תשלום מע"מ על שכר טרחת עורך דין שנפסק

באשר לסוגיה שהעלתה המערערת, לפיה עליה לשלם מע"מ לעורך דינה, ואילו בית משפט קמא לא פרט איזה חלק מהסכום שנפסק כהוצאות ואיזה חלק הוא עבור שכ"ט עו"ד ולפיכך, לא נפסק לה מע"מ על שכר טירחת עורך הדין.

...

בעניין זה אני מורה על תיקון פסק הדין של בית משפט קמא כך שאני פוסקת כי מתוך הסכום שנפסק כהוצאות וכשכ"ט עו"ד, תחשב המחצית כשכר טרחה והמחצית כהוצאות.

בכפוף לכתוב בסעיף זה, הערעור נדחה.

מתוך הזדהות עם האמירה המסכמת שבפסק הדין המקביל, שבה מצא הרכב השופטים "להמליץ לצדדים לסיים את קרבות ההתשה" החלטתי שלא לפסוק הוצאות בערעור, וכל צד יישא בהוצאותיו.

באותו עניין אושרה תביעה ייצוגית על יסוד טענת המבקש כי כאשר נפסק שכר טירחת עורך דין לטובת המדינה בהליך שבו היא יוצגה באמצעות הפרקליטות, אין להוסיף לשכר הטירחה את רכיב המע"מ. אלא שבמקרה שנידון שם, המדינה לא שילמה ולא הייתה מחויבת לשלם מע"מ בגין שכר הטירחה, בהיותה מיוצגת באמצעות הפרקליטות, ואילו בעניינינו לא נטען וודאי שלא הוכח כי המועצה אינה מחויבת לשלם מע"מ על שכר הטירחה לבא כוחה.

...

לפניי בקשתו של עו"ד שמעון שר שמייצג נתבעים רבים בהליכים דלעיל, לתקן טעות קולמוס שנפלה לטענתו בסעיף 322 לפסק הדין מיום 27.5.21, ולקבוע כי שכר טרחת עורך הדין שנפסק לטובת התובעת - המועצה לייצור צמחים ושיווקם (להלן "המועצה") לא יכלול רכיב של מע"מ. בהמשך הודיעו באי כוח של נתבעים נוספים שהם מצטרפים לטענותיו של עו"ד שר בעניין זה. דינה של הבקשה להידחות.

בתגובות מיום 25.7.21 ו-26.7.21 הודיעו עו"ד איתן פלוגר ועו"ד דפנה הולץ-לכנר שמייצגים נתבעים אחרים בתיק, כי הם מצטרפים לטענותיו של עו"ד שר בעניין זה. בהחלטה מיום 24.7.21 נקבע כי המועצה רשאית להשיב לבקשות שהועלו לראשונה בתגובתו של עו"ד שר מיום 22.7.21, לרבות הבקשה בעניין רכיב המע"מ. ביום 28.7.21 הגישה המועצה תשובה לבקשותיו של עו"ד שר, ופירטה מדוע לטענתה יש לדחות את הבקשה לתיקון ההוראה בפסק הדין הנוגעת להוספת רכיב המע"מ לשכר הטרחה.

עו"ד שר ביקש להגיב לתשובת המועצה רק בנוגע לטענות בעניין נתבעות 23 ו-29 (שלגביהן ניתנה החלטה נפרדת), ובית המשפט נעתר לבקשתו.

דינה של טענה זו להידחות.

באותו עניין אושרה תביעה ייצוגית על יסוד טענת המבקש כי כאשר נפסק שכר טרחת עורך דין לטובת המדינה בהליך שבו היא יוצגה באמצעות הפרקליטות, אין להוסיף לשכר הטרחה את רכיב המע"מ. אלא שבמקרה שנדון שם, המדינה לא שילמה ולא הייתה מחויבת לשלם מע"מ בגין שכר הטרחה, בהיותה מיוצגת באמצעות הפרקליטות, ואילו בענייננו לא נטען וודאי שלא הוכח כי המועצה אינה מחויבת לשלם מע"מ על שכר הטרחה לבא כוחה.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

תמוה בעיני שהיא ביקשה לחייב את התובעת במע"מ על שכר טירחת עורך דין, כאשר תקנה 153 (ב) קובעת שבית המשפט יכלול סכום השווה למס ערך מוסף מקום שבו הנתבעת מחויבת לשלם מס ערך מוסף לעורכי דינה.

לפיכך, בשים לב לבקשה ולשווי שנפסק אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪.

...

אנו עוסקים בשאלת האגרה, שאותה על התובעת לשלם בין אם תביעתה מתקבלת ובין אם תביעתה אינה מתקבלת, ולכן שאלת קבלת התביעה וצדקתה אינה חלק מהחלטה זו. אני דוחה את הסתמכות התובעת על דו"ח ועדת קמיניץ.

אני דוחה את טענת התובעת כאילו אין מדובר בתביעה כספית, וכאילו אין משמעות כספית לתביעתה.

לפיכך, בשים לב לבקשה ולשווי שנפסק אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪.

כך, נפלה טעות לשיטתו בקביעה כי דמי השכירות שעל המבקש לשלם למשיבה, בסך של 108,509 ש"ח, ישולמו בתוספת מע"מ, וכך נפלה טעות לשיטתו לעניין הקביעה כי גם את שכר טירחת עורך-הדין שנפסק לטובת המשיבה, בסך של 15,000 ש"ח, יש לשלם בתוספת מע"מ (לעניין זה מתייחס אמנם המבקש לבקשה כאל "בקשת הבהרה", אך ברור כי מדובר בבקשה לתיקון טעות במשמעות סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט).

ברם, המסקנה שונה עם זאת ביחס לקביעה שבפסקה 29 לפסק-הדין שלפיה המבקש ישלם למשיבה שכר טירחת עורך-דין (בסך של 15,000 ש"ח) בתוספת מע"מ. לא שוכנעתי כי עלה בידו של המבקש להראות כי גם בקביעה זו נפלה טעות סופר.

...

לגוף הבקשה סבורני כי אכן נפלה טעות סופר בקביעה כי לדמי השכירות, שנפסקו על סך של 108,509 ש"ח, יצורף רכיב המע"מ. טעם הדבר לכך הינו כפול: ראשית, בפיסקה 25 לפסק-הדין ציין בית המשפט כי יש לפסוק את אותו סכום לטובת המשיבה, כשהוא כולל מע"מ, וכלשון פיסקה 25 לפסק-הדין [ההדגשות שלי – ר' ג']: "25. הואיל והוכח לעיל, כי הנתבע הפר את הסכם השכירות, ואין חולק, כי הנתבע פינה את המושכר ביום 29.3.2017, הרי שעל-פי סעיף 5(ב) להסכם השכירות התובעת זכאית לתשלום עבור דמי השכירות והניהול מיום שעזב הנתבע את המושכר ועד לתום תקופת השכירות אשר על-פי הסכם השכירות הוא ביום 1.1.2018, סך של 108,509 ₪ (כולל מע"מ)". הקביעה שבפיסקה 29 לפסק-הדין (בפרק "סוף דבר") שלפיה על המבקש לשלם למשיבה, בגין דמי שכירות, סך של 108,509 ש"ח בתוספת מע"מ, אינה עומדת אפוא בהלימה לקביעה שבפיסקה 25 לפסק-הדין (בפרק "הסעדים הנתבעים"), שלפיה הסכום הנ"ל ישולם כשהוא כולל מע"מ. יש בכך כדי ללמד כי בפסק-הדין אכן נפלה טעות סופר כפי הנטען.

שנית, המסקנה כי לפיה טעות הסופר נפלה בפיסקה 29 לפסק-הדין, דווקא, ולא בפיסקה 25 לפסק-הדין, היינו כי סכום דמי השכירות ישולם כשהוא כולל מע"מ ולא בתוספת מע"מ, נלמדת מכתב התביעה עצמו, שבו כללה המשיבה עצמה את רכיב המע"מ בדמי השכירות שנתבעו על ידה, בסכום של 108,509 ש"ח. מסקנה שלפיה יש להוסיף לסכום הנ"ל את רכיב המע"מ, שעה שהוא נתבע תחילה כסכום אשר כולל מע"מ, תוביל לכך שהתובעת תקבל סעד גבוה יותר מהסעד שלו עתרה, ודומני כי יש בכך כדי לחזק את המסקנה כי בפיסקה 29 לפסק-הדין אכן נפלה טעות קולמוס בקשר להוספת רכיב המע"מ למרכיב דמי השכירות.

ברם, המסקנה שונה עם זאת ביחס לקביעה שבפיסקה 29 לפסק-הדין שלפיה המבקש ישלם למשיבה שכר טרחת עורך-דין (בסך של 15,000 ש"ח) בתוספת מע"מ. לא שוכנעתי כי עלה בידו של המבקש להראות כי גם בקביעה זו נפלה טעות סופר.

התוצאה היא שהבקשה מתקבלת בחלקה, במובן זה, שפיסקה 29 לפסק-הדין תתוקן, כך שתחת "סך של 108,509 ₪ בתוספת מע"מ", יבוא – "סך של 108,509 ₪ כולל מע"מ". נוכח קבלתה של הבקשה בחלקה, לא ייעשה צו להוצאות.

במקרה זה קבעה הפסיקה "שחוטא לא יצא נשכר" ומכוח איסור עשיית עושר ולא במשפט, הפולש, אשר פעל באופן לא חוקי, לא יתעשר בגין פלישה זו ולכן הוא חוייב לשלם לבעלים מעבר לנזק שניגרם לו, קרי דמי שימוש לפי השמוש בפועל.

לאחר שהפכתי בעיניין הגעתי להכרעה כי הצדק עם התובעת וכי אין מקום לסטות מההלכה הפסוקה אליה הפניתה וכי יש לחייב את הנתבע לשלם אף מע"מ על גובה הפצוי.

באשר להוצאות ושכר טירחת עורך דין, בשים לב למצב החרום והמלחמה הקשה שהתנהלה ואף מיתנהלת כיום בישוב שדרות, הוא ביתו של הנתבע, אני מחייבת אותו בהוצאות משפט ושכר טירחה מופחתות בסך של 5,000 ₪ בלבד אשר ישולמו בתוך 30 יום ואם לא הם ישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

...

לטענתו במועדים הרלוונטיים לתובענה, קרי 2010-2017, עמדו בתוקף הקווים המנחים של השמאי הממשלתי אשר פורסמו בדצמבר 2009, ואשר קבעו את שיעור ההיוון הראוי כלהלן: "בהתאם לשער הריבית חסרת הסיכון בתוספת פרמריית סיכון...". לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה שככל שהנתבע היה עושה שימוש חוקי במקרקעין ובהסכמת התובעת, יכול הוא לעתור להנחת אזור.

סוף דבר ולבסוף, פסק דין זה נכתב כאשר מתנהלת מלחמה קשה במדינת ישראל, ובין היתר, מתקיימת והתקיימה מלחמה עזה בישוב בו הנתבע הקים את ביתו, העיר שדירות, אשר הינה בימים אלו כעיר רפאים.

לפיכך ולאור כל האמור, הנני מורה לנתבע לשלם לתובעת סך כולל של 228,357 ₪ כשהם נושאים ריבית והצמדה מיום ה- 20/2/23 ועד מועד התשלום בפועל.