תשלום גלובלי עבור שעות נוספות

מקובלת עלינו טענתה של לאומית כי מועסקים אצלה עובדים במתווים רבים, ובין היתר עובדים שאינם רשאים לעבוד בשעות נוספות ללא אישור מראש, עובדים שרשאים לעבוד בשעות נוספות ומקבלים על כך תשלום גלובלי עבור שעות נוספות, ועובדים שאינם מקבלים תשלום עבור שעות נוספות נוכח החריגים הקבועים בסעיף 30(5) ו-30(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה.

...

המבקש טען כי יש לקבל את בקשת האישור לתובענה ייצוגית שכן היא עונה על הוראות סעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן – חוק תובענות ייצוגיות או החוק).

מכל האמור לעיל, אנו סבורים כי ההליך אינו מתאים לניהול כתובענה ייצוגית.

מכל האמור לעיל, דין בקשת האישור לתובענה ייצוגית להידחות.

לסיכום דין בקשת האישור להידחות בשל אי עמידה בתנאים שקבועים בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות.

באשר לרכיב השעות הנוספות – בע"ע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ (פורסם בנבו, 28.2.2017) פירטה כבוד השופטת חני גנדלר אופק את התנאים לפיהם יוכר תשלום שעות נוספות כלגיטימי, חרף האיסור על שכר כולל – "המסגרת הרעיונית החולשת על השמוש במודל זה היא שזכויות העובד לא תקופחנה ושתכלית חוק עבודה ומנוחה תוגשם ולא תסוכל, והתנאים שנפרט להלן נועדו להבטיח זאת.". לפי התנאים, נדרשים: הסכמה ברורה ומדעת לצורת התשלום עבור שעות נוספות; שיעור הגמול צריך להיות "הולם וסביר" – דהיינו, שווה ערך לסכום שהיה מקבל העובד אילו היו משולמות השעות הנוספות לפי חוק שעות עבודה ומנוחה; מעקב המעסיק אחר הקף השעות הנוספות שהעובד מבצע בפועל על מנת לוודא את הוגנות הסכום הגלובאלי; הפרדה ברורה בתלוש השכר בין שכר היסוד לבין גמול השעות הנוספות הגלובאלי; אין בתשלום שעות נוספות כדי לפטור את המעסיק מתשלום תוספות שכר אחרות בהן הוא חב. דהיינו – תשלום גלובאלי עבור שעות נוספות לא יהיה חלף רכיבי השכר האחרים.

...

בהכפלת סך שכרו של התובע ב-8.33% - התוצאה היא 33,045 ₪.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים להלן: סך של 2,582 ₪ (9,752-7,182) בגין דמי הבראה; סך של 21,478.5 ₪ בגין פנסיה; סך של 4,540 ₪ בגין פיצויי פיטורים; הסכומים המנויים בסעיפים א-ג יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה וישולמו לתובע בתוך 30 ימים.

התביעה לפיצוי לפי חוק הודעה לעובד, פיצוי בגין אי מתן תלושי שכר, פדיון ימי חופשה – נדחית.

נציין כי גם גרסת גב' חלה בנוגע לזכאות המנוח לתשלום שעות נוספות לפי דין לא הייתה ברורה לנו שכן מחד היא טענה שלמנוח לא הגיע תשלום עבור שעות נוספות מאחר והוא קיבל תשלום גלובאלי[footnoteRef:16] ואולם כאשר נישאלה על ידי בית הדין האם לידיעתה המשפטית כמנהלת משאבי אנוש המנוח היה זכאי לתשלום נוסף בגין שעות נוספות היא השיבה שאין לה דיעה[footnoteRef:17].

...

טענות הצדדים: לטענת התובעת, שכרו של המנוח שולם כדלקמן: מיולי 2010 ועד דצמבר 2016 השתכר המנוח סך של 37.5 ₪ לשעה, ו- 600 ₪ למשמרת בת 16 שעות ביום חול, בהתאם לסיכום בין הצדדים; מינואר 2017 ועד לפברואר 2018 סך של 43.75 ₪ לשעה, ו- 700 ₪ עבור תורנות יום חול, לאחר קבלת העלאת שכר אשר סוכמה בין הצדדים; ממרץ 2018 ועד ספטמבר 2018 סך של 48.1 ₪ - 770 ₪ למשמרת בת 16 שעות ביום חול, לאחר קבלת העלאה אשר סוכמה בין הצדדים.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבע 2 – נדחית.

התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת חלקית באופן כזה שעל הנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן: שעות נוספות, בסך 159,071 ₪; פדיון חופשה, בסך 11,531 ₪; פיצויי פיטורים, בסך 46,898 ₪; דמי הבראה, בסך 9,573 ₪; ימי מחלה, בסך 8,719 ₪ ₪; סה"כ – 235,792 ₪.

תביעת התובעת בגין רכיבים– פנסיה, דמי חגים, חיוב אישי ו/או הרמת מסך כנגד הנתבע 2, עגמת נפש, חוסר תום לב והעסקה בתנאי עבדות, נדחית הכל כמפורט לעיל.

כך, שאותן שעות, כמו השעות הנוספות, נכללו כולן בתוספת הגלובלית ששולמה לו ואשר אין בה בכדי לכסות ולו על חלק מהתשלום המגיע לו. התובע הלין בזמן אמת כי הוא לא מקבל שכר מספק עבור כל שעות עבודתו, ובתגובה נאמר לו כי אם ימשיך בבצוע עבודה טובה, "יפתחו" את חוזה העסקתו וינסו לסייע לו. אלא שבפועל הוא מעולם לא קיבל העלאת שכר.

...

הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד- בשים לב לכך שרכיבים שהתקבלו עומדים על כעשירית מסכום התביעה, אשר עמדה כזכור על סכום של קרוב למילון ₪, וכן בשים לב לאופן ניהול התובענה, על ידי התובע, לרבות תביעה של רכיבים המתייחסים לתקופה שהתיישנה וכן תביעה על רכיבים ששולמו תוך בקשה לייחס את התשלום לתקופה שהתיישנה (כאשר מרכיבים אלו חזר בו התובע רק בסיכומיו), החלטנו שיש מקום לחייב את התובע לשלם לנתבעת את הסכומים הבאים: סכום של 15,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד. סכום של 5,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

בנקודה זו נציין כי סברנו כי היה מקום לחייב את התובע לשלם סכומים יותר משפסקנו, בהתחשב בעובדה שהנתבעת נדרשה להתמודד עם תביעה בסדר גודל של כ - מיליון ₪ (על כל המשתמע מכך), אך בסופו של דבר החלטנו, מתוך התחשבות במצבו הבריאותי של התובע, לחייבו רק שקבענו לעיל.

עוד נציין כי במקום שהתובע ישלם לנתבעת את הסכומים שפסקנו לחובתו, יכולה היא להפחית סכומים אלו מהסכומים בהם חייבנו אותה, כך שתשלם לתובע 20,000 ₪ פחות והוא לא ישלם לה דבר.

א.1 בהסכם הקבוצי משנת 1996: "עובד קרקע זמני המועסק על בסיס שכר חודשי, שיועסק בשעות נוספות, יהיה זכאי לתשלום גמול שעות נוספות בשיעור 50% (חמישים למאה) מעל לשכר שעת עבודה רגילה או לשכר שעה של המשמרת/יום העבודה אותו סיים". לפי הוראות ההסכם הקבוצי תשלום גמול שעות נוספות אמור היה להיות משולם עבור שעות נוספות בפועל, לפי תעריף של 150% לכל שעה נוספת, ולא כתשלום גלובאלי.

...

סוף דבר תביעת התובע נדחית ברובה, למעט רכיב פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה.

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין רכיב זה בסך 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

בשים לב להליכים שהתקיימו בתיק ולכך שמרבית רכיבי התביעה נדחו, אנו קובעים כי התובע ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ צמודים כחוק מהיום.