תשלום חוב חשמל בגין חבלה במונה ודרישה נוספת עקב טעות

בנוסף הנתבע מכחיש באופן גורף את כל סעיפי התביעה – לרבות שימוש בלתי חוקי בחשמל על ידו או על ידי מי מטעמו, מכחיש חבלה במונה, כן מוכחשת בדיקת המונה במעבדת התובעת ותוצאותיה.

בפסק הדין שניתן ב-ת.א. 3458/99 יוסף כיאל נ' חב' החשמל לישראל בע"מ נאמר כך: "מקום שנעשית חבלה במונה, היא נעשית, מן הסתם, על מנת לבצע שב"ח, הוא שימוש בלתי חוקי. במקרים מעין אלו, עקב חבלה מכוונת במונה, המונה אינו מראה את הצריכה הנכונה אלא מראה צריכה נמוכה יותר. ככל שהמחבל במונה מתוחכם יותר, הוא מפעיל את המונה החבול בצורה מבוקרת, על מנת שתיראה צריכה כלשהיא ולא תעורר חשד. ככל שהוא מתוחכם פחות הוא אף אינו עושה כן באופן שהמונה מראה חוסר כל צריכה.

במצב דברים זה, חובת הראיה איננה מוטלת על חברת החשמל להוכיח מי חיבל במונה ומשהוכחה החבלה, רשאית היא לידרוש מהצרכן, על פי אומדנה, את תשלום ההפרשים על צריכת החשמל שלא נספרה במונה.

במועד הראשון מיום 16.7.2018 הוא נישאל על הכתובת של הנתבע אליה נשלחו מכתבי חברת החשמל באשר לשב"ח – וענה כי זו היתה הכתובת המעודכנת שבידי חברת החשמל, הוא נישאל מדוע החברה השתמשה בספר אמות המידה משנת 2014 כשהשב"ח היתרחש בשנים קודמות – וענה כי אין שוני מהותי בין הספרים אלא רק עדכונים, הוא נישאל על ארוע הסרת המונה בשנת 2003 – וענה כי לא היה מדובר בהסרה פיזית של המונה אלא בעדכון חישובי במשרדי החברה, הוא נישאל על אמת המידה 27 ה(2) באשר לפרק הזמן המתיר לחברה לשלוח חשבון מתוקן לצרכן והסביר כי יש הבדל בין חשבון שתוקן בשל טעות בחשבון לבין חשבון שעניינו שב"ח שאז משתמשים בסעיף 16 לאמות המידה.

בהתאם, קל היה לקבוע את שיעורו של התשלום, שחבים הצרכנים לחברת-החשמל.

בנוסף הנתבע נישאל כיצד קבע כי המונה תקין וכן נישאל על ההבדלים בין סטייה בכיול לבין סטייה בתרשומת – אך לא ידע להסביר את ההבדלים וטען כי לטעמו אם כתוב שאין שגיאה בתחום השגיאה קרי אין שגיאה בקריאת המונה – על אף שחברת החשמל עצמה טענה כי אין שגיאת כיול והמונה תקין אלא שמישהו הזיז פיזית את הספרות.

...

הנתבע טוען בכתב הגנתו כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות וזאת על פי אמות המידה של התובעת עצמה וכן על פי חוק ההתיישנות.

טענה זו אף איננה מתיישבת עם הפסיקה הענפה בנושא שב"ח פסיקה שאף קבעה כי התובעת רשאית לדרוש תשלום על שב"ח לתקופה עולה אף על שבע שנים ראו הפ (חי') 1058/06 אדרי **** נ' חברת החשמל לישראל בע"מ. על כן טענת ההתיישנות נדחית מכל וכל.

לסיכום אני מוצאת כי עדותו של הנתבע מעלה קושי רב, איננה מבוססת על עובדות או על ראיות, מלאה בהכפשות כלפי התובעת ולוקה באי דיוקים רבים.

סיכום מכל הטעמים אשר פורטו בהרחבה לעיל דין התביעה להתקבל במלואה.

רקע וטענות הצדדים ראשיתו של הליך זה בבקשה לצוו מניעה זמני שהגיש התובע בתאריך 26.02.19 במסגרתה עתר שלא לנתקו מחשמל עד אשר יתבררו טענותיו כנגד חוב בסך של 45,000 ₪ שייחסה לו חברת החשמל עקב חבלה במונה החשמל ושימוש בלתי חוקי במונה החשמל (להלן: שב"ח) בדירת התובע.

התובע טען כי לאחר הפגישה לא נשלחה אליו פנייה נוספת ולפיכך סבר כי הנתבעת זנחה את דרישתה לתשלום החוב.

להערכתו חוטים אלו היו מחוברים לפאזה הנוספת וכאשר ניתק אותה, נותקו אף הם. ממצא נוסף בו נעזר לצורך הקביעה כי החוטים נותקו זמן קצר טרם בדיקתו, הינו מצב החוטים: "אנו כחוקרים מסתכלים על צבע התיל... אם יש קורוזיה מבינים שלא השתמשו הרבה זמן , כאן החוטים היו עם פציעות חדשות של סגירת בורג." (עמ' 27, שורה 16) במענה לשאלה כיצד קבע כי בוצעה גניבת חשמל על אף שהתיל היה מנותק השיב בן דוד כי התיל היה מחובר ונותק וכי אין סיבה להשאיר חוט כזה מנותק שכן מדובר בסכנת היתחשמלות משמעותית: "אין הצדקה שיהיה מחובר סתם ועוד במיוחד שיש מעקף עם מהדק מוסתר מאחורי הלוח." (עמ' 27, שורה 27) בן דוד הפנה למונה שצילם בלוח המונים בו ניתן להבחין כי למונה התובע היו מחוברים 3 חוטים ועוד חוט נוסף בצבע כחול (נ/2).

(א)(1) לכללי משק החשמל (אמות מידה לרמה, לטיב ולאיכות השרות שנותן ספק שירות חיוני), תשע״ח-2018 קובע כי: "מצא ספק שירות חיוני כי בשל נזק שניגרם למתקן חשמל נוצרה טובת הנאה לצרכן, רשאי הוא לראות את הצרכן כאחראי לנזק, אלא אם כן הוכח אחרת, ולחייבו במלוא הנזק שניגרם לפי התעריפים הקבועים בפרק 4.4 ללוחות התעריפים ״עבודות על חשבון אחרים״." יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בת"א (שלום ת"א) 33869/04 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' נקב עוזיאל, 02.01.2008: "נראה לי כי למרות הטענות הרבות שטענו הצדדים בעיניין סוגיית מיקום המונה ברשות הצרכן, הרי שיש להעביר את מרכז הכובד של השאלה לנושא של מי נהנה מכך שהמונה חובל. החבלה במונה מיטיבה עם מי שהמונה משרת אותו, דהיינו הצרכן. לכן בין אם המונה מצוי בתוך דירתו של הצרכן או בשטח המשותף בבנין דירות או בחצרים של הצרכן, הרי ככל שהמונה משרת צרכן מסויים, חבלה כגון זו שבוצעה במונה זה, שכל מטרתה להאט את קצב קריאות המונה ולהפחית את החוב לחברת החשמל, אין ספק שתוצאותיה והחוב שנוצר בגינה כלפי חברת החשמל הנם באחריות הצרכן הנהנה מן החבלה במונה, ולו גם מכח דיני עשיית עושר. לעניין זה אין לי אלא להצטרף בהסכמה לדברי כבוד השופט לבנוני, שהובאו על ידי ב"כ התובעת בסיכומיו, ולפיהם על פי ההגיון הבריא והשכל הישר, מקום שנעשית חבלה במונה, היא נעשית על מנת לבצע שימוש בלתי חוקי. אין צריך לומר כי האדם שיש לו אינטרס לעשות כן הוא צרכן החשמל. ולפיכך החשד הטבעי צריך להיות מופנה כלפי הצרכן שלו היתרון הברור מפעולת החבלה. ראו ת.א. 345/99 יוסף כיאל נ' חברת החשמל (טרם פורסם, 18.6.00)..." על אף שהדירה רשומה על שם אמו של התובע, לא הייתה מחלוקת כי החזיק בה בתקופת השמוש הבלתי חוקי ונהג בה "מנהג בעלים". עולה כי הוא בעל האנטרס היחיד שלא לשלם בגין הצריכה המלאה וכן יש בידו הידע והניסיון המקצועי לבצע את החבלה.

הנתבעת טענה כי הוראות אמות המידה מאפשרות לחייב את הלקוח הרשום בצריכת חשמל שלא נרשמה לתקופה שבה החלה ועד לגילוי החבלה על בסיס "תיקון יחסי לפי אחוז הטעות". במקרה דנן בוצע התחשיב ע"י הוספת צריכת החשמל שלא נרשמה בפאזה ששמשה כמעקף לצריכת החשמל שנרשמה.

...

סוף דבר חברת החשמל הוכיחה כי נעשה שימוש בלתי חוקי בחשמל עת בוצע מעקף למונה באופן שלוח החשמל בדירת התובע קיבל הזנה מהלוח הראשי שלא עברה דרך המונה.

על כן, התביעה לסעד הצהרתי לפיו אין לתובע חוב בגין צריכה בלתי חוקית וכי לא ניתן להפעיל עליו סנקציות בגין חוב זה, נדחית.

לאור דחיית התביעה, אני מורה על חילוט הפיקדון בתיק, על פירותיו, לידי ב"כ הנתבעת על חשבון חוב צריכת החשמל והוצאות הליך זה. התובע יישא בהוצאות הנתבעת ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 12,000 ₪.

לפניי תביעה לתשלום בגין צריכת חשמל שלא נרשמה עקב חבלה במונה הרשום על שם הנתבעת והמוצב בחצרים שבהחזקתה.

מר הרשקוביץ אישר שעל פי הדו"ח שצורף, הבודק מטעם התובעת תיעד שלאחר שמר ענקי (ז"ל) נותק מאספקת החשמל עקב החובות שהצטברו, המונה נפרץ וחובר חזרה באופן עצמאי (עמ' 11 ש' 1-4).

זהות הגורם שחיבל במונה טענת הנתבעת שהיא לא חיבלה במונה ושהחבלה בוצעה שלא בידיעתה, אין בה כדי להועיל לה כנגד החיוב, שכן מקום בו התביעה הוגשה מכח סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 ומקום בו אין מחלוקת שהנתבעת היא שהחזיקה בפועל בחצרים שבהם הותקן המונה שחובל והפיקה טובת הנאה בכך שצרכה חשמל שלא נרשם בפועל ולכן לא שילמה בגינו, הרי שאין כל רלוואנטיות לזהות הגורם שגרם לחבלה במונה והנהנה מתוצאות החבלה הוא שחייב בתשלום בגין צריכת החשמל בתקופת השב"ח. משזוהי עילת התביעה, לא נידרשת בחינת העילות הנוספות.

אמת מידה 26 קובעת שספק שירות חיוני רשאי לתקנן חשבון במקרה שבו נתגלתה בו טעות או נתגלו עובדות חדשות המצביעות על צריכת חשמל שלא כדין.

...

דין טענה זו להידחות, שכן מרוץ תקופת ההתיישנות לא יכול להתחיל לפני שנודע לתובעת על החבלה שאפשרה צריכת חשמל שלא כדין.

לאור האמור, דין טענת ההתיישנות להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, מצאתי לקבל את התביעה במלואה ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 17,790 ₪.

התובע טען עוד כי הנתבעת פנתה אליו בדרישה לתשלום בגין צריכת חשמל עודפת, שלא חוייבה, לטענתה, בשל הצלבת פאזות.

עוד טענה הנתבעת, כי התובע קיבל אספקת חשמל שוטפת למקום הצרכנות לאורך השנים, על אף שצבר פיגורים בתשלום חשבונותיו וכאשר הנתבעת סייעה לו בהסדרת חובותיו.

עוד נטען בכתב ההגנה, כי ביום 12.3.2019 ביקש התובע לבצע בדיקה של המונה בטענת שימוש מופרז בחשמל, ובהתאם הגיע בודק מונים פעם נוספת למקום הצרכנות ובדק את המונה בנוכחות בנו של התובע, והמונה נמצא תקין.

העד גם הבהיר כי בדיקה שבה יש חשד להפיכת פאזה או גניבת חשמל אינה מתואמת עם הלקוח, מחשש (מובן מאליו – י.ב.), שיסדר זאת לפני הבדיקה (שם, בעמ' 24, שורות 20-21).

העד גם הציג תמונה המראה את מצב הפאזה ההפוכה (שם, בעמ' 26, שורות 5-6), ואף הודה, בהגינותו, שזו "טעות פושעת של מתקין המונה". העד אף הסביר מדוע הפיכת הפאזה גורמת לרישום מופחת של צריכת החשמל (שם, בעמ' 30, שורות 12-17).

...

ודוק, לא עלה בידו של התובע לסתור את תחשיבה של הנתבעת, לגביית הפרשי הצריכה למשך שנתיים רטרואקטיבית בלבד, בהתאם לסע' 26(ב)(1)(א) סיפא לאמות המידה, וכפי שהובהר בסיכומי הנתבעת, המדובר בתחשיב המקל על התובע גם באופן חישובו, שכן חישוב ממוצע שנתי היה מוביל למסקנה שעליו לשלם יותר ממה שחוייב.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 11,071 ₪ והוצאות משפט בסך 3,000 ₪ בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, אחרת יישאו סכומים אלה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

כן לא נהנה הוא מחשבונות חשמל שגויים, וגם אם כן - לא היתה לו כל אפשרות לדעת זאת.

באשר לטענת השהוי, לטענת הנתבע חשדה של התובעת לפגיעה במכסה המונה עלה עוד ביום 9.11.2015 ואילו זו בחרה לשלוח עובד מטעמה לעסק הנתבע רק ביום 26.1.2016, קרי כחודשיים וחצי לאחר שזוהתה "גניבת חשמל" כטענתה.

דוקא תאורו המפורט של הנתבע באשר לפניות החוזרות ונישנות של התובעת אליו עד להגשת התביעה, וסרובו להעתר להזמנות הנוספות אליה, ולחילופין להסדיר את חובו כלפיה, דוקא אלו מעידים כי התובעת לא זנחה את תביעתה.

" דהיינו, שלפי הוראת סעיף 11(א) לאמות המידה, כל עוד שלא הוכח אחרת, רואים בצרכן כאחראי לנזק שניגרם למונה החשמל ושבעקבותיו נוצרה טובת הנאה לצרכן בדמות של שימוש בחשמל שלא כדין בגינה לא שילם הצרכן לתובעת.

שיעור הנזק הממוצע ליום בשנת 2015 היתה 38.625 קוט"ש ואילו הממוצע ליום בשנת 2016 עלתה לסך של 96.35 קוט"ש. מכאן שהשימוש הלא חוקי בחשמל מאז גילוי החבלה ועד להחלפת המונה עמד על 57.73 קוט"ש ליום, ובסה"כ 2713 קוט"ש. לפי מחיר לקוט"ש כפי שחושב בנספח ד' לתצהיר התובעת, הרי שמדובר בסך של 1379 ₪ בצרוף ש"ע וטפול במג"ח ע"ס של 775 ₪ ונזק למונה בסך של 151 ₪ מגיעים אנו לסך של 2697 ₪ כולל מע"מ. וזהו החיוב שעל הנתבע לשלם לתובעת בגין צריכה שלא כדין בחשמל בתקופה המדוברת.

לעומת זאת, לא הצליחה התובעת לעמוד בנטל ההוכחה ביחס לשימוש לא חוקי בחשמל בשנים עברו אך על סמך נתונים סטטיסטיים ורישומי עבר מבלי להציג כל אינדיקאציה להתערבות במונה שקרתה באותה תקופה הגם שזו נידרשת לקריאת רשומי המונה אחת לחודשיים במקום עסקו של הנתבע.

בשל האמור לעיל, מצאתי לחייב את הנתבע בתשלום חוב לתובעת בגין שימוש בחשמל על סך של 2697 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 26.1.2016 ועד לתשלום בפועל.

...

בנסיבות אלו לא תהא תחולה לאמור בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, והמסקנה כי התביעה התיישנה תהא התוצאה המסתברת.

אמנם, התובעת אינה יכולה להוכיח כי הנתבע הוא זה שביצע איזושהי פעולה במונה, כפי שטענה בסיכומיה, אולם, משהמונה היה נתון לשליטתו של הנתבע בלבד בהיותו מותקן בתוככי המסעדה שהיתה בבעלותו ובשליטתו המלאה, אין מנוס אלא מלהטיל עליו את האחריות המלאה לתקינות פעולתו של המונה, בין אם הדבר בוצע על ידו או על ידי אחר.

אלא שאין אינדיקציה זו מוליכה בהכרח למסקנה חד משמעית, והיא אך בגדר ראיה נסיבתית אחת בלבד.