תשלום מדור רטרואקטיבי שלא תבעה מיד

במהלך תקופה זו התגוררה התובעת בבית המנוחה מבלי שנדרשה לשלם מאומה עבור מדור ומחיה.

בסוף אותה השנה מצב המנוחה החמיר ולאור החרדות שתקפו אותה היא לא יכלה להשאר לבדה כלל, כאשר הייתה נשארת לבדה אפילו לכמה דקות מיד פרץ אצלה התקף חרדה.

ביחס לתביעה להודעה מוקדמת, זאת לכאורה רשאית התובעת לתבוע אך ורק מול מט"ב שאינה צד להליך זה. הפרישי שכר לאחר שהוכח כי התובעת לא נדרשה לטפל בנתבעת במשך כל שעות היממה, אלא בהתאם לשעות שנקבעו על ידי המוסד לביטוח לאומי ושולמו על ידי מט"ב, וכן הוכחה מהות מגורי התובעת בדירת המנוחה ואלה היו לשם מגורים ולא לשם טפול, ורק כפועל יוצא מכך ביצעה את עבודות הבית והשגיחה על המנוחה במשך אותו זמן שהייתה.

התובעת טענה לעומתו , ורק בדיעבד בתביעה זו, אותה הגישה בדצמבר 2018, 6 שנים לאחר תום העסקתה ב-9/12, כי התלוננה לאביו ז"ל על התנאים, וכן שההצעה לקבל 1,000 ₪ נוספים עבור כל חודש ניתנה לאחר מעבר המנוחה לדיור המוגן ובאופן רטרואקטיבי.

...

ממגוון טעמים דין כל רכיבי התביעה להידחות.

התביעה נדחית על כל רכיביה ורבדיה.

נוכח האמור ותוצאות הליך זה, לפנים משורת הדין, תשלם התובעת שכר טרחת בא כוח התובע בסך מדוד ומתון של 5,000 ₪ .

ביום 29.7.2020 נפסק במסגרת הליך י"ס, כי על חשבון מזונות זמניים, מדור והוצאותיו, ישלם הנתבע סך 1,350 ₪ לחודש החל ממועד הגשת התובענה לי"ס. נוסף על כך נפסק שם כי הצדדים יישאו בחלקים שוים בהוצאות החינוך החריגות ובהוצאות הבריאות החריגות של הקטין.

יחולו לאחר קבלת דמי מזונות ומדור מהאב רטרואקטיבי ולאחריו מיד חודש בהעברה בנקאית.

למעלה מן הדרוש אציין כי יש לדחות עתירה זו גם מאחר ורכיב זה לא נתבע בתביעה אלא הועלה בסיכומים בלבד, וגם מאחר ועל-פי הסכם השכירות - דמי השכירות כוללים הוצאות חשמל, מים, גז, ארנונה, כבלים, אינטרנט, וועד בית וכיוצ"ב -- כך שהמדובר בעתירה כפולה מאחר והתובעת לא צרפה 19 .

...

אשר לדמי הטיפול על דרך של תשלום סך 1,000 ₪ לחודש מאת הנתבע לאחות התובעת, גב' ע.ש., אני דוחה את הטענה.

התובעת לא זימנה לעדות את המצהירה, אחותה, אך הנתבע עשה כן. לאחר חקירת אחות התובעת, ובחינת הראיות, לא שוכנעתי כי למעט בחודש אוגוסט 2020 , אחות התובעת מטפלת בקטין באופן קבוע.

על כן אני דוחה את התביעה לתשלום דמי טיפול על דרך תשלום סך 1,000 ₪ לאחות התובעת.

סכומי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן, יעודכנו אחת לשלושה חודשים מבלי לשלם הפרשים רטרואקטיביים בין תקופה אחת לרעותה.

בנוסף, נושא התובע בכלל הוצאות הילדים בעת ששוהים עמו, לרבות בגין מזון, פעילות, פנאי וכיוצ"ב. בחישוב כל האמור, יוצא כי בעוד הכנסת התובע היא בסך 6,300 ₪ לחודש והוצאותיו מגיעות לסך 28 ₪ מכופל מכך לכל חודש ( 4,500 ₪ מזונות ומחציות, 3,000 ₪ מדור, 400 ₪ אחזקת מדור, 2,700 תשלומי הלוואות, 250 ₪ נוספים בגין שנוע הילדים לתל אביב ובחזרה ועוד כ- 2,000 ₪ לחודש בגין יתר התשלומים עבור מזון, שונות ותשלומים נוספים עבור הילדים) אזי מצוי התובע ללא הכנסה פנויה וצובר גירעונות של אלפי שקלים בכל חודש, דבר שמצריך ממנו לקחת שוב ושוב הלוואות חדשות כדי לעמוד בהקף התשלומים הגדול.

" בעיניין תחולת הילכת 919/15 אמנם פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי קובע כי שינוי הנסיבות הנידרש יבחן באופן מקל ופחות קפדני מזה שהיה נהוג קודם, אך יחד עם זאת מדגיש באופן ברור כי הסף הנידרש אינו שינוי נסיבות עובדתי מינורי וחסר השפעה וכי תנאי שינוי הנסיבות העובדתי בעינו עומד: "יודגש, כי אף לאור קביעה זו, לא כל שינוי נסיבות עובדתי יגרור מיד קבלת התביעה להפחתת

עליה בהכנסות האם: במקרה דנן, שוכנעתי כי התובע לא הוכיח שינוי בהשתכרותה של הנתבעת ועלייה ברמת חייה ממועד גיבוש ההסכם השני, ואפרט: ראשית, עיון בתצהיר עדות ראשית של התובע שהוגש בתביעה להגדלת מזונות מלמד כי מכלול טענותיו של התובע בנוגע למיצוי פוטנציאל ההישתכרות של הנתבעת נטענו עוד במסגרת הליך זה. כך, למשל, בנוגע לרמת החיים הנהנתית של הנתבעת (סעיף 25 לתצהיר); כך בנוגע לכספי הנתבעת שמופקדים בני"ע (סעיפים 29-31 לתצהיר התובע); כך, בנוגע להגדלת הקף המשרה של הנתבעת (סעיף 40 לתצהיר); וכך גם בנוגע לתשלום הוצאות נוספות עבור הקטינים בנוסף לתשלום המזונות (סעיף 28 לתצהיר), ועוד.

...

סוף-דבר: אשר על כן, מכל האמור לעיל – אני מורה כדלקמן: התביעה למשמורת משותפת מתקבלת.

התביעה לביטול מזונות הקטינים – נדחית ברובה, למעט ביטול סעיף 4 להסכם מיום 22.3.17 אשר דן בחיובו העתידי של האב הוצאות המדור ואחזקתו.

בהעדר התנגדות הנתבעת, אני מורה כי תשלום הוצאות החינוך והבריאות החריגות של הקטינים יעשה ככל שניתן ישירות לנותן השירות.

התובע פנה אפוא למדור מג"ח  אך קבל, בתאריך 25.11.2017, דרישה נוספת לתשלום אותו חוב.

הוא הבין בדיעבד שהם הגיעו להבנות עם בעל הכבל אך החליטו להמשיך בהלכים נגדו.

אם הנתבע 2 היה מודיע מיד שאין חוב הכל היה ניגמר, אבל הוא הכניס סכום של 128000 ש"ח כדי שיגיע איתו לפשרה.

לפי סעיף 14 - "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפירסום ענין צבורי; הגנה זו לא תשלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש." האם הפירסום היה אמת? האם היה בפירסום עניין צבורי? - מתוצאות הבדיקה שבצעה הנתבעת 1 עולה שלא עומדת לנתבעים הטענה של אמירת אמת, שכן הבדיקה ניסגרה, אמנם לאחר זמן רב מאוד, בלא כלום - והתובע לא חוייב לשלם דבר.

על יסוד האמור לעיל אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת הנתבעים לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, את הסך 18,000 ₪ בצרוף הוצאות המשפט בסך 5,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

...

אולם במקרה הנוכחי הסתפק בכך שראה כבל חשמלי, שלאחר מכן השב"ח בעניינו יוחס לאדם אחר בכלל, שאינו בין עדי התובע, כדי לכנות את התובע, בנוכחות אנשים אחרים, "גנב". גם העובדה שעל פניו, בביקור הראשון, מסר התובע לנתבע כי הכבל הנ"ל אינו קשור אליו, דבר שהתברר כנכון, לא סייעה על מנת שהנתבע 2 ישנה מטעמו ויתנצל בפני התובע על המסקנה שהתקבלה טרם עת. הנתבעים עצמם, בסיכומיהם, הסכימו כי על אף העובדה שהיה שימוש בלתי חוקי בחשמל הצריך הדבר בירור מעמיק (ראה סעיף 27(ג) לסיכומיהם).

הוא גם עשה כן בהמשך ואף הגיע למסקנה שלא כך הדבר – ראה לעיל.

על יסוד האמור לעיל אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת הנתבעים לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, את הסך 18,000 ₪ בצירוף הוצאות המשפט בסך 5,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

הטענה המרכזית העולה מהעתירה היא כי החלטת היועצת המשפטית להעביר את פניית העותרת ללישכת פרקליט המדינה נועדה כדי להמנע מבדיקת התלונה, ובלשונה של העותרת "אין לפרקליט המדינה כל סמכות לפתוח בחקירה כנגד דיין והעותרת וכל אדם סביר אינו יכול להשתחרר מן הרושם כי נעשה ניסיון לכדרר תפוח אדמה לוהט זה מיד אחת לאחרת בכדי לא לחקור את נושא התלונה". עוד נטען כי הדיין מוסיף להתנהל באופן פסול, וכתוצאה מכך "קיימת הטיה ברורה של הדין" במסגרת ההליך בבית הדין הרבני.

בתוך כך, ביום 14.2.2023 הגישה העותרת "בקשה למתן צו לבית הדין הרבני בנתניה לסגירת כלל התיקים ולמתן החלטה לחיוב רטרואקטיבי של הגרוש לתשלום פיגורי הלוואות ותשלום הוצאות מדור". במסגרת בקשה זו שטחה העותרת שורה ארוכה של טענות ביחס להחלטות שהתקבלו בבית הדין הרבני, כאשר לגירסתה בהחלטות אלה חרג הדיין מסמכותו באופן שמהוה פגיעה בכללי הצדק הטבעי.

הלכה זו חולשת אף על החלטות היועצת המשפטית כמי שעומדת בראש התביעה הכללית, ולא עלה בידי העותרת להצביע על טעם מבורר להתערבות בהחלטה למסור את פנייתה לבירור בלישכת פרקליט המדינה.

...

בנסיבות אלה ברי כי לא ניתנה ליועצת המשפטית הזדמנות נאותה לבחון את הפנייה, ואף בשל כך יש לדחות את העתירה.

בשים לב לתוצאה שאליה הגענו, ממילא אין מקום להיעתר לסעדים הנוספים שנתבקשו על ידי העותרת בקשר עם החלטות שנתקבלו בהליך המתנהל בבית הדין הרבני.

התוצאה היא שהעתירה נדחית.