בתביעה טענה כי מצבה הרפואי הצדיק להכיר בזכאות לקיצבת נכות כללית למלוא התקופה הרטרואקטיבית האפשרית (15 חודשים טרם הגשת התביעה על ידה למוסד), וככל שכך היה - לא הייתה מחלוקת על זכאותה לקיצבת זקנה בגובה קצבת הנכות לאחר הגיעה לגיל פרישה.
השאלה המוצבת בפנינו היא כיצד לפרש את התנאי המופיע בסעיף 246(ב)(4) לחוק, והאם יחול כטענת המוסד רק בסיטואציה בה שולמה למבוטחת קצבת נכות לפי פרק ט' (היינו קצבת נכות כללית) בעד כל החודש שקדם למועד ההגעה לגיל הפרישה (בין שיפורש כחודש קלנדרי ובין כ - 30 הימים הרצופים שקדמו למועד ההגעה לגיל פרישה), או שמא די בכך ששולמה קצבת נכות במהלך אותו חודש ובעד אותו חודש או חלק ממנו, גם אם לא בגין חודש מלא.
...
בנסיבות העניין, אין לזקוף לחובת המשיבה את אי העלאת הנימוקים העובדתיים ומשפטיים לקיומו של "טעם מיוחד", ככל שקיימים כאלה, מאחר שההלכה במועד הגשת התובענה ועד לאחר מועד הגשת כתבי הטענות בערעור לא אפשרה הארכת מועד בשל "טעם מיוחד", ואני סבור כי יש לאפשר לה לעשות כן עתה בעקבות פסק הדין בעניין מאלו העומד במוקד חוות דעת של חברתי.
כמותו אף אני מסכים לפירוש המוצע על ידי חברתי, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, להוראות סעיף 246(ב)(4) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 - פירוש העולה בקנה אחד עם תכלית החוק כמוסבר בהרחבה בחוות דעתה של חברתי, ואף אני סבור שאין מקום לקבוע בשלב זה כי קיים "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת התובענה וכי לכל היותר - נוכח שינוי ההלכה - יש לאפשר למשיבה להגיש בקשה להארכת המועד להגשת התובענה.
בנסיבות הענין, ולנוכח שינוי ההלכה בפס"ד מאלו, בענין הארכת מועד "מטעמים מיוחדים", נכון יהיה לאפשר למשיבה להגיש, על פי שקול דעתה, בקשה שכזו לבית הדין האזורי שידון ויכריע בה.
סוף דבר
על דעת כל חברי המותב, מתקבלת פרשנות המשיבה לסעיף 246(ב)(4) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995, כפי שאומצה גם על ידי בית הדין האזורי.