2 שנות מאסר בפועל על עבירות מין במשפחה

סעיף 345(א)(2) דן (לענייננו) בהסכמה שהושגה במירמה לגבי מהות המעשה, כלומר "האשה אינה מודעת לקיומם של יחסי מין בהקשרם החברתי המקובל על מכלול רבדיו, ולמעשה מסכימה לחדירה לגופה על בסיס מצג השוא שהוצג לה כי כלל אין מדובר במעשה מיני אלא [כבעניינינו] במעשה טפולי" (ע"פ 5097/07 פחימה נ' מדינת ישראל, פ"ד סג(1) 830, 846 (2009) (להלן: עניין פחימה), בהסתמך על עמדת השופטת ד' דורנר בע"פ 7024/93 פלח נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(1) 2 (1995).

יש לשים לב אף לגילו (הוא יליד שנת 1968), למצבו המשפחתי (הוא נשוי ואב ל-8 ילדים) ולמצב הרפואי של אימו.

בעיניין גולדבלט הושתו 6 שנות מאסר בפועל על עבירות מין ועבירות קבלת דבר במירמה בתלמידות משחק; הן היו קטינות, נסיבה מחמירה שאינה קיימת כאן, אך מספרן נמוך ממספר המתלוננות וגם מספר המעשים שונה בתכלית.

...

סוף דבר: הערעור נדחה.

מכל מקום, בנסיבות המתוארות, אין כל הצדקה להפחית מעונש זה. השופט א' שטיין: אני מסכים עם חבריי, השופטים ע' פוגלמן וי' אלרון, כי דין הערעור להידחות.

גם אילו שוכנעתי שכך הוא הדבר, לא הייתי מפחית מעונשו של המערער ולו יום אחד משיקול הרתעתי.

הרקע לבקשה נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו ריבוי עבירות מין במשפחה, שבמרכזן עבירה של אינוס קטינה בת מישפחה שטרם מלאו לה 14 שנים (עבירה לפי סעיף 351(א) ביחד עם סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977).

ביום 9.6.2020 גזר בית המשפט את עונשו של המבקש והשית עליו 16.5 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצויים למתלוננת על סך 200,000 ש"ח. בגזירת הדין עמד בית המשפט על החומרה היתרה שבאונס אב את בתו החורגת הקטינה תוך ניצול סמכותו ההורית, וכן את הצורך להגן על קטינים החשופים בתוך ביתם למעשים מסוג זה. בהמשך קבע בית המשפט כי נסיבות ביצוע העבירות חמורות ביותר בשל אופי המעשים המיוחסים, מאפייני הקורבן, היתפרסות מעשי האינוס על פני תקופה ארוכה של כ-11 חודשים והנזקים שנגרמו למתלוננת.

הראציונאל העומד בבסיס נקודת מוצא זו הוא שלמערער לא עומדת עוד חזקת החפות לאחר שהורשע בדין; החשש מפני פגיעה בבטחון הציבור אם המערער ישוחרר במהלך תקופת העירעור כפועל יוצא מרמת המסוכנות הנשקפת ממנו; והאנטרס הגלום באכיפה אפקטיבית של הדין הפלילי ובהרתעת עבריינים פוטנציאלים (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000) (להלן: עניין שוורץ); ע"פ 4229/14 סעאידה נ' מדינת ישראל (19.6.2014); ע"פ 1596/15 פלוני נ' מדינת ישראל (10.3.2016)).

...

על כן, בסופו של דבר אני דוחה את הבקשה ומורה כי על המבקש להתייצב לריצוי עונשו במועד שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי.

מיתחם העונש ההולם הועמד על 5-2 שנות מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה – זאת, בשים לב לערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מניצולה המיני של קטינה בת תשע על ידי אדם מבוגר, ולמידת הפגיעה בהם; למדיניות הענישה המחמירה בגין עבירות מין, ובפרט בגין עבירות אשר פוגעות בקטינים תמימים וחסרי הגנה; להוראה בדבר עונש המינימום הקבועה בסעיף 355 לחוק העונשין; לאופן שבו ניצל המערער את אמונה ואת חיבתה של נפגעת העבירה, שכאמור ראתה בו בן מישפחה, כדי לספק את מאווייו המיניים המעוותים; ולעובדה שהפגיעה בנפגעת העבירה תלווה אותה ואת משפחתה במשך שנים ארוכות.

לשון החוק וההלכה הפסוקה סעיף 351(ה) לחוק העונשין קובע מיהו "בן מישפחה" לצרכי הרשעה בעבירות מין במשפחה כלפי קטינים, כהגדרתן בסעיף 351 לחוק, כדלקמן: "בן מישפחה" – (1) הורה; בן זוגו של הורה אף אם אינו נשוי לו; סב או סבתא; (2) מי שמלאו לו חמש עשרה שנים והוא אחד מאלה: אח או אחות; אח או אחות חורגים; דוד או דודה; גיס או גיסה.

גם כאשר ברור כי היתנהגות פלונית פסולה היא וגוררת הרשעה פלילית, חל עיקרון החוקיות בשאלה מהי מידת החומרה שיש לייחס להיתנהגות זו. לא ניתן לומר, כי מרגע שהיה ברור לפרט כי היתנהגותו מהוה עבירה על החוק אין הוא עוד מופתע על ידי הטלת האיסור הפלילי, גם אם מדובר באיסור הנמצא בדרגת חומרה גבוהה מזה אותו צפה.

...

לעומת מקרים אלה, אני סבור כי מקום שבו ניתק קשר הנישואין בין "הדוד" ובין הדודה, לא ניתן לקבל את הפרשנות שמציעה המדינה שלפיה עדיין יש לראותו כדוד אם הוא נותר חלק מהתא המשפחתי ושומר על קשר עם נפגעי העבירה במסגרת המעגל המשפחתי הרחב.

ברם אני סבור כי הפרשנות לה טוען המערער, שלפיה במונח "דוד" לא כיוון החוק למי שלא נשוי עוד לדודה הביולוגית מתיישבת בצורה טובה יותר עם משמעותה ההגיונית והטבעית של הלשון שנבחרה בהגדרת "בן משפחה" בסעיף והיא אף עולה מתכליתו של ההסדר לתחום את גבולות המסגרת המשפחתית אשר ביצוע העבירות האמורות בגדרה יביא להרשעה חמורה יותר.

השופטת י' וילנר: אני מצטרפת למסקנה אליה הגיע חברי, השופט א' שטיין, לפיה יש לפרש את המונח "דוד", המופיע בסעיף 351(ה) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, כאחד מאחאי ההורים של נפגעת העבירה וכן מי שנשוי לאחד מאחאי ההורים.

]השופט ע' גרוסקופף: לפנינו ערעור על הכרעת דין וגזר דין שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט הבכיר אריאל ואגו, וכב' השופטים אלון אינפלד ו-אריאל חזק) בתפ"ח 5492-04-16, בימים 18.7.2019 ו-12.3.2020, בהתאמה, בגדרם הורשעו המערערים בריבוי עבירות מין; והושתו על המערער 1 – 27 שנות מאסר בפועל, לצד שני מאסרים מותנים ותשלום פיצויים למתלוננות, ועל המערערת 2 – 10 שנות מאסר בפועל, לצד שני מאסרים מותנים ותשלום פיצויים לאחת המתלוננות.

בתסקיר נפגעת העבירה של המתלוננת 2 נכתב כי ההיתעללות המינית ממנה סבלה הובילה לפגיעה קשה בחוויה ובתפיסה שלה את המושג "מישפחה". עוד צוין כי הפגיעות המיניות שבוצעו בה פגעו בהתפתחותה התקינה, והובילו לפיצול ולניתוק נפשי בין מצבי תודעה אצלה.

נוכח האמור, סבורני כי בדין גזר בית המשפט המחוזי 27 שנות מאסר בפועל על המערער ו-10 שנות מאסר בפועל על המערערת (לצד מאסרים מותנים ותשלום פיצוי כספי למתלוננות).

...

ואולם, מעיון בפרוטוקול חקירתו של המערער במשטרה, לא מצא בית המשפט כל בסיס לטענות המערער בדבר הלחץ שהופעל עליו.

אומנם, המדובר בעונשי מאסר כבדים, ואולם בהתחשב באופיים ובהימשכותם של מעשי המערערים, סבורני כי מדובר בעונשים העומדים ביחס הולם לחומרת המעשים (וראו לעניין זה: סעיף 40ב לחוק, המעגן את עקרון ההלימה כעקרון המנחה בענישה).

סוף דבר: לאור כל האמור, אציע לחבריי לדחות את הערעור של שני חלקיו.

משכך, דין הערעור להידחות הן על הכרעת הדין הן על גזר הדין.

בנוסף, באשר למתלוננת 2 הורשע הנאשם גם בעבירה של ניסיון למעשה מגונה מכוח סעיף 348(ג) בצרוף סעיף 25 לחוק, אשר העונש המירבי הקבוע בגינה הוא 3 שנות מאסר בפועל.

בגין האמור בית המשפט המחוזי גזר על המערער עונש של 13 שנות מאסר בפועל והדגיש את נסיבותיו הייחודיות של מקרה זה: "בית המשפט הדגיש כי עבירות מין בתוך המשפחה מעוררות זעזוע וסלידה מפני שמדובר בנפגעים צעירים ותמימים אשר בן המשפחה מנצל לרעה את גילם ואת האמון שהם נותנים בו. בית המשפט לא היתעלם מן הנסיבות הייחודיות של המקרה בהנתן העובדה שהמערער לא גידל את המתלוננת והשניים היתוודעו זה לזו זמן קצר טרם ביצוע העבירות, אך קבע כי אין בכך כדי להקל משמעותית מחומרת המעשים שכן המערער ידע כי המתלוננת, אשר כינתה אותו "אבא", היא בתו וכן משום שהמתלוננת, פיתחה בו תלות מהירה והשתוקקה למצוא בו דמוית אב. המערער, כך נקבע, ניצל את התלות שפיתחה בו המתלוננת על מנת לספק את יצריו המיניים, רמס את כבודה, הותיר בה צלקות נפשיות וגרם לה נזק רב..

אשר לרכיב הפצוי – סעיף 77 לחוק העונשין אינו בבחינת עונש נוסף המוטל על הנאשם בגין ביצוע העבירה, כי אם בבחינת פיצוי לנפגע העבירה על הנזק שניגרם לו כתוצאה מהעבירה, ולו מספר תכליות שונות וביניהן: מתן סעד מהיר לנפגע העבירה, הכרה חברתית בסבלו של הנפגע, העלאת מעמדו של קרבן העבירה בהליך הפלילי, כחלק מהמגמה לשלבו בהליך הפלילי ולהכיר בזכויותיו במסגרת הליך זה, ואף יסוד של היטהרות לעבריין עצמו, שחיובו בפצוי לטובת הנפגע עשוי לתרום לשיקומו (ראו, בין היתר, רע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ו (3) 418; רע"פ 9727/05 פלוני נ' מדינת ישראל (8.8.07) וכן ע"פ 4737/17 שחאדה נ' מדינת ישראל (24.4.08)).

...

בנסיבות העניין, לאור הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, מדיניות הענישה הנהוגה ונסיבות ביצוע העבירות כפי שפורטו לעיל אנו קובעים, כי מתחם העונש ההולם את מעשיו של הנאשם: באשר לאישום הראשון הוא 10 עד 14 שנות מאסר, לצד ענישה נלוות.

לצד זאת, מצאנו כי יש לתת משקל מסוים גם לסבל שעונשו של הנאשם גורם לבני משפחתו, שכן כאמור, הנאשם הינו אב לילדים.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: 15 שנות מאסר לריצוי בפועל החל מיום מעצרו.