תשלום מזונות ילדים לאחר גיל 18 בהליך חדלות פירעון

הנאמן המליץ לקצוב את מזונות הקטין והבגירה בת ה- 18 על סך של 4,500 ₪, ובקש לקבל הבהרות מהיחיד ביחס לטענתו בנוגע לשני הבגירים שעודם משרתים בשירות חובה בצה"ל הגם שכבר הגיעו לגיל 21, זאת לנוכח האמור בהסכם הגירושין שנערך בין היחיד לזכאית למזונות.

אשר לבגירים שהם חיילים בשירות חובה, אכן לפי הסכם הגירושין היחיד התחייב להמשיך ולשלם מזונות בסכום מלא עבור כל אחד מהם, עד להגיעם לגיל 21 או עד לשיחרורם משירות חובה, תוך שהצהיר מפורשות שידוע לו כי בהתאם להלכה הפסוקה, פסיקת המזונות אחרי גיל 18 עומדת על שליש מן הסכום שנקבע.

ואולם, משעה שהיחיד מצוי בהליך של חידלות פרעון, אין הצדקה לתשלום מזונות מלאים עבור הילדים הבגירים שהם חיילים, על חשבון נושיו של היחיד.

...

על החייב נפסקו דמי מזונות עבור הקטין בסך של 1,500 ₪ עד הגיעו לגיל 18 או סיום לימודיו בבית הספר התיכון, לפי המאוחר (החל מגיל 18 ועד לגיל 21 דמי המזונות יעמדו על שליש מהסכום).

. ברם, המערער הפר באופן בוטה את החובה להתנהל בתום לב, באי-תשלום מזונות ילדיו שהוקצבו במהלך הליך פשיטת הרגל.

בסעיף 183(א) לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "החוק") נקבע כי-"מצא בית המשפט בהליכי חידלות פרעון שניפתחו לבקשת יחיד, כי מיתקיים תנאי מהתנאים שבסעיף 163(ג)(1) או כי היחיד הפר תנאי מתנאי הצוו לשקום כלכלי וכי בשל כך נפגע באופן מהותי ניהולם התקין של הליכי חידלות הפרעון, רשאי הוא, לאחר שנתן ליחיד ולנושים היזדמנות להשמיע את עמדתם, לבטל את הצוו לפתיחת הליכים; הורה בית המשפט על ביטול הצוו, יורה כיצד לנהוג בנכסי קופת הנשייה". בסעיף 163(ג)|(1) לחוק נקבע כי- "(1) בהליכי חידלות הפרעון, היחיד עשה אחד מאלה: (א) נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את ההליכים; (ב) לא שיתף פעולה עם הנאמן או הממונה; (ג) הפר את ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חידלות הפרעון". לעניין זה נקבע כי "... סעיף 183 לחוק חידלות פרעון קובע כי בית המשפט רשאי לבטל "צו לפתיחת הליכים" שניתן בהליכי חידלות פרעון שניפתחו לבקשת חייב, אם היתקיימו הנסיבות המפורטות בסעיף 163(ג)(1), ובכלל זה אם החייב "נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל את ההליכים". גם הנסיבות הנוספות המפורטות באותו סעיף, שהתקיימותן מאפשרת ביטול ההליך – אי-שתוף פעולה עם הנאמן או עם "הממונה" והפרת ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חידלות הפרעון – אף הן ממקדות את המבט בהתנהלות החייב במסגרת ההליך ונועדו למנוע ניצול ההליך לרעה .

גם כאשר ניאות לעמוד בתשלומים אלה- באיחור ניכר ובאופן חלקי וחסר- היה זה בלית ברירה, בהמשך לבקשותיו של הקטין- הזכאי, באמצעות אמו, להורות על ביטול ההליך מחמת אי תשלומם, והחלטות בית המשפט בעיניין זה. הדעת נותנת שאי תשלום דמי המזונות גרע מסיפוק צרכיו של הקטין, ובנסיבות אלה יש להחזיק את החייב כמי שהתנהג בחוסר תום לב, סבורני שאין הצדקה להמשיך בהליך של חידלות פרעון, ומשכך אני מורה על ביטולו.

...

לא ניתן להיעתר להצעת החייב לפריסת חוב הפיגורים באמצעות תשלומים חודשיים בסך של 200 ₪ מכיוון שמדובר בתקופת פריסה ארוכה ובלתי סבירה נוכח היקפו של חוב הפיגורים.

מכאן המסקנה המתבקשת היא כי החלטת בית המשפט על ביטול הליך פשיטת הרגל בעניינו של המערער אינה מגלה כל עילה להתערבותנו".

בסעיף 183(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "החוק") נקבע כי-"מצא בית המשפט בהליכי חדלות פירעון שנפתחו לבקשת יחיד, כי מתקיים תנאי מהתנאים שבסעיף 163(ג)(1) או כי היחיד הפר תנאי מתנאי הצו לשיקום כלכלי וכי בשל כך נפגע באופן מהותי ניהולם התקין של הליכי חדלות הפירעון, רשאי הוא, לאחר שנתן ליחיד ולנושים הזדמנות להשמיע את עמדתם, לבטל את הצו לפתיחת הליכים; הורה בית המשפט על ביטול הצו, יורה כיצד לנהוג בנכסי קופת הנשייה". בסעיף 163(ג)|(1) לחוק נקבע כי- "(1) בהליכי חדלות הפירעון, היחיד עשה אחד מאלה: (א) נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את ההליכים; (ב) לא שיתף פעולה עם הנאמן או הממונה; (ג) הפר את ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חדלות הפירעון". לעניין זה נקבע כי "... סעיף 183 לחוק חדלות פירעון קובע כי בית המשפט רשאי לבטל "צו לפתיחת הליכים" שניתן בהליכי חדלות פירעון שנפתחו לבקשת חייב, אם התקיימו הנסיבות המפורטות בסעיף 163(ג)(1), ובכלל זה אם החייב "נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל את ההליכים". גם הנסיבות הנוספות המפורטות באותו סעיף, שהתקיימותן מאפשרת ביטול ההליך – אי-שיתוף פעולה עם הנאמן או עם "הממונה" והפרת ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חדלות הפירעון – אף הן ממקדות את המבט בהתנהלות החייב במסגרת ההליך ונועדו למנוע ניצול ההליך לרעה .

גם כאשר ניאות לעמוד בתשלומים אלה- באיחור ניכר ובאופן חלקי וחסר- היה זה בלית ברירה, בהמשך לבקשותיו של הקטין- הזכאי, באמצעות אמו, להורות על ביטול ההליך מחמת אי תשלומם, והחלטות בית המשפט בעניין זה. הדעת נותנת שאי תשלום דמי המזונות גרע מסיפוק צרכיו של הקטין, ובנסיבות אלה יש להחזיק את החייב כמי שהתנהג בחוסר תום לב, סבורני שאין הצדקה להמשיך בהליך של חדלות פירעון, ומשכך אני מורה על ביטולו.

במסגרתו חויב היחיד בדמי מזונות הקטינים בסך של 2,000 ₪ לכל ילד עד להגיעו לגיל 18 או סיום י"ב, לפי המאוחר מבניהם וממועד זה יפחתו דמי המזונות לשליש עד לסיום שירות חובה בצה"ל או שירות לאומי.

לסיכום, ראו גם בע"מ 2255/19 פלוני נ' פלונית (23.2.20)(פורסם בנבו), עמ' 19: "בדומה ללשונו של סעיף 128 לפקודה, גם סעיף 179 לחוק חידלות פרעון מחייב כי המבקש הקצבת מזונות יקדים ויצטייד בפסק דין מזונות של הערכאה המוסמכת, ובכך משמיענו כי הסמכות לקבוע את סכום המזונות ולהפחיתו נתונה רק לבית המשפט לעינייני מישפחה או לבית הדין הדתי הרלוואנטי. בדברי ההסבר לסעיף 179 האמור נכתב כדלקמן: "מוצע לקבוע הוראות לעניין תשלום חוב מזונות שפסק בית משפט או בית דין מוסמך אחר, שמועד פרעונו חל לאחר מתן צו לפתיחת הליכים. תשלומי המזונות... צריכים להימשך במהלך הליכי חידלות הפרעון, זאת מאחר שמחייתם של מקבלי המזונות תלויה בתשלום המזונות. ואולם כאשר היחיד החייב במזונות חדל פרעון, ייתכן שיש מקום לשינוי גובה התשלום, זאת מאחר שתשלום המזונות במצב זה אינו בא על חשבון רווחתו של משלם המזונות בלבד אלא גם על חשבון פרעון חובות היחיד לנושיו, עובדה שלא בהכרח נילקחה בחשבון בשלב קביעת המזונות בידי הערכאה המוסמכת...". נתתי דעתי לאמור בבקשת הנאמנת, לתגובת היחיד והזכאית למזונות 1 ולהעדר תגובת הזכאית למזונות 2.

...

הזכאית למזונות 1 הוסיפה וציינה כי באם סכום דמי המזונות שייפסק לה יהא נמוך מפסק הדין למזונות, היא תעמוד על זכותה לגביית ההפרש בדמי המזונות, גם אם יינתן הפטר בעניינו של היחיד, כך שלמעשה ייווצר מצב בו היחיד יוסיף לצבור חוב מזונות "שימתין לו בעתיד". נוכח כל האמור לעיל, עתרה הזכאית למזונות 1 להותיר את דמי המזונות כקבוע בפסק הדין למזונות.

לסיכום, ראו גם בע"מ 2255/19 פלוני נ' פלונית (23.2.20)(פורסם בנבו), עמ' 19: "בדומה ללשונו של סעיף 128 לפקודה, גם סעיף 179 לחוק חדלות פירעון מחייב כי המבקש הקצבת מזונות יקדים ויצטייד בפסק דין מזונות של הערכאה המוסמכת, ובכך משמיענו כי הסמכות לקבוע את סכום המזונות ולהפחיתו נתונה רק לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הדתי הרלוונטי. בדברי ההסבר לסעיף 179 האמור נכתב כדלקמן: "מוצע לקבוע הוראות לעניין תשלום חוב מזונות שפסק בית משפט או בית דין מוסמך אחר, שמועד פירעונו חל לאחר מתן צו לפתיחת הליכים. תשלומי המזונות... צריכים להימשך במהלך הליכי חדלות הפירעון, זאת מאחר שמחייתם של מקבלי המזונות תלויה בתשלום המזונות. ואולם כאשר היחיד החייב במזונות חדל פירעון, ייתכן שיש מקום לשינוי גובה התשלום, זאת מאחר שתשלום המזונות במצב זה אינו בא על חשבון רווחתו של משלם המזונות בלבד אלא גם על חשבון פירעון חובות היחיד לנושיו, עובדה שלא בהכרח נלקחה בחשבון בשלב קביעת המזונות בידי הערכאה המוסמכת...". נתתי דעתי לאמור בבקשת הנאמנת, לתגובת היחיד והזכאית למזונות 1 ולהיעדר תגובת הזכאית למזונות 2.

בית משפט השלום בירושלים חדל"פ 7735-04-21 לפה נ' ממונה על חידלות פרעון – מחוז ירושלים ואח' תיק חצוני: 334555_2 לפני כבוד השופטת ג'ויה סקפה שפירא בעיניין: חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי תשע"ח 2018 להלן: "החוק" בעיניין: משה לייב לפה ת"ז 040806978 להלן: "היחיד" בעיניין: עו"ד אורן יעקבולוביץ (נאמן) להלן: "הנאמן" ובעניין: ממונה על חידלות פרעון – מחוז ירושלים להלן: "הממונה" בעיניין: אסתר לפה ת.ז. 66514506 להלן: "הזכאית למזונות" פסק דין

ביחס למזונות נקבע כי היחיד ישלם לזכאית למזונות סך של 1,500 ₪ לחודש בצרוף מחצית הוצאות מיוחדות עבור כל קטין עד הגיעו לגיל 18, וכי מגיל 18 עד גיל 21 גובה המזונות יעמוד על שליש מהסכום הנ"ל, אם הילדים ישרתו בשירות חובה בצה"ל או בשירות לאומי.

בנסיבות אלה, ומשעה שעל פי הסכם הגירושין עצמו ועל פי פסק הדין שניתן על בסיסו, לא מתקיימות הנסיבות המחייבות את היחיד בתשלום מזונותיהן של הבנות הבגירות לאחר הגיען לגיל 18, אין מקום (ואף לא ניתן, בהתאם להוראות סעיף 179 לחוק) לקצוב עבורן מזונות בהליך חידלות הפרעון.

...

אלה מובילים למסקנה כי ההכנסה הפנויה שנותרת ליחיד מדי חודש היא כ- 3,500 ₪, ועל כן יש להעמיד את התשלום החודשי על סך 1,700 ₪ לחודש.

לפיכך אני קובעת כי תקופת תשלומים תהיה בת 38 חודשים.

לטענתו בדיון, ניתן ללמוד מדף החשבון כי החל בתשלום החזר ההלוואה רק לאחר שאביו ניכנס להליך חידלות פרעון.

על פי הסכם יחסי הממון התחייב היחיד בתשלום מזונות שני ילידיו הקטינים באותה עת (בועז ועומרי) בסך 5,500 ₪ לחודש עד הגיעם לגיל 18 ומחצית מסכום זה עד לסיום שירותם הצבאי הסדיר.

ודוק, בהעדר היתייחסות לתקופה שלאחר התקופה הנדונה נשוא העירעור, יש מקום למסקנה לפיה לאחר מכן שולמו המזונות עד הגיע הילדים הנדונים לגיל 21, שכן אין כל דרישה בנוגע לתקופה זו. אף נתון זה תמוה מאד.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, לטעמי יש לדחות את הערעור.

לאור הנסיבות האמורות, וכדי לאפשר דיון מהותי בתביעת החוב, אני מורה על השבת תביעת חוב זו לדיון לפני הנאמנת.

סוף דבר כל הערעורים נשוא הדיון כאן נדחים, בהסתייגות אחת לגבי השבת הדיון בתביעת החוב של הנושה פולמן בפני הנאמנת, כמפורט לעיל.