מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תשלום חופשה שנתית ללא קשר לניצול ימי חופשה בפועל

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

להלן תובא עמדת המוסד לביטוח לאומי ביחס לשתי הסוגיות שבמחלוקת: שיטת תשלום בה משולם פדיון חופשה כתשלום שוטף בשכרו של עובד במהלך תקופת העבודה, בלא שהיה ניצול בפועל של ימי חופשה, היא פסולה ומנוגדת לתכלית הסוציאלית שביסוד חוק חופשה שנתית ואין לתת לה תוקף.
חברתי השופטת חופית גרשון – יזרעאלי, סיכמה את ההלכה שנקבעה בעיניין אצי'לדייב המובא לעיל וכן בע"ע (ארצי) 184/09 קרבצ'נקו – חברת השמירה בע"מ, מיום 18.12.11 כדלקמן: "בהלכה הפסוקה נקבע, זה מכבר, כי השיטה בה משולמים לעובד במועדים קבועים דמי חופשה, ללא קשר או תלות ביציאתו לחופשה בפועל, פסולה. בתי הדין לעבודה עמדו על החשיבות הרבה של יציאת העובד לחופשה בפועל, לאור תכליתו של חוק חופשה שנתית תשי"א – 1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית"), ליתן לעובד חופשת מנוחה מעמלו, ולא להגדיל את הכנסתו.
...
בכל הנוגע לבג"ץ גלוטן, איננו מקבלים את טענת המבקשת, כי אין להחיל על עובדים זרים את הוראות חוק חופשה שנתית.
לאחר ששקלנו את מכלול השיקולים, אנו סבורים כי מתקיים התנאי באשר לאפשרות סבירה שהשאלות יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה.
כאמור לעיל, מצאנו כי עדותה של התובעת היתה בלתי מהימנה בכל הנוגע לקבלת תשלום עבור חופשת מולדת בשנת 2015.
סוף דבר סיכומו של דבר, לאור המפורט לעיל, בהתאם לתנאים שנקבעו בחוק תובענות ייצוגיות, יש מקום לאשר את התובענה בשתי העילות שפורטו בבקשה ובשינויים שיפורטו להלן.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

התובע טוען כי נידרש לבצע עבור הרב משימות הנוגעות לתפקידו, ומעבר לכך גם משימות אישיות , שאינן קשורות לכהונתו כרבה הראשי של ירושלים – קניית תרופות ומצרכים אישיים, לקיחת הרכב האישי של הרב לטיפולים, הסעה לאירועים פרטיים, ביצוע מטלות עבור המכון.
פיצוי בגין תלושי שכר לא תקינים ואי מסירת תלושי שכר לטענת התובע, המועצה מסרה בידו תלושי שכר לא תקינים, שכן הם לא הכילו את הנתונים הנדרשים בהתאם לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"), כגון: מספר שעות העבודה, בסיס המשרה, ניצול ימי חופשה וכו'.
נדגיש, כי לצורך פסיקת פיצויים לפי חוק הגנת השכר יש להבחין בין קביעתנו לעיל לפיה משרתו של התובע אינה משרת אמון, לבין העובדה כי בזמן אמת, הצדדים התנהלו כאילו מדובר במשרת אמון – כך שלא נעשה מעקב אחר שעות העבודה של התובע – כך שאי רישום השעות בתלוש השכר לא נעשה "ביודעין". לפיכך, לא מצאנו כי קיימת הצדקה לפסיקת פיצוי בגין אי רישום שעות העבודה בתלוש השכר\ אשר לאי רישום ימי חופשה ו/או מחלה משהתובע כלל לא יצא לחופשה או מחלה, וכן לא קיבל תשלום עבור ימים אלו, הרי שבפועל התלושים תואמים את המציאות.
סיכום התביעה נדחית ברובה למעט חבותה של המועצה בתשלום פדיון חופשה שנתית בסך של 1,400 ₪ שישולמו בצרוף הפרישי הצמדה ורבית כדין החל מיום 1.6.16 ועד התשלום בפועל.
...
יש גם ממש ביתר טענותיה בראש פרק זה ואולם נוכח מסקנותינו לעיל לא מצאנו כי יש לכך נפקות מבחינת הסעדים.
סיכום התביעה נדחית ברובה למעט חבותה של המועצה בתשלום פדיון חופשה שנתית בסך של 1,400 ₪ שישולמו בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כדין החל מיום 1.6.16 ועד התשלום בפועל.
מצאנו לאבחן בין המועצה – אשר כאמור לעיל יד יש לה בכך שתנאי עבודתו של התובע לא הוסדרו כדבעי, לבין הרב (אשר אף שילם עשרות אלפי ₪ לתובע מכספו הפרטי בשל כך) – לענין זה .

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2021 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

עבור העבודה כשיננית בעמותה שולם לתובעת 40% מסך התשלומים ששולמו עבור הטיפולים שאותם היא ביצעה, בהפחתת הוצאות עלות מעסיק; - גם כאן, הנתונים נימסרו מדי חודש לתובעת, והיא מעולם לא חלקה עליהם; - השכר והעבודה שבוצעה על ידי התובעת בעמותה אינם קשורים לעבודתה במרפאה; - בשל גורמים שונים, כולל קיצוץ בתמיכה ממשלתית, פרץ משבר כלכלי בעמותה בשנת 2018, ונערך קיצוץ כולל בשכר עובדיה, כולל המנכ"ל – הנתבע.
היתייחסות פרטנית לדמי חופשה – פרטנית, לגבי תשלום דמי חופשה במרפאה, הרי שעיון בתלושי השכר בגין העבודה במרפאה, מעלה כי הם שולמו מדי כל חודש באופן שוטף, וללא כל קשר לניצול בפועל של ימי החופשה.
[81: סעיף 5 לחוק חופשה שנתית, תשי"ח-1958.
] אשר לתובעת, כאשר היא נישאלה בעדותה "נכון שבמהלך עבודתך במכון ניצלת ימי חופשה?", היא השיבה ש"לא ניצלתי ימי חופשה, אף פעם לא ביקשתי חופש" (היא לא נישאלה לגבי המרפאה).
...
] עם זאת, מקובלת עלינו טענתם הפרטנית של הנתבעים, בכל הקשור לדמי נסיעות בעמותה, כי התובעת אינה זכאית לקבל כפל תשלום דמי נסיעות, בגין ימים שבהם היא עבדה גם כמדריכה וגם כשיננית, היות שלא שבה לביתה וחזרה שוב לעמותה.
סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין תביעתה של התובעת להתקבל ברובה, והיא זכאית לזכויות הבאות, כדלקמן: על העמותה לשלם לתובעת את הסכומים הבאים, כדלקמן: פיצוי בגין אי-מתן הודעה לעובד בסך של 5,000 ₪; פיצוי בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר בסך של 5,000 ₪.
סכומים אלה ישולמו לידי התובעת תוך 30 ימים מהיום, שאחרת הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין; התביעה הפרטנית לדמי חגים – הטענה נדחית; התביעה הפרטנית לגבי העבודה בעמותה כמרצה – הטענה נדחית; הרמת מסך – מתקבלת הטענה לגבי המרפאה ונדחית הטענה לגבי העמותה.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

טענות הנתבעת הנתבעת טענה כי עיקר הסיכסוך בין הצדדים הוא בעיניין כמות ימי החופשה השנתית שעמדו לזכות התובעת, ופרשנותו של סעיף 7(א) חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 (להלן – חוק חופשה שנתית) שלפיו: "אין החופשה ניתנת לצבירה; ואולם רשאי העובד בהסכמת המעסיק, לקחת רק שבעה ימי חופשה לפחות ולצרף את היתרה לחופשה שתנתן בשתי שנות העבודה הבאות". התובעת הלינה על זכותה של הנתבעת לעשות שימוש בסעיף 7(א) לחוק חופשה שנתית, והתפטרה מעבודתה משום שטענה כי מגיעים לה עוד 10 ימי חופשה – שהנתבעת סירבה לשלם.
לתובעת קוזזו יומיים כדין שכן ניצלה שני ימי חופשה, ואילו ימי המחלה אינם קשורים לימי חופשה.
אשר לטענת הנתבעת שלפיה בין השנים 2018-2020 ניצלה התובעת 31 ימי חופשה מבלי שאלה כלל נרשמו לחובתה (לא הופחתו מהימים שצברה), הלכה פסוקה היא כי נטל ההוכחה בכל הנוגע לניצול ימי חופשה מוטל על המעסיק, שכן: "מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים כאמור בסעיף 26 לחוק חופשה שנתית" (דב"ע (ארצי) לא/22-3 צ'יק ליפוט - חיים קסטנר פד"ע ג' 215 (1972), סעיף 7).
...
משכך כאמור לא קיבלנו את טענת הנתבעת בעניין זה. יתרה מכך בפסיקה נקבע כי: "... הכלל המנחה בעניין טענות קיזוז של מעסיק כנגד תביעה של עובד המוגשת נגדו לתשלום זכויות המגיעות לו הוא, שאין הוא זכאי להישמע בטענה שתשלום כל שהוא שולם בטעות, כאשר הדבר נעשה במשך כל תקופת העבודה וההטבה הפכה להיות חלק מתנאי העבודה המוסכמים של העובד. בנסיבות שכאלו המעסיק אינו רשאי לבטל את ההטבה לאחר שהעובד סיים לעבוד (ראו: ע"ע (ארצי) 1260/00 אברהם מרקוביץ – אקורד הנדסה בע"מ (5.8.02); ע"ע (ארצי) 469/08 **** אלמליח ו – 29 אח' – הורן את ליבוביץ בע"מ (3.5.11); ע"ע (ארצי) 554/09 צבר ברזל – משה שמיר (13.1.2011); בר"ע (ארצי) 2853-06-15 ניימן עבודות חשמל ובקרה בע"מ – ולדימיר שישקין (14.2.16); פרשת נובכוב – סעיף 34)". משכך דין טענת הקיזוז להידחות.
לסיכום התביעה מתקבלת רק לעניין הרכיב של פדיון חופשה.
אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת: סך של 3,071 ₪ בגין פדיון חופשה שנתית, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 3.6.21 ועד ליום התשלום בפועל.

בהליך פסק דין הצהרתי - כללי (פ"ה) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

סעיף 8 לחוק קובע כי "החופשה תהיה רצופה, אלא שבהסכמת העובד והמעסיק ובאשור ועד העובדים במקום, אם ישנו, אפשר לחלקה, ובילבד שפרק אחד ממנה יהיה לפחות שבעה ימים". ואילו סעיף 10(א) לחוק קובע כי "המעסיק חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה דמי חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל". התובעת טוענת שעל פי חוק חופשה שנתית, אין קשר הכרחי בין הזכות לצאת לחופשה לבין הזכות לקבל דמי חופשה בעדם.
אלא שהנידון אינו דומה לראיה, שכן הוראות החוק מטילות על המעסיק לשלם דמי חופשה בעד ימי החופשה, ובית הדין לא יקבע שגישה של חטיבת הבקורת, לקבוע "ליקוי" באי עמידה בהוראות אלה במצב שבו המעסיק לא עמד בהן, גם אם הסיבה לכך היא שהוא נענה לבקשות של עובדיו לצאת לימי חופשה בודדים או לתקופות קצרות, באופן שלא הותיר את העובדים עם יתרת חופשה לניצול שעימה ניתן לשלם דמי חופשה בגין חופשה רצופה הנדרשת לפי סעיף 8 לחוק.
מסקנה זו נשענת על סעיף 5(א)(2) לחוק חופשה שנתית, אשר קובע ש"ימי חג שאין עובדים בהם, אם על פי חוק ואם על פי הסכם או נוהג – להוציא ימי המנוחה השבועית" – "לא יובאו במנין ימי חופשה". יתר על כן, על פי סעיף 5(ב) לחוק, אם "חלו ימים מן האמורים בסעיף קטן (א) בימי החופשה, יראו את החופשה כנפסקת לאותם הימים, ויש להשלימה ככל האפשר תוך אותה שנת עבודה". בית הדין שקל את טענת התובעת בדבר העדר הקשר ההכרחי בין היציאה לחופשה לבין אופן התשלום בעד ימי החופשה, אך לנוכח מגמת החוק להוציא ימי שבתון שאין עובדים בהם על פי חוק – כמו חגי ישראל לפי סעיף 18א לפקודת סדרי השילטון והמשפט, תש"ח-1948 או ימי בחירות, לפי חוק יסוד: הכנסת – המסקנה הנה שמעסיקים אינם יכולים לצאת ידי חובתם לפי סעיפים 8 ו-3(א) סיפא לחוק חופשה שנתית, אם לא ניתן פרק אחד של חופשה הכוללת שבעה ימים שבאים במניין ימי חופשה, למעט יום מנוחה שבועי אחד לכל שבעה ימים.
סעיף 3(ב) עניינו בעובדים שהקשר המשפטי בין העובד לבין המעסיק היה קיים בכל שנת העבודה, והוא מבחין בין עובדים שיעבדו באותה שנה לפחות 200 ימים – שזכאותם לימי חופשה תהיה כאמור בסעיף 3(א) לחוק, לבין עובדים שיעבוד באותה שנה פחות מ-200 ימים – שזכאותם לימי חופשה תהיה כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 200.
...
בעניינים אחרים שהעלתה התובעת, בית הדין מצא שלא נמצאו פגמים בהחלטת חטיבת הביקורת.
התוצאה התביעה נדחית ברובה.
כן מתקבלת התביעה בעניין דמי ההבראה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו