תשלום דמי הקמה לתאגיד מים וביוב בגין בניית תוספת לבניין

לצורך קבלת ההיתר לבניית התוספת נידרש התובע לשלם לנתבעת, שהנה תאגיד מים וביוב שהוקם מכוח הוראות סעיף 3 לחוק תאגידי מים וביוב, התשמ"א – 2001 (להלן: "החוק"), "דמי הקמה", כהגדרתם בכללי תאגידי מים וביוב (דמי הקמה למערכות מים ולמערכות ביוב), תשע"ה – 2015 (להלן: "הכללים"), זאת מכוח הוראות סעיף 9 (א) (1) לכללים.

עוד נטען על ידי התובע, בכתב התביעה, כי למרות שמד מים חדש עולה 250 ₪ בלבד, חייבה אותו הנתבעת לשלם לה 4,713 ₪ + מע"מ. לכן הגיש התובע את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעת להחזיר לו את הסכומים שגבתה ממנו, לטענתו, עבור החיבור לרשת הביוב ועבור מד המים, בקיזוז סכום של 250 ₪, שזו העלות האמיתית של מד מים חדש (בשל הרישום בחשבונית שקבל התובע מהנתבעת, הוא סבר בטעות כי חוייב בתשלום עבור חיבור מד מים חדש, ולא היא, כפי שציינתי בסעיף 2 דלעיל) לטענת הנתבעת, כעולה מכתב ההגנה, מאחר שבשנת 2016 בנה התובע תוספת בנייה בשטח של 164 מ"ר ולצורך כך הגיש בקשה לקבלת היתר בנייה, הוא פנה אל הנתבעת "... בבקשה לקבלת טופס 145 (ד) בהתאם לחוק תכנון ובנייה" וכדי לקבלו "... היה על התובע לשלם היטלי מים וביוב כחוק בגין הבנייה החדשה בשטח של 164 מ"ר". עוד נטען על ידי הנתבעת, בכתב ההגנה, כי בטעות היא חייבה את התובע בתשלום עבור 73 מ"ר במקום 164 מ"ר והוא נידרש לשלם את ההפרשים בגין 91 מ"ר, אולם הוא סרב לשלם.

מאחר שהבית הישן נהרס, כאמור, ובמקומו בנה התובע (או עומד לבנות) בית בן 2 קומות בשטח כולל של 313 מ"ר – עפ"י היתרי הבנייה שקבל מהועדה ב- 2006 (לבניית 149 מ"ר וב- 2016 (לבניין 164 מ"ר) - לא היתה הנתבעת רשאית לידרוש מהתובע תשלום דמי הקמה נוספים, כתנאי לקבלת ההיתר שניתן לו ב- 2016, זאת לאור הוראות סעיף 3 (ב) לכללים, הקובע לאמור כי "דמי ההקמה יוטלו לגבי בנייה לפי שטח הבנייה ובילבד שלא שולם בשלה תשלום קודם" (ההדגשה שלי – מ.א).

...

לאחר שבחנתי את העדויות ואת שאר הראיות שהובאו בפניי הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, אם כי לא מהטעמים אותם העלה התובע (אי חיבור למערכת הביוב וגביית תשלום מופרז בגין מד מים חדש), כפי שיובהר להלן: בשנת 1998 רכש התובע ממר מולא קאסם בית בין שתי קומות בכפר ירכא (להלן: "הבית הישן").

סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 11,483 ₪ (שזה הסכום אותו תבע, למרות ששילם 11,854.68 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה , 2/3/17 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪.

המשיבה לא חלקה על כך שסעיף 103 לחוק תאגידי מים וביוב אינו מתייחס לרכיב הנוגע לחוקיותה של הבניה, וכך גם החוקים המסמיכים וחוקי העזר שהותקנו מכוחם שחלו לפי כניסתו לתוקף של חוק תאגידי המים והביוב; לטענתה יש לפרש חסר זה בסעיף103 באופן שיוענק פטור עבור בנייה אשר בגינה שולמו דמי הקמה או היטלים, ואלו יכולים היו להיגבות מכוח חוקי העזר גם בגין בניה בלתי חוקית.

נוכח האמור לעיל, בדין קבע בית משפט קמא כי הרשות חרגה מסמכותה החוקית בהנהיגה את הנוהג של גביית היטלים על פי חיוב גלובלי, "פר נכס". המסגרת הנורמאטיבית החלה על חיוב בדמי הקמה המערערת השיגה על קביעותיו של בית משפט קמא כי אין היא זכאית לפטור מתשלום דמי הקמה בגין תוספת הבניה החורגת; עיקר טענותיה הופנה כאמור כנגד פרשנותו של בית משפט קמא את הוראות חוק תאגידי מים וביוב הרלבנטיות והכללים שהוצאו מכוחו.

ההסדר הקבוע בסעיף 103 לחוק תאגידי מים וביוב כאמור לעיל, המערערת סמכה ערעורה על טענה מרכזית לפיה היא זכאית לפטור מתשלום בדמי הקמה מכוח סעיף 103(א)(2), הקובע כי לגבי נכס שכבר שולמו בשלו לרשות המקומית או לחברה, היטלים או אגרות לחיבור מערכות מים או ביוב, "לא יחויב בעל הנכס בתשלום לגבי שטח הקרקע ושטח הבנין שבשלהם שולמו, ואם שולמו לפי אמת מידה אחרת- לגבי אותה אמת מידה לפי העניין". בית משפט קמא קבע, כאמור, כי אמת מידה אחרת צריכה להיות "אמת מידה כדין ולא אמת מידה החורגת מהוראות הדין, שאחרת נמצא עצמנו מכשירים מעשה פסול". אולם לא הרחיב מעבר לכך, זאת משקבע כי סעיף הוראות 103 מהוות הוראות מסדירות וכלליות, הקובעת כלל מנחה לכללים שיצאו מכוחן ואינן ספציפיות דיו כדי ליצור פטור נפרד.

...

שוכנעתי כי בצדק דחה בית משפט קמא את טענת המערערת כי היא זכאית לפטור מתשלום דמי הקמה מכוח סעיף 11 לכללים, משזו לא הרימה את הנטל להוכיח כי ה"תשלום הקודם" ששולם על ידה, "פר נכס", בקשר להיתר בניה המקורי בשטח של 482 מ"ר, כולל גם את הבניה החורגת.

גם בסוגיה זו דן בית משפט קמא בהרחבה בטיעוניה של המערערת, עליהן חזרה גם בערעורה; שוכנעתי כי פרשנותו לסעיף הנדון תואמת את לשונו ואת תכליתו, ומתכתבת עם תכלית ההסדר הקבוע בסעיף 103 לחוק.

סוף דבר נוכח כל המקובץ, אני רואה לדחות את הערעור.

הדבר עולה מחוק הביוב וחוקי עזר ערוניים, מתוך ההחלטה שנתקבלה בתיק זה ביום 7.9.14 בבקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף, ותמיכה לעמדה זו קיימת גם בחקיקה חדשה, סעיף 17 לכללי תאגידי מים וביוב (דמי הקמה למערכות מים ולמערכות ביוב), התשע"ה-2015 (להלן: "החקיקה החדשה"), לפיהם על תאגיד המים להשיב את דמי ההקמה ששולמו לו (חלף היטלי מים וביוב), במקרה שהתקופה להוצאת היתר הסתיימה או שההיתר פקע.

סעיף 18 לחוק הביוב קבע כי שעורי ההיטל ייקבעו לפי כל מ"ר של קרקע וכל מ"ר או מ"ק של בניה, וכי מ"ר ומ"ק של בניה יחושבו לפי הבנוי למעשה, ולפי הניתן לבניה בנכס לפי כל תכנית בנין עיר, אך רשות מקומית רשאית לקבוע בחוק עזר כי החישוב ייעשה לפי הבנוי למעשה, ובמקרה זה, יחויבו בעלי הנכס בתשלום עבור כל מ"ר או מ"ק של בניה שתתווסף לנכס לאחר מסירת הודעה לפי סעיף 16 לחוק הביוב, לפי השעור המחייב בשעת גמר בניית התוספת.

אין די בהגשת בקשה להיתר בניה ובהוצאת היתר בניה על מנת להקים חבות מהותית בתשלום היטל הביוב בגין תוספת הבניה שהתבקשה.

...

עוד איני מקבל את טענת המשטרה כי בשל העובדה שחלק מעבודות הביוב בוצעו לאחר שהמשטרה הודיעה על ביטול פרויקט הבניה, אין להביאן בחשבון במסגרת העלויות.

התביעה נדחית, אפוא.

אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתן ועד התשלום בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

בדברי ההסבר לכללים נאמר כי: "קביעה זו נועדה להבהיר, שלא ניתן להטיל חובת תשלום דמי הקמה בשל בנייה שהוקמה בהיתר וחוברה כדין למערכת מים או ביוב לפני כניסת הכללים לתוקף." כאן התגלעה מחלוקת לגבי שטח המבנים הישנים שעמדו על המיגרש ונהרסו – מחלוקת עובדתית באופייה ולא משפטית.

חיוב חלקי בגין שטחי ההריסה סעיף 10(ד) לכללי דמי ההקמה מורה כדלקמן: "על אף האמור בסעיף קטן (א) ובסעיף 11(א), היתקיימו הנסיבות האמורות בסעיף 103(א)(3) לחוק, יחושב סכום דמי ההקמה לגבי כל שטח הבנייה כאמור בסעיפים קטנים (ב) ו- (ג), ואולם לגבי שטחים שאינם מובאים בחשבון לפי סעיף 11(א) יחושבו תעריפי דמי ההקמה ... בהפחתה של 90% מהם או בהפחתה של שיעור גבוה יותר שעליו יחליט דירקטוריון החברה." סעיף 103(א)(3) לחוק תאגידי מים וביוב, אליו מפנה סעיף 10(ד) לכללים, קובע לאמור: "על אף האמור בפסקות (1) ו- (2), החליט דירקטוריון החברה כי כתוצאה מתוספת בניה בנכס בהקף ניכר או בשל שינוי מהותי בשימוש הנעשה בנכס, נוצר צורך להקים ולחבר לנכס מערכת מים או ביוב נוספת, או להחליף את מערכת המים או הביוב הקיימת המחוברת לנכס, ניתן לחייב את בעל הנכס בתשלום לפי התעריפים שתיקבע מועצת הרשות לפי סימן זה." משילוב שתי ההוראות הנ"ל, נמצא כי כאשר יש מקום להפחתה בדמי ההקמה בשל הריסתו של ביניין קיים, דירקטוריון התאגיד מוסמך להחליט כי לא יינתן ניכוי מלא בגין השטח הנהרס אלא ניכוי חלקי בתנאי שהניכוי לא יפחת מ- 90% מהשטח הנהרס.

...

על כן, אני מקבל את טענות התובעת בנושא זה ומורה לנתבע לתקן את החיוב בהתאם.

אינני מקבל את טענת התובעת בנושא זה. ראשית, וכפי שכבר הוסבר, בהתאם לתקנה 4(א) לתקנות חישוב השטחים, "... השטח הכולל המותר לבניה, בבנין פלוני, הוא הסכום, במטרים רבועים, של השטחים המקורים בכל קומותיו...". אין מקום למחלוקת כי "מסדרון מילוט" הוא שטח מקורה בקומה (ומראהו והשימוש בו עשויים להיות זהים לאלה של פרוזדורים אחרים באותה קומה).

ת: הפכנו את כל המשרד בשביל למצוא את זה. את כל המיילים, לשחזר את כל המיילים, לשחזר את כל החומר שיש ולא מצאנו.

על כן, אני מקבל את התביעה בסוגיה זו ומורה לנתבעת לתקן את החיוב כך שיוענק הפחתה מלאה (ולא 90% ממנה).

סיום כמפורט בחלקים הקודמים – התביעה מתקבלת בחלקה ונדחית בחלקה.

נטען בבקשה, כי המשיב גובה ביתר באופן בלתי חוקי ובחוסר סמכות, תשלום דמי הקמה וזאת בנגוד לכללי תאגידי מים וביוב (דמי הקמה למערכות מים ולמערכות ביוב) תשע"ה – 2015 (להלן: "כללי דמי הקמה" או "הכללים").

היא בנתה בנין בחולון ושילמה למשיב דמי הקמה.

צוין, כי "שטחי היתר" הם בין היתר, שטחי גזוזטראות, אשר אינם באים במנין השטחים המותרים לבנייה כדלקמן: "גזוזטרה ששיטחה עד 14 מטרים רבועים לא תבוא במניין השטח המותר לבניה, ובילבד ששטחן הכולל של כל הגזוזטרות בבניין לא יעלה על 12 מטרים רבועים כפול מספר הדירות בבניין". ההסכמות בין הצדדים הן כדלקמן: א) הוסכם כי הבקשה לאישור הוגשה מכוח פריט 11 בתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות ולפיכך יכולה לחול לגביה הודעת חדילה.

...

אני סבורה כי יש מקום לפסוק גמול ושכר טרחת עורך דין.

לפיכך, אני מאשרת גם את ההסכמה בנוגע לגמול ולשכר הטרחה.

אני סבורה כי בנסיבות העניין אין צורך לתת הוראה לפי סעיף 16 (ד) (1) לחוק תובענות ייצוגיות ועל פרסום הודעה בדבר הסתלקות לפי סעיף 25 (א) (2) לחוק.