רקע כללי וטענות הצדדים
עיון בתיק בית המשפט מלמד כי החייב, יליד שנת 1955, כבן 63, נשוי בשלישית ואב לתשעה ילדים, מתוכם ארבעה קטינים.
למרות שניתנה לחייב אפשרות להגיש תשובתו, הוא לא עשה כן.
המסגרת המשפטית
סעיף 69 לפקודת פשיטת הרגל, תש"ם 1980 (להלן: "פקודת הפש"ר ו/או "הפקודה") קובע כהאי לישנא:
"(א) צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה:
חוב המגיע לפי התחייבות להמנע מעבירה או חוב המגיע למדינה בשל קנס;
חוב או חבות שנוצרו במירמה שפושט הרגל היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במירמה כאמור;
חבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה".
בהנתן כל האמור, הרי שחסרים פרטים מהותיים בנוגע לבקשת החייב ועם זאת, סבור אני כי יש לדחות את הבקשה אף מהטעם החשוב שלא ניתן להעדיף את צרכיהם של הילדים הסמוכים על שולחנו של החייב כיום על זכאותם של ילדיו שהיו זכאים למזונות בעבר ומי שבא בנעליהם – המל"ל. עצם יצירת החוב כלפי המל"ל מלמדת כי זה הוא שנשא בתשלום לפחות חלק מהמזונות שהושתו על החייב ולכן, קיומם של קטינים הסמוכים על שולחנו של החייב בעת הזו אינו יכול לבטל את זכות המל"ל לידרוש את הכסף ששולם מכספי אוצר המדינה.
...
לטענת החייב, לאור מצבו הכלכלי והבריאותי, הרי שלא יוכל לסלק החוב כלפי המל"ל. החייב טען כי הוא סובל ממחלות שונות כגון בעיות בכליות (טען כי הוא בעל כליה אחת), פריצות דיסק ויתר לחץ דם. עוד טען החייב כי מאחר ואשתו נפלה למשכב, עקב מחלה, עברה היא מספר ניתוחים וטיפולים - כך שבסופו של דבר, נטל גידול בנותיהם של החייב ואשתו נפל על כתפי החייב.
בהינתן כל האמור, הרי שחסרים פרטים מהותיים בנוגע לבקשת החייב ועם זאת, סבור אני כי יש לדחות את הבקשה אף מהטעם החשוב שלא ניתן להעדיף את צרכיהם של הילדים הסמוכים על שולחנו של החייב כיום על זכאותם של ילדיו שהיו זכאים למזונות בעבר ומי שבא בנעליהם – המל"ל. עצם יצירת החוב כלפי המל"ל מלמדת כי זה הוא שנשא בתשלום לפחות חלק מהמזונות שהושתו על החייב ולכן, קיומם של קטינים הסמוכים על שולחנו של החייב בעת הזו אינו יכול לבטל את זכות המל"ל לדרוש את הכסף ששולם מכספי אוצר המדינה.
מדובר באדם נטול נכסים, שהכנסתו החודשית נמוכה (עפ"י אותו מסמך חלקי של זכאות החייב לדמי אבטלה מהמל"ל) ואולם, לאור התנהלות החייב בכל הנוגע לחוב המזונות שצבר, לא מצאתי כי החייב עשה מאמצים על מנת לנסות להקטין את חובו וככל הנראה, תשלום חוב המזונות לא היה מבוצע כלל, אלמלא שולם חוב זה ע"י המל"ל.
עוד יש לציין כי גילם של הזכאים למזונות אינו השיקול היחיד שעל בית המשפט לשקול כאשר הוא דן בשאלת הרחבת צו ההפטר על חוב זה. גם אם יהא החייב זכאי לקצבה כלשהי מהמל"ל, כפי שהוא עצמו טען, הרי שיש בה כדי להניח דעתי כי, בהתקיים איזון ראוי בין זכותו של החייב להתקיים בכבוד לבין עמידה על העיקרון כי 'חובות יש לשלם' (וודאי נכון הדבר עת עסקינן בחוב מזונות שמי שנשא בו במהלך השנים היה המל"ל, לאור אי עמידת החייב בחובה החוקית והמוסרית לזון את ילדיו), ניתן יהיה לבצע קיזוז מסוים מקצבה כזו, לשם הבטחת החזר חוב המזונות כלפי המל"ל.
בנוסף, אני סבור, כדעת המל"ל בעניין זה, כי חלוף הזמן אינו מביא מזור ומחפה על זכויותיהם של הזכאים למזונות ובוודאי לא על אילו של המל"ל.
יש מקום לקבל את הטענה כי התרת מעמדו של חוב המזונות והפיכתו ל'חוב מן המניין' יש בה כדי להשפיע על הלך הרוח של חייבים נוספים, המסרבים לשלם את תשלומי המזונות שהושתו עליהם, מתוך מחשבה כי בבוא השעה, יופטרו מחובות אלו, בעוד שהקופה הציבורית תישא בעלויות – משמעות הדבר היא הטלת נטל בלתי ראוי על הציבור בכללותו ואין לדידי מקום לאפשר זאת.
כמו כן, לא שוכנעתי כי החייב עשה מאמץ על מנת לפרוע את חובו על פני השנים, אף טרם כניסתו להליך הפש"ר.
אשר על כן, דין בקשת החייב להידחות.
