תשלום הגעה למשמרת על חובת התייצבות מוקדמת

לגירסת התובע, הוא זכאי לתשלום עבור: דמי הודעה מוקדמת, החזר מס, פצויי פיטורים, מענק הצטיינות, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה, החזר בגין קנסות, נסיעות והוצאות היזדכות, החזר מזומן שנגנב, תוספת פיצול משמרות, תשלום עבור ימי מחלה, אובדן הכנסה ועוד (ר' סעיפים 62-68 לכתב התביעה).

נסיעות, הוצאות היזדכות לטענת התובע ביום 10.4.2018, לאחר שהתייצב במשרדי הנתבעת בבית דגן, הורתה לו רותי, מנהלת כח האדם, לצאת לטופס טיולים אשר אילץ אותו "לעבור מסכת טרטורים במשך ימים שלמים, ואף יותר, ברחבי הארץ, ללא כל תשלום, ולהזדכות מכל מחויבויתי הרבות והמגוונות במקום לנהוג צדק והגינות עימי ולאפשר לי לעבוד ולהיתפרנס בכבוד בזמן יקר זה, שבוזבז לריק, בפרט לאור התועלת הרבה שהבאתי בשנת עבודה מלאה בתנאי עבדות ממש" (ר' סעיף 41 לתצהיר התובע; סעיף 111 לתצהירו).

בחקירתו נישאל התובע מתי היתה צריכה הנתבעת לשלם לו את מענק ההצטיינות ולא שילמה וכך השיב: "ת. למעשה היו שם, קודם כל אני התייחסתי, לקראת הפיטורים שלי. זאת אומרת היה פה איזה ניסיון להראות לא מגיע לו בכלל הצטיינות אז מפטרים אותו, אז בטח שלא הגיע לו הצטיינות...

(ר' פרוטוקול עמ' 63 שורות 33-30) משלא השלים התובע שנת עבודה לא קמה לנתבעת חובה לשלם לתובע פצויי פיטורים, למעט שיחרור הכספים שנצברו לזכותו בקופת הגמל ועל כן לא נותרה הנתבעת חייבת לו תשלומים נוספים בגין פצויי פיטורים.

...

משלא נמצא בסיס להשוואה בין אותו מקום עבודה המשלם לעובדיו תוספת פיצול בשיעור שלוש שעות נוספות – ככל שקיים מקום כזה, אף שהטענה לא הוכחה בפנינו – מצאנו לדחות את תביעתו של התובע ברכיב זה. תוספת מחלה בגין החודשים פברואר ומרץ 2018 התובע טען שהסינוסיטיס שלו חזר לאור התנהגותו ה"גחמנית-קפריזית של מנהל הסניף" שמקיף את עצמו באנשים ש"אינם בוחלים באמצעים להשגת מטרותיהם, ואף מתנכלים לכל אדם אשר נוכחותו, בלי כל קשר לאיכותו, או מקצועיותו, עלולה להוות, לדעתם, איום על קידומם, המסחרר, קרי המפוקפק" (ר' סעיף 17 לתצהיר התובע).

כפי שציינו לעיל, שוכנענו כי התובע פוטר מטעמים עניניים ומקצועיים גרידא.

בע"ע (ארצי) 45431-09-16 אלכס גורביץ – א.ב.מ תעשיות פלסטיקה (1989) בע"מ נקבעו דברים אלה היפים לעניננו: "הכלל המנחה בעניין טענות קיזוז של מעסיק כנגד תביעה של עובד המוגשת נגדו לתשלום זכויות המגיעות לו הוא, שאין הוא זכאי להישמע בטענה שתשלום כל שהוא שולם בטעות, כאשר הדבר נעשה במשך כל תקופת העבודה וההטבה הפכה להיות חלק מתנאי העבודה המוסכמים של העובד. בנסיבות שכאלו המעסיק אינו רשאי לבטל את ההטבה לאחר שהעובד סיים לעבוד..." אף לעניות דעתנו, תשלום הזכויות הסוציאליות בגינן של שעות החופשה שנפדו על ידי הנתבעת מדי חודש בחודשו הינה הטבה שהפכה לחלק מחוזה העבודה של התובע ולא ניתן להורות על קיזוזה רק מן הטעם שהתובע הגיש תביעה זו. סיכום ומסקנות מצאנו, כי לא היה מקום להגשת התביעה כפי שהוגשה, על עשרות עמודיה.

ואולם לאור דחיית מרבית תביעתו של התובע (98%) מצאנו לחייבו בהוצאות הנתבעת בסך של 8,000 ש"ח. לאחר הפחתת הסכום אותו חויבה הנתבעת לשלם לתובע מסכום ההוצאות שנפסק לחובתו (מתוך הנחה ששיעור המס השולי של התובע הוא אפס), מחויב התובע לשלם לנתבעת 5,238.32 ש"ח בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיו.

יש לערוך את תחשיב זכויותיו של התובע על יסוד שכר קובע בסך של 5,233 ₪ ובהתאם הוא זכאי לפצויי פיטורים, תשלום חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין העדר הפרשות לרכיב תגמולים, פדיון חופשה, דמי הבראה והוצאות נסיעה.

העובדה, כי נוספה משמרת תוך כדי יחסי העבודה לבקשת התובע אינה משנה ממסקנה זו, שכן אפשרי שביחסי עבודה ישתנה הקף המשרה בהסכמה הדדית של הצדדים כפי שארע במקרה זה. בנגוד לטענת הנתבעים בנוגע למחויבות התובע להגיע למשמרות, בפועל התובע הודיע מראש על העדרות ממשמרות בדומה ליתר העובדים.

המחלוקת הקיימת לגבי החובה להתייצב לעבודה במדים אינה מהותית.

כאשר הוכח, כי מקום העבודה מרוחק ממקום מגורי העובד וברור שניזקק לאמצעי תחבורה לצורך הגעה לעבודה וחזרה ממנה, מקובל להסתפק באמירה כללית של העובד בנוגע לאי תשלום דמי הנסיעה ( ד"ר י. לובוצקי, "חוזה עבודה וזכויות העובד", הוצאת ניצן מהדורת 2008, פרק 16 עמ' 7).

...

עוד אוסיף בהקשר זה ונוכח הקביעות שלעיל, כי איני מקבלת את טענת הנתבעים בכל הנוגע לחוסר תום לבו של התובע בעצם הגשת התביעה, מה גם שעל פי הלכה פסוקה נושא חוסר תום לבו של התובע אינו מהווה שיקול בקביעת המעמד.

לסיכום, התובע זכאי לתשלום סך של 2,028 ₪ בגין הוצאות נסיעה.

סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובע יחד ולחודש את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (17/9/15) ועד התשלום המלא בפועל: פיצויי פיטורים בסך 6,175 ₪.

בהתחשב בסכום שנפסק ובשים לב לעובדה שהתובע זכה רק בחלק מתביעתו (כמחצית) וכן בהתחשב במדיניות המתונה בבתי הדין לעבודה בכל הנוגע לפסיקת הוצאות משפט, אני קובעת כי הנתבעים יישאו יחד ולחוד בתשלום הוצאות התובע בסך של 2,300 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

התובע טען כי הוא זכאי לפצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה, פיצוי בגין ביטול שלוש משמרות בחודש מרץ 2020, חלף הודעה מוקדמת, הפרש בהפרשות לפנסיה ולקרן הישתלמות, תשלום בעד יום בחירות בחודש מרץ 2020, הפרישי פדיון חופשה וסה"כ לתקופה השנייה תובע התובע סך של 10,753 ₪.

כך גם אם היה איחור בהגעה למשמרת, שכן כאמור התשלום מבוצע בהתאם לשעות העבודה בפועל.

משקיימת הודעה לעובד ואף הסכם העסקה, יש לדחות את התביעה ברכיב זה. התשתית המשפטית על פי הוראות סעיפים 1 ו-3 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002, חלה על מעסיק חובה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי העבודה בתוך 30 ימים מיום שהעובד החל לעבוד אצלו או תוך 30 יום מיום שהשתנו תנאי העבודה.

התשתית המשפטית עיון בהסכם הקבוצי סעיף 28 מעלה כי אכן נקבע הסדר ביחס לביטול משמרות ולפיו הודעה של יום מראש אינה מצדיקה תשלום על משמרת שבוטלה.

למעסיק שמורה הזכות לוותר לעובד על התייצבותו בתקופת ההודעה המוקדמת.

...

לאור האמור הנתבעת תשלם לתובע סך כולל של 1,363 ₪ בקיזוז 788 ₪ ובסך הכל 575 ₪.

שעה רובם המכריע של רכיבי התביעה נדחו (התובע תבע 15,472 ₪ ולבסוף נפסקו לו 1363 ₪ - פחות מעשר אחוז מסכום תביעתו ומהם אף קוזזו 788 ₪), מצאנו כי עליו לשאת בהוצאות הנתבעת בסך 3,000 ש"ח. בסכום האמור נלקח בחשבון לטובת התובע כי אינו מיוצג.

התובע ישלם את הסך האמור תוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הסכום האמור הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

הנתבעת ויתרה על עבודתו של התובע בתקופת יתרת ההודעה המוקדמת ויחסי עובד ומעסיק הסתיימו ביום 19.9.18.

ר' ע"ע (ארצי) 41182-02-12‏ ‏יורם אברג'ל נ' ג'וינט ישראל ומחלקת חמ"ע בג'וינט ישראל, ניתן ביום 20.2.17 וההפניות שם. סעיף 3א לחוק ההגנה על עובדים, העוסק בנטל ההוכחה, קובע כך: "בתובענה של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהיה חובת ההוכחה על הנתבע כי פעל שלא בנגוד להוראות הסעיף האמור, אם טרם חלפה שנה מיום הגשת התלונה על ידו או בסיועו כאמור באותו סעיף, ואם הוכיח העובד את כל אלה:

מר גבאי העיד כי התובע התייצב למשמרת, כאילו לא זומן על ידי מנכ"ל הנתבעת לשימוע, למרות שהודע לו כי שובץ במקומו רופא מחליף והובהר לו על ידי מר אפלבאום ששוחח עמו בטלפון שאם לא יגיע, יערך השימוע בלעדיו.

בברכה נתן" ביום 4.8.18 (מוצאי שבת) כתב התובע מיסרון (ר' נספח 7 לתצהיר מר אפלבאום): "ערב טוב אני מגיע לעבודתי כרגיל לפי הסידור מבקש לא לחתום הססמה וגם תעביר לנתן וחביב וליפצר כי משרד הבריאות מעורב עם משטרת ישראל וכל החומר מתועד". מר אפלבאום השיב: "שלחתי לך מייל מפורט אמרת שאתה רוצה לשתף פעולה. אני הסכמתי, אבל בתנאי שאתה לוקח כמה ימים חופש, על חשבון שלנו, תנוח, אתה צריך את זה. תקבל תשלום מלא כמובן. לא ממליץ איומים כי זה לא מעניין ולא רלוואנטי.

...

לפיכך הגענו לכלל מסקנה לפיה רק בתקופה שבין אוגוסט 2015 לפברואר 2017, לאחר עליית שכרו של התובע ולפני עליית התוספת השעתית בגין עבודתו בסופי שבוע, התמורה שקיבל התובע בגין עבודתו בשעות נוספות ושבת הייתה נמוכה מהתמורה לה זכאי היה על פי חוק שעות עבודה ומנוחה.

לפיכך אנו קובעים שעל הנתבעת לשלם לתובע השלמה בגין 48 ימי חג (בהתאם למספר ימי החג שתבע) בסך 14,736 ₪.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן: פדיון חופשה בסך 89,612 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום סיום העסקה 19.9.18 ועד יום התשלום בפועל.

מכאן, הוא זכאי לפצויי פיטורים בסך של 10,276 ₪; יש לחייב את הנתבעת בתשלום חלף הודעה מוקדמת בסך של 4,743 ₪, שכן עת הגיע לברר מדוע אינו משובץ למשמרות, פוטר על אתר, בבושת פנים ומבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת; יש לחייב את הנתבעת בגין פיטורין שלא כדין ובחוסר תום לב. היתנהלותה של הנתבעת אשר צימצמה את שיבוצו למשמרות במשך חודשים, ולאחר מכן פיטרה אותו מבלי שערכה שימוע ומבלי שנתנה לו הודעה מוקדמת ואף היתחמקה מתשלום פצויי פיטורין, מזכה אותו בפצוי בסך של 9,486 ₪.

לעומת זאת במסגרת חקירתו, טען כי הגיע למשמרת ממנה סולק בבושת פנים על יד מנהל בשם אייל ואז פנה מיד למר ליבשיץ; הנתבעת הוכיחה כי לא רק שלא היתנכלה לתובע על דרך הפחתת משמרות אלא נתנה לו הזדמנויות רבות חרף היתנהלותו ועל כן אין זה סביר כי לפתע החליטה לפטרו; התובע הוא זה שנטש את עבודתו עת לא התייצב ל-2 משמרות אליהן שובץ ולאחר מכן גם לא התייצב לשימוע אליו זומן.

מפאת הזמן שחלף, לא ניתן היה לאתר את תיקו האישי של התובע וממילא אין חובה על המעסיק לשמור העתק מההודעה.

באשר לטענת התובע כי הנתבעת באמצעות מר ליבשיץ פיטרה אותו על דרך צימצום המשמרות על רקע מאבקי כוחות, טענה זו לא הוכחה.

...

הנתבעת אף התעלמה ממכתב ההתראה ששלח התובע בטרם הגשת התובענה שבכותרת; יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין הוצאות משפטיות בסך של 1,640 ₪ בגין הכנת מכתב ההתראה ושליחתו; טענות הנתבעת לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה שכן עדותו של התובע הייתה לא עקבית ובלתי מהימנה.

טענת התובע לזכאותו להפרשים מתבססת על כך ששכר הבסיס עומד על 4,743 ₪, קרי היקף משרה מלא בתעריף שעתי של 25.5 ש"ח. מקום בו קבענו לעיל כי היקף משרת התובע עומד על 54%, דין התביעה בגין רכיב זה להידחות.

 בענייננו, מקום בו לא הוכח כי התובע פוטר תוך שהופנתה אליו אלימות פיזית ומילולית הרי שאין המדובר באותו מקרה נדיר ודין רכיב זה להידחות.

אחרית דבר לאור כל המקובץ לעיל, הנתבעת תפצה את התובע בגין הרכיבים הבאים – אי מתן הודעה לעובד – 4,000 ₪.