תשלום בגין צריכת מים ואגרת ביוב עירונית

בסעיפים 2.3-2.4 לתגובה (נספח 4 לתצהיר גב' לנקרי), נאמר כי מאז שחובר הנכס לרשת המים של התובעת, לא שולמו לתובעת החיובים בגין צריכת המים בנכס וזאת בנוסף לחובות בגין ארנונה והיטלים עבור הנכס, אשר נכון למועד התגובה סכומם כ- 189,000₪.

ג(9) אגרות ביוב לטענת עו"ד זילכה בתצהירו, הנכס מעולם לא היה מחובר לרשת הביוב העירונית או רשת ביוב אחרת אלא לבור ספיגה.

התובעת זכאית לתשלום בגין חובות ארנונה, אגרות מים ואגרות ביוב שנוצרו החל מיום 03.04.96.

...

אי לכך, דין טענה זו להידחות מטעמי הרחבת חזית.

סוף דבר כפי שפורט לעיל, התובעת פעלה לגביית חובות הנתבעים החל משנת 1998.

התביעה מתקבלת.

בשנת 2009 ביקשה התובעת לחייב את הנתבעים באגרת ביוב לאחר שגילתה שהנכס מחוייב בגין צריכת מים בלבד.

לטענת התובעת הנתבעים עשו שימוש במערכת הביוב העירונית באופן שעליהם לשאת בתשלום אגרת ביוב.

...

ואולם למרות החלטה זו, עולה מתוך עדותה של הגב' גיציס כי המסקנה הוסקה מתוך עיון בתוכניות לגבי פריסת שוחות הביוב וללא בדיקה ממשית לפיה אכן נמצא חיבור בפועל של הנכס למערכת הביוב העירונית.

יתרה מזאת העידה הגב' גיציס כי בעת הסקת המסקנה מתוך מפות המדידה לא מצאו פקחי התובעת את בור הספיגה שלקיומו טענו הנתבעים (עמ' 5, ש' 25).

ואולם, בסופו של דבר לאחר מספר שנים – בשנת 2012 – אין מחלוקת שהתגלה אותו בור ספיגה שלקיומו טענו הנתבעים וזאת בעת עבודות שידרוג מערכת הביוב העירונית (עמ' 6, ש' 7); רק אז גם חובר הנכס למערכת הביוב העירונית באופן שהפך את בור הספיגה הפרטי לשוחת ביוב תקנית (עמ' 6, ש' 17).

התוצאה: מכל האמור אני מורה על דחיית התביעה.

התובעת, חברת הגיחון בע"מ – תאגיד הביוב והמים של ירושלים, הגישה בלישכת ההוצאה לפועל בירושלים תביעה על סכום קצוב לפי סעיף 81א1(א)(2) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967, לתשלום חוב בסך 3,234 ₪ בגין צריכת מים בהתאם לכללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב הקמת מערכת מים או ביוב), תש"ע-2009 (להלן: "הכללים").

טיעוני הצדדים כאמור בכתב התביעה ובמסמכים המשלימים, הנתבעים, אשר בתקופה הרלוואנטית החזיקו בנכס ברחוב הושע 30/יונה 24 ירושלים, לגביו הוצאה דרישת התשלום, צברו חוב כלפי התובעת בגין אגרות ביוב וצריכת מים.

שאלת הדיווח למחלקת הארנונה של עריית ירושלים מקום בו התבצעה הפרדה רגולטיבית בשנת 2004 אולם טרם נכנסה חובת הודעה על שינוי צרכן בנכס לתוקף אלא בשנת 2012, ככזו המשליכה על מועד עזיבת הנכס ביחס לחיוב של תאגיד מים ערוני עת הוכח שהחייב עזב את הנכס, נידונה לא פעם בפסיקה ואין תשובה אחידה לה. במסגרת סימן ה' לכללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בעיניין הרמה הטיב והאיכות של השירותים של חברה לתת לצרכניה), תשנ"א, 2011, נקבע בסעיף 25 (א) כהאי לישנא: "בקשה לשינוי צרכן בנכס תוגש בנוסח הערוך לפי טופס 2 בתוספת הראשונה כשהוא מלא ובצרוף המסמכים הנדרשים בו לתמיכה בבקשה". לא הוגשה בקשה בטופס המתאים, יחול החיוב בתשלום בגין שירותי המים והביוב על הצרכן הרשום.

...

לטענת הנתבעים, משחלפו 7 שנים מאז נולד החוב, חלה התיישנות על תביעה זו ולכן יש לדחות את התביעה.

סוף דבר.

הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 1540 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על סך של 1886 ₪ מתוכם יש להפחית סך של 300 ₪ (סך הכל 1586 ₪), אשר ישולמו תוך 45 יום מהיום.

סך הכל ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 3126 ₪.

התובעת, חברת הגיחון בע"מ – תאגיד הביוב והמים של ירושלים, הגישה בלישכת ההוצאה לפועל בירושלים תביעה על סכום קצוב לפי סעיף 81א1(א)(2) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967, לתשלום חוב בסך 6,814 ₪ בגין צריכת מים בהתאם לכללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב הקמת מערכת מים או ביוב), תש"ע-2009 (להלן: "הכללים").

העובדות הצריכות לעניין התובעת היא תאגיד ערוני עצמאי, בבעלות עירית ירושלים והפועל מכח חוק תאגידי מים וביוב התשס"א – 2001 (להלן: "חוק תאגידי מים וביוב").

טענות הצדדים כאמור בכתב התביעה ובמסמכים המשלימים, הנתבעת, אשר בתקופה הרלוואנטית החזיקה בנכס בעיסוויה 999 ירושלים 97960, אשר לגביו הוצאה דרישת התשלום, צברה חוב כלפי התובעת בגין אגרות ביוב וצריכת מים.

...

סוף דבר.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 260 ₪ עבור צריכת המים, בתוספת ריבית והצמדה עד ליום 24.4.2016, מועד הגשת ההתנגדות.

בנסיבות העניין, ולנוכח התוצאה אליה הגעתי, ובכלל זה התנהלות התובעת כפי שהתרשמתי הן בנוגע להקטנת הנזק טרם פתיחת תיק ההוצאה לפועל והן בפעולתה בהתאם לחיוביה על פי דין, אני פוסקת לתובעת סך של 1430 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. סך הכל תשלם הנתבעת לתובעת סך של 1690 ₪ תוך 45 יום מהיום.

רקע כללי וטענות הצדדים התובעת היא תאגיד ערוני עצמאי, בבעלות עריית ירושלים, אשר הוקם מכוח חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001 (להלן: "החוק").

ביום 15.11.2016 היתקיים דיון קדם-משפט לפנַי, במהלכו הציגו הצדדים את טענותיהם, כאשר התברר למעשה, כי עסקינן בחיוב בגין "היטל ביוב" בלבד (להלן גם: "ההיטל") ולא חיוב בגין צריכת מים או אגרת ביוב (המשולמת לשם כסוי הוצאות החזקת הביוב).

...

הנתבע טוען מנגד, בין השאר, כי יש לדחות את התביעה נגדו שכן, היא הוגשה בעילה כספית בגין אגרות מים וביוב ואילו בהמשך, שינתה התובעת חזית באופן אסור, וטענה כי מדובר ב-"היטל ביוב". כמו כן, צוין בכתב התביעה שמקום מגוריו של הנתבע הוא שכונת ג'בל-מוכַּבר, אשר אינה מופיעה כלל במסגרת הפרויקטים של הנחת קו הביוב, ומכאן, בשנים הרלבנטיות לתביעה, כלל לא היה קיים פוטנציאל לחיבור כטענת התובעת.

סבורני, שפירוט זה מתחייב, ולמצער מצופה, מהתובעת בין בהיותה כפופה לחוק העזר ובין בהיותה רשות מינהלית שכפופה לכללי המשפט המינהלי, בכלל זה, כפופה היא לחובות השקיפות וההנמקה.

לאחר שתי בקשות אורכה שהגישה התובעת להגשת סיכומיה מטעמי עומס עבודה (אליהן נעתר בית המשפט), הגישה התובעת ביום 2.7.2018 בקשה להוספת ראיה, שהיא תצהיר אשר מראה את מיקום הנכסים ביחס לפרויקט הנחת תשתיות הביוב, וכן תצולמי אוויר של אזור הנכסים.

לפיכך, הואיל והוכח כי הקו הסמוך לנכסי הנתבע הונח בשנת 2017 (לא ברור מתי), לדידי, המועד הרלבנטי לחיוב הנתבע בהיטל הביוב הוא 1.1.2017, ולכן יש לחשב את הפרשי ההצמדה והריבית של קרן החוב ממועד זה. סיכום לאור האמור, התביעה מתקבלת באופן זה שעל הנתבע לשלם לתובעת את היטל הביוב בסך 55,623 ₪ כאשר סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה לפי דין, החל מיום 1.1.2017.