כמו כן נטען כי הם זכאים להשבה בגין תשלומים והוצאות שנשאו בהם עבור ארנונה, מים וביוב , רכישת ריהוט , עלות שכירת משרדים בתל אביב בתקופה בה לא יכלו לעשות שימוש במושכר והשבת שכ"ט המומחים אשר בדקו את המושכר ונתנו את חוות דעתם.
נקבע בפיסקה 24:
"סעיף 15 לחוק השכירות מאפשר לשוכר להשעות את החיוב של תשלום דמי השכירות כאשר נימנע ממנו מלהשתמש במושכר למטרות השכירות. סעיף זה מאפשר למשכיר לבטל את החוזה, כעבור זמן סביר, ובכך להתיר את הקשר החוזי בין הצדדים, על מנת למנוע מצב בו השוכר לא מבטל את החוזה אך ממשיך להחזיק בנכס בלי לשלם דמי שכירות. אולם אין להסיק מהסעיף שלילה של זכות השוכר לבטל את הסכם השכירות, בחלוף זמן סביר, בהתאם לדיני החוזים הכלליים. "
"עיון בלשון סעיף 15 לחוק מעלה כי חובתו המתמשכת של המשכיר להבטיח שהשוכר יוכל להשתמש במושכר אינה קבועה במפורש בחוק, אלא "חבויה בין שיטיו" של הסעיף (כלשונו של לרנר כמצוטט לעיל).
שעה שמצאתי כי הדרישה למימוש האופציה בוצעה בחוסר תום לב, ולא ניתן הסבר סביר להתנהלות הנתבעים אשר החזיקו במושכר למרות טענותיהם למצבו, לא מצאתי כי זכאים הם לפצוי בגין נזק לא ממוני או הסעדים הכלליים בגין הפרת החוזה או ניהול מו"מ בחוסר תום לב.
כחלק מהאדרת הנזק והקף הסיכסוך, נתבע סעד של 80,000 ₪ עקב "מניעת שימוש במושכר והפסדים, לרבות הפסד רווחים. לא הוצגה ראשית ראיה לאובדן רווחים, ואף לא הוכח כי החברה הייתה פעילה ומה היה הצורך שלה במשרדים במושכר או בתל אביב. על כן, אין בסיס לראש נזק זה.
...
סוף דבר
סכסוך סביב שימוש במושכר הוביל להליך משפטי ארוך ומיותר, שעה שהצדדים היו צריכים להסכים סמוך לתחילת יחסי השכירות על סיום היחסים.
התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.
על כן, אני מחייב את הנתבעים שכנגד לשלם לתובעים שכנגד סך של 22,200 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.10.14.
