תשלום דמי מחלה לעובד שקיבל גם דמי פגיעה, לאחר תיקון

ביום 11.7.19 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן, והוסיף רכיבי תביעה שעניינם אי מתן הסכם עבודה, פיצוי בגין חוק הגנת השכר, שעות נוספות, פגיעה גופנית, ימי מחלה, אובדן כושר הישתכרות, הודעה מוקדמת, הפרת חובת שימוע והלנת שכר.

טענתו של הנתבע כי שכרו של התובע כלל גם דמי חופשה אינה נתמכת במקור נורמאטיבי כלשהוא, ותקופת ההחלמה לאחר הפציעה בודאי שאינה יכולה להחשב כניצול ימי חופשה, אלא תקופת מחלה בגינה זכאי התובע לדמי מחלה.

זאת ועוד, לא ברור מהו הבסיס הנורמאטיבי לזכאותו של התובע לפצוי בגין אובדן כושר הישתכרות בגובה שכר מלא, שכן אף אם היה התובע מקבל דמי פגיעה או תשלום כלשהוא מכוח ביטוח פנסיוני או מהמוסד לביטוח לאומי, לא היה תשלום זה עומד על שיעור של 100% משכרו.

על יסוד כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, והנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים: אי מתן תלושי שכר 6,000 ₪ פדיון חופשה 6,300 ₪ ימי חג 4,400 ₪ דמי הבראה 4,347 ₪ הפרשות לתגמולים 5,381 ₪ הפרשות לפיצויים 5,381 ₪ דמי מחלה 3,200 ₪ הפרישי שכר 3,000 ₪ לסכומים אלו יתוספו הפרישי ריבית והצמדה מיום 1.12.13 ועד למועד התשלום בפועל.

...

אם לא די במחדלים אלו, מצאנו גם להדגיש את מורת רוחנו מבחירתו של הנתבע להעלות כלפי התובע טענות קשות ובלתי מבוססות במהלך ניהול ההליכים בכל הנוגע למצבו הנפשי, ללא הצגת תימוכין כלשהו אשר מתבקש ביתר שאת נוכח חומרת הטענות.

על יסוד כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, והנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים: אי מתן תלושי שכר 6,000 ₪ פדיון חופשה 6,300 ₪ ימי חג 4,400 ₪ דמי הבראה 4,347 ₪ הפרשות לתגמולים 5,381 ₪ הפרשות לפיצויים 5,381 ₪ דמי מחלה 3,200 ₪ הפרשי שכר 3,000 ₪ לסכומים אלו יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.12.13 ועד למועד התשלום בפועל.

לעניין הוצאות המשפט, נוכח הסכומים אשר נפסקו לתובע בהשוואה לסכומים אשר נתבעו על ידו, ומנגד בשים לב באופן ניהול ההליכים ואופי הטענות הקשות אשר נטענו כלפי התובע, ומכלול המחדלים של הנתבע באופן העסקתו של התובע, ישלם הנתבע לתובע סך של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט וסך של 5,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד. הסכומים האמורים יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולמו בתוך 30 יום.

כאשר עולה מהראיות כי עובד הפעיל את ביטוח אובדן כושר עבודה מבלי שמסר על כך הודעה למעסיק, תוך שהוא מקבל במקביל תשלום דמי מחלה וגם תשלום דמי פגיעה מבלי שעדכן את חברת הביטוח – יש בכך כדי להטיל צל כבד על תום ליבו ועל מהימנותו.

בבקשתה זו ביקשה הנתבעת להוסיף לכתב ההגנה התייחסותה לעובדות אשר התגלו לה לאחר הגשת כתב ההגנה המקורי ואשר עניינם קצבת נכות שקבלה התובעת מהמוסד לביטוח לאומי וממנורה מבטחים בתקופה חופפת לקבלת דמי מחלה מהנתבעת וכן ביקשה הנתבעת להוסיף טענת קזוז והכל כמפורט בס' 61 – 71, 96 – 100, 101 – 104 לכתב ההגנה המתוקן אשר צורף לבקשת הנתבעת כנספח א'.

...

על מנת שניתן יהיה לבחון את גירסת התובעת בענין זה אנו מורים על העברת ביקורות פנימיות וחיצוניות ובדיקות מעבדה שנערכו בנתבעת החל מחודש אפריל 2019 ועד לספטמבר 2019 (מועד הגשת התביעה) בהם התגלו ממצאים המעידים על חיידקי ליסטריה.

על כן בקשת התובעת ביחס למסמכים אלו נדחית.

בהחלטתנו מיום 14.2.19, קבענו שתביעתו של התובע לתשלום ימי העדרות או השבת ימי מחלה, שקדמו ליום 24.5.11, דהיינו 7 שנים מיום הגשת התביעה, היתיישנה ועל כן הורנו לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן.

על כן, מצאה הנתבעת והחליטה להטיב מצבו של אותו הנפגע (שנקבעה נכותו במהלך 91 הימים), וקבעה בסעיף 8.6 שעובד שכזה, שנקבעו לו אחוזי נכות במהלך 91 הימים כאמור, ומצבו הרפואי לא מאפשר חזרה לעבודה סדירה או עבודה חלקית, על אף שאינו זכאי לדמי פגיעה, יהיה זכאי לתשלום שכר רגיל ותוספות שכר קבועות ואחוזי משמרת בתאונה, עד לקביעת הסדר אחר בין העובד לחברה ולא יומרו ימי התאונה בימי מחלה.

סעיף 8.6 מגביל את הזמן בו יוכרו הימים האמורים כימי תאונה ולא ינוכו דמי מחלה וזאת "עד לקביעת הסדר אחר בין העובד לחברה". פרשנות התובע את סעיף 8.6 לפיו יש לקורא בתוך הסעיף גם מקרים בהם נקבעה נכות לאחר 91 יום, רטרואקטיבית- היא שגויה, שכן לא מיתקיים הראציונאל האמור לעיל ולפיו נפגע העבודה לא יהיה זכאי יותר לדמי פגיעה.

לאור קביעתנו, לפיה נדחתה תביעתו של התובע להכיר בימי העדרותו כימי תאונה ובעקבות זאת דחינו התביעה לתשלום מענק דמי המחלה – אין מקום לידון בטענה זו. פיצוי בגין ביטול הזמן התובע טען כי השקיע שעות עבודה רבות בפניותיו אל הנתבעת על מנת לקבל את המגיע לו והוא העריך ההשקעה על -100 שעות ובסך 5,000 ₪.

...

על כן, דין התביעה ברכיב זה – להידחות.

סוף דבר לאור כל שפורט לעיל, דין התביעה להידחות.

על אף שדחינו את התביעה על כל חלקיה, אך משמדובר בגמלאי, החלטנו שלא לחייב את התובע בהוצאות נוספות, ולהסתפק בהוצאות שפסקנו בהחלטות ביום 14.2.19 וביום 9.7.19.

לאחריו ניתנה היזדמנות לנתבע להגיש כתב הגנה מתוקן, אך הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה התובעת תגיש תצהירה בתיק, והנתבע יעדכן בעמדתו בתובענה לאחר מכן.

(ב)  לענין סעיף קטן (א) יראו תקופה מהמנויות להלן, שקדמה ליום הקובע, כתקופה שבעדה שולמו דמי ביטוח: (1)   תקופה שבעדה שולמו לאישה דמי פגיעה, דמי לידה, דמי אבטלה, דמי היסתגלות מיוחדים, דמי תאונה, גמלה לשמירת הריון, קצבת נכות לפי פרק ה' בשל נכות שדרגתה 100%, תגמול לפי פרק י"ב או תגמול לפי פרקים י"ג או י"ג1 בשל נכות שדרגתה 100%;  (2)  תקופה שבעדה שולמו לאישה דמי מחלה או תמורת חופשה שנתית באמצעות קופת גמל כמשמעותה בסעיף 180; (3)   שני החודשים הראשונים של חופשה ללא תשלום; (4)   תקופה שבה היתה האישה מבוטחת לפי סעיף 40(ב)(2), ובילבד שיעבדה כעובדת או כעובדת עצמאית לפחות 30 ימים רצופים בתכוף לפני היום הקובע; (5)   תקופה שבה היתה האישה עובדת עצמאית, ומועד תשלום דמי הביטוח בעד אותה תקופה חל לאחר היום הקובע או בחודש שבו ארעה הלידה.

עניין זהה נדון בעיניין הרשקו (בעב"ל 62043-03-19 הרשקו נ' המוסד לביטוח לאומי (11.2.20)) ובו נקבע: "על מבוטח שהוא עצמאי כהגדרתו בחוק חלה החובה להרשם כעצמאי, לדיווח על הכנסתו ולו המשוערת ולשלם דמי ביטוח או למצער מקדמות על חשבון דמי ביטוח באופן שוטף, ולא רק לאחר קבלת דרישה מהמוסד לביטוח לאומי על יסוד שומת מס הכנסה." טענת התובעת שלפיה החוב נוצר לאחר היום הקובע דינה אף היא להדחות.

...

גם בקשתה לחייב הנתבע בצירוף מסמכים דינה להידחות בהינתן עיתוי העלאתה.

התייחסות לטענות נוספות אשר להענקה מן הצדק – המדובר בטענה שנזנחה על ידי התובעת, כבר בתצהירה ובהמשך גם בסיכומיה, ועל כן אין צורך שנידרש לה. התיישנות – הנתבע העלה בכתב הגנתו טענת התיישנות וזאת מהטעם שכתב התביעה בהליך זה הוגש באיחור של שבועיים, אך זנחה טענה זו בסיכומיו, ועל כן אין צורך שנידרש לה. סוף דבר התביעה נדחית.

עם זאת, כנהוג בתביעות בתחום הביטחון הסוציאלי, איננו עושים צו להוצאות אף שהתביעה נדחית.

מיום 26.6.17 ועד יום 3.9.17 קיבל התובע דמי פגיעה ונוכו לו 65 ימי מחלה מימי המחלה הצבורים, וזאת כדי שלא ייוותר ללא הכנסה בתקופה זו. אם יקבע בית הדין שעל הנתבעת לשלם לתובע הפרשים מכוח סעיף 187, ובנוסף לזכות את מיכסת ימי מחלת התובע בסך הימים שמומשו בתקופה שהחל מיום 26.6.17 ועד 3.9.17, אזי יש לקזז מסכום זה את הסכומים שקבל התובע בגין ימי המחלה, וכן את הכספים שקבל התובע בגימלאות הביטוח הלאומי בסך 36,224 ₪.

יצוין, כי טענת הנתבעת לפיה התובע קיבל סך של 33,929 ₪ בגין הנכויות הזמניות לא נסתרה, והיא נתמכה במסמכי הביטוח הלאומי, שכאמור גולו במסגרת הליך גילוי מסמכים; וזאת בנגוד לטענת התובע בכתב תביעתו המתוקן, כי לא שולם לו סך של 16,991 ₪ בגין נכויות אלו.

יצוין, כי מהתמונה שנפרשה בפני בית הדין עלה כי לאורך השנים העובדים לא ביקשו להתבסס על סעיף 187(ב), היות שהדבר היה מביא למצב לפיו העובד היה צריך להחזיר כספים לנתבעת; וזאת בנגוד להסדר לפיו עובד שהיה ממשיך להיעדר מעבודתו לאחר תקופת זכאותו לדמי פגיעה, הנתבעת היתה משלמה לו דמי מחלה כנגד ניצול ימי המחלה הצבורים, וככל שאלו היו מנוצלים, היו משלימים לעובד דמי חופשה כנגד ימי חופשה שעמדו לזכותו.

לפיכך, פעלה הנתבעת כנדרש עת שילמה לתובע דמי מחלה בגין ימי המחלה שעמדו לזכותו, וכן דמי חופשה, שאחרת לתובע לא היתה הכנסה בתקופה זו. לפיכך, יש לדחות את תביעת התובע להשבתם של ימי מחלה וחופשה.

...

תמיכה למסקנה זו, נלמדת מתכלית ההסכם.

מכל האמור לעיל עולה, כי הנתבעת פעלה בהתאם לאמור בסעיף 187 להסכם הקיבוצי, ושילמה את הכספים לתובע לפי שכר עבודה רגיל ומלא כנדרש, בהתאם לאמור לפרשנות הפסיקה והחוק בישראל כפי שנקבע לעיל; בעוד שחישובי התובע התבססו על השכר הרבעוני שדווח לביטוח לאומי, נתון שאותו אין לקבל בהיותו מנוגד לאמור בהסכם הקיבוצי, לפסיקה, לעמדת הממונה על השכר ולנהוג במגזר הציבורי.

לפיכך, פעלה הנתבעת כנדרש עת שילמה לתובע דמי מחלה בגין ימי המחלה שעמדו לזכותו, וכן דמי חופשה, שאחרת לתובע לא היתה הכנסה בתקופה זו. לפיכך, יש לדחות את תביעת התובע להשבתם של ימי מחלה וחופשה.