תשלום לקבלן משנה ללא הסכם בכתב או הזמנת עבודה

הנתבע מספר 1 טען בכתב ההגנה כי אין לתובע כל עילת תביעה כנגדו, שכן עילת התביעה של התובע הנה כנגד הנתבעת 2 או נגד מעסיקתו לשעבר של הנתבע 1, חברת טבריה ש.ח. ביניין פיתוח וצנרת בע"מ. נטען כי הנתבע 1 עבד בחלק מהתקופה הרלוואנטית לתובענה כמנהל פרויקט אצל חברת טבריה ש.ח., במסגרת העסקתו אצל חברת טבריה ש.ח. ניתנו לנתבע 1 סמכויות רבות, לרבות טפול שוטף בפרויקט מסוף אלנבי וקשר עם קבלן המשנה – הנתבעת מספר 2.

אין חולק כי בין הצדדים לא נחתם כל הסכם או הזמנת עבודה בכתב (ראה הודאת הנתבע בעמ' 6, שורה 17 לפרוטוקול).

מתמליל שיחה שהתנהלה הפעם בין התובע לבין שרון חביב, מטעם צד ג', עולה כי היתנהל ויכוח בין הצדדים, כאשר שרון דרש כי התובע יחזיר את הנירוסטה שלקח ואז הוא ישלם לו את הכסף שמגיע לו. שרון לא התייצב לעדות מטעם צד ג', ואף התובע לא דרש את זמונו לחקירה במועד.

...

בנסיבות אלו, הרי שדין התביעה כנגד הנתבע 1 להידחות, ובהתאמה נדחית ההודעה לצד ג'.

למעלה מהצורך אומר, כי לא שוכנעתי כי התובע הצליח להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח את כל יסודות התביעה.

סוף דבר בשל כל האמור לעיל, התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית, כן נדחית ההודעה לצד ג'.

התובע אישר בעדותו כי לא נחתם עימו כל הסכם בכתב או טופס הזמנת עבודה וכי הדברים סוכמו בעל פה (עמ' 4, שורה 5).

הנתבע 2 סתר את האמור לעיל, וטען כי לאחר שהוחלט כי הכלי מתאים נאמר לתירן מנהל האתר, לסגור את הנוהל של קבלן משנה ולהוציא הזמנת עבודה (עמ' 11, שורות 28-29).

כשנשאל מדוע לא הציג חשבונית עבור קבלן אחר, השיב כך: "... אני לא מיתכחש שאולי עשה את העבודה. אני לא מכיר את העבודה. בגלל שתירן הפך להיות קבלן והוא זה שהיה צריך לשלם לו. אין לנו ויכוח על העבודה שלו ביום הראשון בלבד." (עמ' 11, שורות 3-5).

...

כל אלו ועוד, חיזקו אצלי את המסקנה כי גרסת התובע עדיפה על פני גרסת הנתבעים והריני קובע כי התובע הוכיח תביעתו.

סיכום משכך, התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבעים ישלמו לתובע סך של 23,128 ₪ וכן יישא בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסך של 4,700 ₪.

טענות הנתבעת בדבר הסכם "גב אל גב" הנתבעת כאמור טענה, כי אינה חייבת לשלם לתובעת עבור שירות שניתן על ידה למבוטחי הכללית, שירות שניתן מכוח המיכרז בו זכתה הנתבעת מול קופת החולים הכללית, היות והסכם שיתום הפעולה בין התובעת לנתבעת היה הסכם "גב אל גב". מהו סעיף "גב אל גב", אשר הצדדים הפנו אליו? בפרויקטים רבים, בתחום הבניה לרוב, מזמין העבודה מתקשר בחוזה עם קבלן לבצוע העבודה במלואה והקבלן מתקשר עם קבלני משנה לבצוע עבודות שונות, כל קבלן משנה בתחומו.

ויודגש- היעלה על הדעת כי הנתבעת תיכנס להסכם כזה, אשר מבטח אותה ומגן עליה, ופוטר אותה לכאורה מכל אחריות, ולא תידרוש לציין זאת בכתב "ברחל בתך הקטנה"? סבורתני שככל שהצדדים היו מגיעים להבנות כאלו, היה צריך להיות לכך רמז כלשהוא בכתב או בחילופי המכתבים והמסרונים בין הצדדים.

לאור האמור, והיות ומדובר ב-"גרסה מול גרסה", כאשר הנטל על הנתבעת, וכאשר אין הסכם חתום וכתוב ומפורש, וכאשר הכרטסת תומכת בטענת התובעת, אני קובעת כי טענות אלו בדבר הסכמה על תשלום עמלה בשיעור של 50% לא הוכחו ברמה הנדרשת במשפט אזרחי ע"י הנתבעת ואני דוחה את טענות הנתבעת בדבר הסכמה בין הצדדים לתשלום עמלות לנתבעת.

...

נוכח כל האמור לעיל אני קובעת כי הסכם שיתוף הפעולה היה הסכם בע"פ והוא אכן היה בין התובעת לנתבעת מס' 4 אולם באופן חריג ובשל הנסיבות הספציפיות של מקרה זה, יש לחייב את הנתבע מס' 1 ביחד ולחוד בכל חובותיה של הנתבעת מס' 4 לתובעת.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי היות והנתבעת הודתה באי תשלום מצידה והיות וטענות ההגנה מטעמה לא הוכחו, והיא לא הרימה את הנטל להוכיח אותם, ובשים לב למסקנות מומחית בית המשפט, הרי שיתרת החוב של הנתבעת לתובעת, בהתאם לחישובים ולחוות דעת המומחית, עומדים על סך של 1,119,205 ₪.

כמו כן אני סבורה כי במקרה דנן, ולאור הנסיבות הספציפיות יש מקום לחייב את הנתבע מס' 1 בחובותיה של הנתבעת מס' 4 ולכן אני מחייבת את הנתבעת מס' 4 והנתבע מס' 1 ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך כולל של 1,119,205 ₪ כשהוא נושא ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעת על סך 380,113 ₪, בטענה לאי תשלום כספים, בגין עבודות ייצור והתקנת מעקות שביצעה בפרוייקט עבור הנתבעת בהתאם להסכמות שהתגבשו בין הצדדים בעל-פה. כעולה מכתב התביעה, התובעת ביצעה בחודשים ספטמבר עד נובמבר 2019 עבודות שאושרו, והנתבעת סירבה לשלם לה חרף פניות חוזרות ונישנות של התובעת, ומכאן תביעה זו. הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי לא נכרת כל הסכם בינה לבין התובעת, וכי התובעת ביצעה את העבודות הנטענות עבור חברת אחמד חסן בע"מ, שהיא כאמור הקבלן הראשי בפרוייקט, והיא זו שהתקשרה עם התובעת והזמינה את העבודות ממנה.

סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") קובע כי "חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם היתה צורה מסויימת תנאי לתקפו על פי חוק או הסכם בין הצדדים". מהוראה זו נלמד שככלל, בהיעדר הסדר אחר בחוק או בחוזה, אין מניעה להכיר בתוקפו המחייב של חוזה שנערך בעל פה, ובילבד שתתקיימנה הדרישות החיוניות לכריתת חוזה.

היא נדונה במאמרם שונים ובפסיקה, והצדדים הופנו, פעם אחר פעם, למערכת ההסכמית ביניהם לפיה החובה לשלם היא בהתאם להסכמים, היינו, בדרך כלל, החובה היא על הקבלן אשר היתקשר עם קבלן המשנה ולא על המזמין, המצוי בקשר חוזי עם הקבלן הראשי בלבד (להרחבה ראו: (ת"א (שלום חי') 18345-07 אלום קוסטיקה בע"מ נ' גיה בניה ופתוח בע"מ (12/10/2011)).

בע"א 488/66 אפרים רייזל בע"מ נ' הולנדר, פ"ד כ"א(1) 189 (1967), נקבע כי אין בזכות המזמין לשלם לקבלן המשנה, אף כאשר פיקח המזמין על העבודה, כדי לקשור בקשר חוזי את המזמין ואת קבלן המשנה (ראו גם: ע"א 3470/96 יעקב פריצקר ושות', חברה לבניין חיפה בע"מ נ' עופר, שירותי שאיבת בטון בע"מ (04/05/1998)).

...

סוף דבר: התובעת לא עמדה בנטל המוטל עיה להוכחת קיומם של יחסים חוזיים בינה ובין הנתבעת – לא יחסים ישירים באמצעות חתימה על חוזה בין הצדדים ולא מכוח סעיפים 5 ו- 6 לחוק החוזים המקימים יחסים חוזים בדרך של הצעה וקיבול או בדרך של התנהגות הצדדים מחומר הראיות עולה, כי הנתבעת שילמה לתובעת שני תשלומים בתור "צינור" ובהסכמת שלושת הצדדים, זו ותו לא. זאת ועוד, קביעה כי על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים האמורים (סכומים שלא נתמכו באף ראיה אובייקטיבית או חיצונית) עלולה לגרום לתשלום כפל מצד הנתבעת בגין אותן עבודות בשים לב להליכים מול חברת אחמד חסן בע"מ. מכל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

לעניין ההוצאות ושכר טרחת עורכי הדין - משנתתי דעתי לתוצאת פסק הדין, התנהלותם הדיונית של הצדדים, ההוצאות שנפסקו במהלך ההליך, יתר השיקולים הצריכים לעניין על פי התקנות החדשות והפסיקה, ולפנים משורת הדין כלפי התובעת במידה מסוימת – אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום כולל של 6,000 ₪.

מאחר והתובעת הפקידה ערבון, אני מורה על העברת סך של 6,000 ₪ מהערבון המופקד לטובת ב"כ הנתבעת, ואת היתרה על פירותיה תוחזר לב"כ התובעת.

אני מתקשה לקבל זאת כהוכחה שהעבודה ככל הנראה לא בוצעה ואין לשלם כי שום בעל סמכא לא אישר את זה. שכן, כל העסקה הזו נעשתה מלכתחילה ביודעין כי היא מנוגדת לנהלים עת אין אישור תקציבי וראש המועצה לכאורה מתקשר טלפונית לחברה בע"מ משהגדירה עצמה כחברת קש, הלכה למעשה, כדי להיקשר עם חברה אחרת לצורך קידום ראש המועצה לבחירות (ובזאת מרחיקים את "טובת ההנאה", ככל שהסיפור הוא נכון, מראש המועצה) ומשכך, דוקא נראה יותר על פניו כי התשלום יבוצע על ידי אותה חברת קש ואם אין אישור תקציבי של המועצה מדוע יהיה אישור מסודר שבוצעה העבודה? מה גם, שגב' אפרת העידה כי היא הייתה נשלחת למקום על מנת לאשר את העבודה על פי נהליהם, כך שלא נסתר כי היא בעלת סמכא לצורך זה. כל שכן, היא מעידה כי מהנדס המועצה כן היה שם. כן יש לציין, כי יש ממש בטענה המשתמעת של ב"כ התובעת, שאם מנכ"ל הנתבעת רואה עצמו כפי שהעיד שהוא עובד בחברה מסודרת, ודורש סדר, מדוע ההזמנה הוצאה שלא בצורה מסודרת על ידו כחברה ועל כך השיב שזו "יצאה לפי מה שבקש ממני אבי נעים לרשום במסמך" – האם כך נוהגת חברה מסודרת להענות לבקשה של מישהו חצוני לחברה כיצד לנסח בשמה הזמנה? לא נעלם מעיני כי כדי להוכיח שבוצעה עבודה השאלה את נציג התובעת בדבר הצגת כתב כמויות ומדידה הייתה במקומה, אולם תשובתו של מר ג'אפר כי אין בידו משהוא עצמו קבלן משני ואילו הנתבעת היא הקבלן הראשי, היא העובדת עם העיריות והוא עצמו לא הקבלן של המועצה ולכן אין בידו (דבר שלא נסתר) – יש בו גם להסביר מדוע הדבר לא נכתב בהזמנה (עמ' 8, ש' 24-27).

האם יש לחייב את צד ג' – המועצה (משהחברה לפיתוח בית אריה בע"מ, צד ג'2, מצויה בחדלות פירעון וההליכים נגדה מוקפאים)? אין חולק שהתובעת לא תבעה את המועצה, כאשר ככלל, גם אם המועצה הייתה מזמינה עבודה באמצעות הנתבעת כקבלן מטעמה, הזכות של "קבלן משנה" לקבלת תשלום מן המזמין כאשר אין ביניהם חוזה לא הוכרה והחובה היא על הקבלן אשר היתקשר עם קבלן המשנה ולא על המזמין המצוי בקשר חוזי עם הקבלן הראשי (עניין גדרות המזרח).

הגם שיש לעצור כאן ולדחות את התביעה של הנתבעת כנגד צד ג', הרי שלשם התרת הספיקות, נדון במקרה בו היה חוזה בין הנתבעת לבין צד ג' ובכל קונסטלציה שהיא – בע"פ או בכתב – בית המשפט היה מסווג אותו כבלתי חוקי, וממשיך לבחון את השלכות אי החוקיות.

...

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 40,014 ₪ (לאחר הפחתת עבודות הריסוס) ₪ וכן 1250 ₪ הוצאות משפט (וכן 400 ₪ שכר עדה ישירות לעדה משהתובעת לא הפקידה את הסכום ומשכך אין מה להחזיר לתובעת) וכן שכ"ט עו"ד כפי שייקבע על ידי בית המשפט משטרם נקבע הואיל ולשם כך יבהיר תחילה ב"כ התובעת מדוע לא הוגשה התביעה נוכח סכומה והיותה על סכום קצוב תחילה ללשכת ההוצאה לפועל.

בכל הנוגע לשכ"ט עו"ד עבור צד ג', אני סבורה כי הוא היה צד נדרש ושכ"ט עו"ד עבור צד ג' בסך של 2500 ₪ בנסיבות העניין.

משהופקד סכום של 6000 ₪ בקופת בית המשפט, המזכירות תחלט את הסכום על פירותיו לידי התובעת באמצעות בא כוחה והנתבעת תשלם את ההפרש.