תשלום דמי נסיעה גבוהים מתעריף ההוצאות על דלק

. ב. למרות האמור לעיל, מוסכם כי אם נידרש עובד או עובד שיפוצים להגיע למקום עבודה המרוחק למעלה מ- 40 ק"מ ממקום מגוריו, בלי שהמעביד יעמיד לרשותו הסעה, יהיה העובד זכאי להחזר הוצאות נסיעה בגובה 150% מהתעריף האמור בס"ק א' לעיל, כפי שיעודכן מעת לעת, לפי הוצאות בפועל כפי שיסוכם עם מעבידו מראש, כנגד קבלות".

משקבענו כי התשלום בגין נסיעות בתלוש השכר הוא פקטבי ומשהנתבעת לא הציגה תחשיב נגדי, מתקבל תחשיב התובעים ל- 14 חודשים ולפיכך הם זכאים לדמי נסיעות בסך של 4,914 ₪ (14 X 351).

מבלי להביע דיעה האם יש בכרטיסי דלק אשר לא מצוין בהם מספר הרכב כדי להוכיח את אשר מבקשים התובעים להוכיח, התובעים לא הצביעו על מקור נורמאטיבי לפיו על הנתבעת לשלם את זמן הנסיעה.

...

אשר לשכר אשר שולם מעבר לטבלאות שבצו ההרחבה הענפי, גם טענה זו דינה להידחות וזאת מאחר ואין בצו ההרחבה הענפי כדי לשלול הסכמה לשכר גבוה יותר.

התוצאה – הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים וזאת תוך 30 יום מהיום שיומצא לה פסק הדין – לתובע 1 - הפרשות לפנסיה בסך 8,400 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת לכל אחד מהתובעים תוך המועד הנקוב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.

עוד נפסק כי יש לנהוג בגמישות בעיניין דרכי ההוכחה, כאשר ברור שהעובד היה זקוק לתחבורה על מנת להגיע למקום העבודה (ר' דב"ע (ארצי) נא/3-60 עטאללה בלוט - תחנת דלק בר-כוכבא, ניתן ביום 15.8.1991 וכי: "עובד זכאי לתבוע ולקבל החזר הוצאות הנסיעה אותן הוציא בפועל, והדגש הוא על אותן הוציא בפועל" (ר' דב"ע (ארצי) נו/3-46 רונית עלים נגד אטלס שירותי כוח אדם בע"מ, ניתן ביום 10.9.1996).

משכך, שעה ששוכנענו כי התובע נידרש להוצאות להגיע למקום עבודתו, כאשר הנתבעת לא הציגה כל ראיה מטעמה אשר לתשלומם ואף כי לקחנו בחשבון את הקשיים שבגירסתו העובדתית של העובד, מצאנו לקבל תביעה זו של התובע, ולהורות על תשלום בסך של 3,850 ₪ (3,850 = 350 ₪[footnoteRef:1] * 11 חודשים) כאשר יש לנכות מסכום זה תשלום דמי נסיעות ששולמו לתובע בחודשים יוני ואוגוסט 2016 בסך של 700 ₪.

מכאן, שהתובע זכאי לסך של 3,150 ₪ בגין רכיב נתבע זה. [1: בהתאם לתעריף דמי נסיעות הנקוב בתלושי השכר שצורפו לתצהיר התובע.

כמו כן, קובע סעיף 47 ד' כי התשלום יהיה לפי סעיף 47 או סעיף 65, הגבוה מבין השנים.

...

אשר על כן, דין התביעה לתשלום פיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר - נדחית.

בנסיבות אלו מצאנו לנכון להעמיד את גובה הפיצוי בגין רכיב זה על סך 750 ₪.

סוף דבר תביעתו של התובע התקבלה בחלקה כמפורט לעיל.

התובע הצהיר בתצהירו כי "ביצעתי נסיעות עבור הנתבעים כגון: מוסדות ציבור, לעורכי הדין, הפקדות לבנקים, סידורים הקשורים בעבודתי באולם, קניות, החזרת עובדים וכיוצא בזה. כפועל יוצא שלמתי מכיסי בגין עלויות דלק ובלאי של רכבי... שלמתי באופן מלא מכיסי עבור חניות, תקוני רכב, ביטוח, אגרת רשוי חדש שנתי, תשלום הוצאות על פי תעריף לקילומטר ולמחירי הדלק, וכן ספגתי עבור ירידת ערך הרכב והבלאי, שמעולם לא נילקחו בחשבון בחישובים אלה – על אף שהובטח לי מלוא ההחזרים בגינם" (סעיף 39 לתצהיר התובע).

התובע לא הציג אישור לפיו הוא בעל רכב, לא הציג קבלות על הוצאות שביצע עם רכבו במהלך תקופת עבודתו ולא הציג כל אסמכתא המעידה על הסכומים הגבוהים שהוא טוען שהוציא בגין נסיעות לטובת עבודתו הנתבעת.

משקבעתי כי שכרו של התובע קודם לשנת 2016 עומד על סך של 7,000 ₪ ומשלא הוצג כל מיסמך שממנו ניתן ללמוד כי השכר כלל החזר נסיעות, וכי תשלום זה בוצע בפועל, אין לראות ברשום הנסיעות בתלושי השכר משום החזר הוצאות נסיעה אלא פיצול פקטבי של רכיבי השכר.

עם זאת, משתלושי השכר אינם משקפים תשלום דמי נסיעות בתחבורה ציבורית, כפי שמחוייב מעסיק על פי חוק, מצאתי כי התובע זכאי לדמי נסיעות בעבור השנים 2011-2015 (כולל).

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובאופן התנהלות העסקת התובע כפי שהוצג בהרחבה בפסק דין זה, מצאתי כי לנתבע 2 יש אחריות ישירה ומקיפה לפגיעה בזכויות התובע, בראש ובראשונה בשל הרישום הפגום בתלושי השכר באופן העולה כדי דיווח כוזב לרשויות המס.

אחרית דבר לאור כל האמור, זכאי התובע לקבל מהנתבעים כדלקמן: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של 5,000 ₪.

התביעות לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, גמול שעות נוספות ופיצוי בגין הפרשות לפנסיה - נדחות.

דיון והכרעה תעריף שכרו היומי של התובע והטענה לפיקטיביות התלושים לטענת התובע, הוא הישתכר שכר יומי בסך 200 ₪, שנופל משכר המינימום המתחייב בהתאם לצוו ההרחבה הכללי בענף הבניין; תלושי השכר שנמסרו לו היו פקטביים, ולא שיקפו נכונה את שכרו ואת ימי עבודתו, שבממוצע עמדו על 20 ימים בחודש והוא לא קיבל את התשלומים המצוינים בתלושים עבור דמי נסיעות ודמי הבראה.

למרות האמור לעיל, מוסכם כי אם נידרש עובד או עובד שיפוצים להגיע למקום עבודה המרוחק למעלה מ-40 ק"מ ממקום מגוריו, בלי שהמעסיק יעמיד לרשותו הסעה, יהיה העובד זכאי להחזר הוצאות נסיעה בגובה 150% מהתעריף האמור בסעיף קטן א' לעיל, כפי שיעודכן מעת לעת, או לפי הוצאות בפועל כפי שיסוכם עם מעסיקו מראש, כנגד קבלות.

עוד נפסק כי יש לנהוג בגמישות בעיניין דרכי ההוכחה, כאשר ברור שהעובד היה זקוק לתחבורה על מנת להגיע למקום העבודה (ר' דב"ע (ארצי) נא/3-60 עטאללה בלוט - תחנת דלק בר-כוכבא, ניתן ביום 15.8.1991 וכי: "עובד זכאי לתבוע ולקבל החזר הוצאות הנסיעה אותן הוציא בפועל, והדגש הוא על אותן הוציא בפועל" (ר' דב"ע (ארצי) נו/3-46 רונית עלים נגד אטלס שירותי כוח אדם בע"מ, [פורסם בנבו] ניתן ביום 10.9.1996).

...

אשר להכרעתי לאחר שבחנתי את הראיות שהוצגו בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן להסתמך על הנתונים הכתובים בתלושי השכר בכל הנוגע להרכב שכרו של התובע וכי יש לקבל את גרסת הנתבעת לפיה תעריף שכרו היומי של התובע עמד על 250 ₪.

כמו כן, קבעתי כי לא הוכח שהסכומים שצוינו בתלושי השכר עבור רכיב הנסיעות אכן שולמו לתובע, ולפיכך אני דוחה אף דרישת קיזוז זו. אשר לנזקים שכביכול גרם התובע לנתבעת, הנתבעת לא הוכיחה ולו בראשית ראיה את טענותיה בעניין זה ועל כן אני דוחה את דרישת הקיזוז.

סוף דבר תביעתו של התובע מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים, שישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין: גמול שעות נוספות בסך 15,625 ₪; פדיון חופשה בסך 1,860 ₪; דמי הבראה בסך 5,284 ₪; דמי חגים בסך 500 ₪.

עוד נקבע כי יש לנהוג בגמישות בעיניין דרכי ההוכחה, כאשר ברור שהעובד היה זקוק לתחבורה על מנת להגיע למקום העבודה (ר' דב"ע (ארצי) נא/ 3-60 עטאללה בלוט- תחנת דלק בר כוכבא (15.8.1991) וכי: "עובד זכאי לתבוע ולקבל החזר הוצאות הנסיעה אותן הוציא בפועל, והדגש הוא על אותן הוציא בפועל" (דב"ע (ארצי) נו/3-46 רונית עילם נגד אטלס שירותי כוח אדם בע"מ, ניתן ביום 10.9.1996).

כך נקבע בפסיקת בית הדין הארצי באשר לאופן הוכחת הזכאות להחזר הוצאות: "... הזכאות להחזר דמי נסיעה קמה שעה שהעובד הוכיח כי הוא היה זקוק לתחבורה על מנת להגיע מביתו לעבודה (דב"ע (ארצי) נו/3-46 רונית עילם - אטלס שירותי כוח אדם בע"מ, פד"ע ל 65 (1996). אך כדי שיפסקו לו הוצאות הנסיעה לא די בהוכחת הצורך האמור. על העובד להוכיח ברמת ודאות סבירה את הנתונים העובדתיים המשמשים בסיס לחישוב סכום הזכאות לפי אותם צוי הרחבה (או הסכמים קבוציים). אין עסקינן ברכיב שניתן לפוסקו על דרך האומדנה על יסוד השערות בלבד, ולו הגיוניות.

יש לך אזשהו מיסמך, קבלה על ההוצאות שהיו לך לרכב, דלק, אחזקה, תיקונים.

שכן, צו ההרחבה קובע כי תשלום החזר הוצאות הנסיעה לתובע יהיה לפי התעריף המוזל בנסיעה בתחבורה ציבורית.

האם רשאי המעסיק, למשל, לספק לעובדיו נסיעה ב"מרכבות זהב", למקטע קטן של הדרך, ובכך לצאת ידי חובה ולא לשאת בהוצאותיהם בגין יתר הדרך? האם רשאי המעסיק לתמחר את התשלום לקבלן הנסיעות בכל דרך הנראית לו, לרבות לפי תשלום לפי שעות העבודה של העובדים, כבעניינינו ויותר מכך, גם אם התוצאה היא שעלויות הנסיעה המסוימת גבוהות כנטען? מנכ"ל הנתבעת עמד על כך שיש לו חופש חוזי לבחור את אופן התשלום לקבלן ההסעות: בסעיף 15 בתיק אחמד, בתצהירך, בנוסף לשירות הסעות הקבלן מסייע בגיוס כוח אדם ובגין שירות זה הוא מקבל תשלום נוסף.

...

משאין חולק כי הנתבעת העמידה לתובע הסעה מהמחסום ועד למפעל ומשהתובעים לא צירפו כל ראיה ביחס לסכומים שלטענתם שילמו בגין הנסיעה מבתיהם למחסום, ובשים לב לסכומים ששילמה הנתבעת עבור ההסעה הרי שהתביעה לתשלום דמי נסיעות דינה להידחות.

את היתרה תשלם הנתבעת לתובעים בגין הוצאות הנסיעה מביתם למחסום וחזרה: לתקופה בה עמדה התקרה היומית על סך של 22.60 תהא קצובת הנסיעה: 11.4 ש"ח ליום.

מספר ימי העבודה של כל תובע מוסכם על הצדדים כפי שפורט בפרוטוקול הדיון המוקדם במסגרת ניסיונות הפשרה וכעולה מסיפת סיכומי התובעים כאשר בא כוחם פועל בתחשיבו לפי מספרי הימים הנ"ל (פרוט' הדיון המוקדם מיום 28.3.22 עמ' 6 ש' 1- 9), תוך ביצוע הפרדה לפי התקופות התואמות לגובה התקרה היומית כמובא בסיכומי התובעים (פסקה 39): מר אחמד חמדאן - 1,370 יום מתוכם 245 יום * 13.8 ש"ח (3,381 ש"ח) ו- 1,125 יום * 11.4 ש"ח (12,825 ש"ח), זכאי לתשלום החזר נסיעות בסך 16,206 ש"ח. מר חוסני עארורי - 1,369 יום לכל תקופת העבודה, 221 יום לשנה הראשונה (1/15- 1/16, 13 חודש) בה התעריף היה 26.4 ש"ח ליום (בהפחתת עלות המעסיק להסעה, 13.8 ש"ח) ובה טרם קנה את רכבו אלא נסע בתחבורה ציבורית ללא מימון מהנתבעת או מהנוסעים עמו, זכאי לסך של 3,049 ש"ח. מר עבד אלגואד כסאב - 759 יום במכפלת 11.4 ש"ח שהם 8,653 ש"ח. מר דאוד מועטאן - 461 ימים במכפלת 8.8 ש"ח זכאי לתשלום החזר נסיעות בסך 4,056 ש"ח. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעים בתוך 30 יום את הסכומים הבאים: מר אחמד חמדאן - 16,206 ש"ח. מר חוסני עארורי - 3,049 ש"ח. מר עבד אלגואד כסאב - 8,653 ש"ח. מר דאוד מועטאן - 4,056 ש"ח. אם לא ישולמו במועד, תישא הנתבעת בתשלום הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 1.2.21 למועד התשלום.