מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תשלום אבטלה למתלמד: זכאות לדמי אבטלה במהלך הכשרה

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2007 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

כיום, עובד התובע באינסטלציה עם אביו, בתדירות משתנה "זה יכול להיות פעם בשנה ופעמיים בחודש, תלוי במצבי הרוח", ואביו אינו משלם לו שכר: "אני גר אצלו מספיק לי שהוא מחזיק לי את האשה והילד אני לא צריך שהוא ישלם לי." (עמ' 7 לפרוטוקול).
התובע לא הגיש תביעה לדמי אבטלה וביחס לזכאות לגמלת הבטחת הכנסה נקבע כי אינו זכאי לגמלה, למעט בחודשים יולי ואוגוסט 2006 (ר' נ/2).
מנתוניו של התובע עובר לתאונה נמצאנו למדים כי התובע סיים 10 שנות לימוד, עזר/התלמד מגיל צעיר בעסקי האינסטלציה אצל אביו, שהוא אינסטלאטור עצמאי (ר' עדות האב בעמ' 7 לפרוטוקול, תלושי שכר לתקופה זו לא צורפו).
לאור האמור, כעולה מחוות דעת המומחים ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עיסוקו של התובע עובר לתאונה והיותו נעדר השכלה, יחד עם הכשרתו כאינסטלטור והצטרפותו לעסקי האינסטלציה של אביו כיום, מצאתי לקבוע כי לנכותו הרפואית של התובע ישנה השפעה מסויימת, תפקודית, במישור התעסוקתי והכללי ואשר שיעורו אינו כשיעור הנכות המשוקללת תוצאת התאונה וודאי לא למעלה ממנו.
לשיטתן, יש לפצות את התובע בראש נזק זה מיום התאונה למשך 4 חודשים באופן מלא (3,000 ₪ למשך 4 חודשים שהם 12,000 ₪); מתום תקופת אי כושר ועד מועד כניסתו לכלא, תקופה בה נכותו הזמנית עמדה על 20% אורטופדית ו-20% פסיכיאטרית, ע"ב 50% משכרו עובר לתאונה, סך של 10,874 ₪; בתקופת שהייתו בכלא ועוד חודש מיציאתו טוענות הנתבעות כי אין לפצות את התובע; לאחר יציאתו מהכלא ועד 10/05, תקופה בה נכותו הפסיכיאטרית הזמנית עמדה על 20% ע"ב 25% משכרו עובר לתאונה, סך של 22,125 ₪; ומאז תום תקופת הנכות הזמנית ועד היום אין לפצותו.
...
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בסיכומיהם, צרופותיו של התובע לתצהירו, האמור בחוות דעת המומחים הרפואיים ובשים לב כי מחוות הדעת של המומחה הפסיכיאטרי עולה כי התובע נוטל תרופות ובתשובותיו לשאלות הבהרה מיום 3.11.04 השיב ד"ר שטרן כי להערכתו יזדקק התובע לטיפול פסיכיאטרי לתקופה של שנה בתדירות חד שבועית ובעלות שבין 400 ל-500 ₪ בתוספת מע"מ (במסגרת פרטית), מצאתי לשום את נזקיו של התובע בראש נזק זה בסכום של 35,000 ₪, לעבר ולעתיד, נכון להיום.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חומר הראיות בתיק, עדותו של התובע ועדות אביו וחוות דעת המומחים שוכנעתי כי בסיס השכר בהתאם לו יש לחשב את הפגיעה בכושרו התעסוקתי של התובע הינו בין שכר המינימום לבין השכר הממוצע במשק.
מעדות התובע והנתונים בתיק נמצאנו למדים על רמת שכר ירודה עובר לתאונה והיעדר מוטיבציה משך שנים לאחר התאונה, אך לא ניתן לקבוע כי נסתם הגולל על דרכו התעסוקתית של התובע וכי לא יפעל לשפור מצבו על ידי חזרה לעבודה וכי צפוי יהיה להרויח, בעתיד, שכר שהוא לפחות שכר המינימום במשק על כל פנים לא הוכחה כל מניעה שהתובע ישוב למעגל העבודה הסדיר ואין להתעלם מהעובדה שעובד יחד עם אביו בתחומו ומשווי הכסף שבצד עבודה זו. לאור האמור לעיל, נראה לי לשום את הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע לעתיד, בשים לב לגריעה בכושרו תוצאת התאונה משום הנכות הפסיכיאטרית והנוירולוגית כעיקר, בסכום גלובאלי בסך של 115,000 ₪, נכון להיום.

בהליך סכסוך עבודה (ס"ע) שהוגש בשנת 2016 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

בדרך זו, נפגעים המלגאים באופן משמעותי – שכרם (המשולם כמלגה) נופל משכר המינימום ויכול להיות משולם באיחור, ללא סנקציה, הם אינם זכאים לזכויות נילוות וזכויות סוציאליות, נמנעים מהם חופש ההיתאגדות וזכויות המעוגנות בהסכמים קבוציים עם הטכניון, הם אינם זכאים לדמי אבטלה וחופשות לידה ככל עובד וכיו"ב. במהותם, מדובר ביחסים שבין מאמן לבין המיתמחה שלו, יחסים אשר הוכרו בפסיקה מגוונת כיחסי עבודה.
מבחן זה, מבחן מהות ההיתקשרות, משמש כמבחן מקדמי בעת בחינת יחסי מתלמדים ובהתאם, פסיקה שבחנה את מעמדה של סטודנטית לתואר גבוה לצורך זכויות מהמוסד לביטוח לאומי (עניין זיגלמן, ראו להלן), קבע כי היא אינה עומדת במבחן ההיתקשרות המקדמי ולכן אינה במעמד של עובדת.
מכאן גם, שחרף דמיון מסוים בין חוקר בשכר לבין משתלם, הרי שהראשון מצוי במעבדה לשם ביצוע עבודה ואילו השני מצוי בה לשם הליך הכשרתו לתואר הגבוה.
...
כפי שפירטנו לעיל בהרחבה, סבורים אנו כי בין הצדדים התקיימו יחסים אותנטיים ולגיטימיים של הוראה, בין סטודנט לבין מוסד להשכלה גבוהה, בסיומם וככל שעמדו בדרישות האקדמיות, קיבלו התובעים תואר אקדמי.
לא מצאנו כל הצדקה בדין להתערב במערכת יחסים חוזית זו ולקבוע תחתיה מערכת יחסים חוזית אחרת.
על יסוד האמור לעיל אנו דוחים את התביעה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2014 בשלום אשקלון נפסק כדקלמן:

לטענת התובעת, במהלך ראיון הקבלה שהתקיים לה אצל הנתבעת, הובטחו לה ההבטחות כדלקמן: פריסת תשלומים או הנחה בת 50% על תשלום במזומן, זכאות למלגה בשיעור של עד 50% מעלות הקורס, זכאות להחזר נסיעות בכיוון אחד, קרדיט של 10 נקודות אקדמאיות להמשך לימודים לתואר ראשון, התחייבות להעסקה באחד ממלונות רשת פתאל ותעודה מקצועית בינלאומית.
עוד טוענת התובעת, כי במהלך תקופת ההכשרה המקצועית, בימי חג השבועות, בהם לא היתקיימה הכשרה מקצועית, עבדה שעות ארוכות, בין 10 ל-17 שעות ביום, אמנם לשם שכר, אך בשעות רצופות, ללא הפסקה.
התובעת טוענת, כי תקופת ההיתמחות היתנהלה באופן שבו התובעת עובדת כ"פועלת דחק" ולא כמתלמדת, אשר מצוותים אליה מאמן מיומן ממנו תוכל ללמוד על העבודה, תוך מתן הסבריו לאופן ביצוע העבודות ולנהלים השונים בבית המלון.
לטענתה, מדובר במכללה העוסקת בתחום המלונאות שנים רבות, בשיתוף פעולה עם משרד התעשיה המסחר והתעסוקה (כתוארו אז, להלן:- "משרד התמ"ת") ותחת פקוחו ותקצובו של משרד התמ"ת, זאת כיוון שמדובר בתחום שיש בו פוטנציאל לצימצום האבטלה.
...
סוף דבר, מכל המקובץ עולה, כי התובעת לא הרימה הנטל להוכיח תביעתה.
התרשמותי היא, כי הנתבעת, העניקה יחס אישי לסטודנטים, ניסתה להבין את מצוקותיהם וסייעה להם, כמו גם לתובעת עצמה להתמודד עמם, אך אין להטיל על המכללה, את החובה לדאוג לכך שכל הסטודנטים ישלימו את לימודיהם ויגיעו עם סיומם למסקנה, כי אכן תחום לימודים זה הינו התחום בו בחרו התלמידים בסופו של יום לבסס את עתידם.
לאור כל האמור, התביעה נדחית (כאשר את עלות הפיקדון לבגדי הטבחים לקחתי בחשבון בשאלת ההוצאות).

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2014 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

7.4 בהתאם לדו"ח רציפות בעבודה של המל"ל (הוצג כחלק מ-נ/6; וכן נ/1), מני בגרותו, עבד התובע כשכיר אצל מעבידים שונים משך תקופות קצרות בלבד בשכר שאינו עולה על השכר הנ"ל, כאשר בין לבין קיבל התובע דמי אבטלה (במהלך 7 חודשים בשנת 2002; 3 חודשים בשנת 2001; 3 חודשים בשנת 1997; 3 חודשים בשנת 1998; 6 חודשים בשנת 1991 - ראה נ/3); והבטחת הכנסה (במהלך 9 חודשים בשנת 1999; 9 חודשים בשנת 2000; והחל מחודש 1/04 עד 5/04 - ראה: נ/2).
7.6 ויודגש - התובע אשר הציג מסמכים למכביר בסוגיות אחרות, בחר להציג אך ורק 12 תלושי השכר: תלושי שכר בחברת "שחף אבטחה 1989 בע"מ" בגין החודשים 1-5/03, המעידים כי החל לעבוד בחודש 9/02; תלושי שכר בחברת "שחף אבטחה 1989 בע"מ" בגין החודשים 9-11/03 המעידים כי החל לעבוד שם בשנית בחודש 9/03 וסיים בחודש 11/03 (בו שולמו לו הפרשים); ותלושי שכר בגין חודשים 11/03 - 3/04 אצל "פולידור ס. פלס בע"מ", המעידים כי החל לעבוד שם במהלך חודש נובמבר 2003 ובחודש 3/03 שולמו רק הפרשים.
9.4 בכל הקשור לטענה כי מעבידו לשעבר (מר אילן יחזקאל) מנסה להכשיר אותו ללמוד דברים חדשים בתחום היהלומים תמורת סכום זעום (30-40 ₪ ליום), ללא תלושי שכר, כטובה למשפחה - יאמר כי לא נהיר מדוע התובע, המעיד על עצמו, (לפי אחת מגרסאותיו) כי הוא בעל וותק של כ-20 שנה בשוק היהלומים, נידרש להיות מיתלמד.
משנשאל התובע מדוע לא הלך לקבל הבטחת הכנסה, טען כי נעזר באחיו, או יתכן שניגש לביטוח הלאומי ונאמר לו שהוא אינו זכאי, הוא אינו זוכר.
...
6.6 אין בידי לקבל את טענת התובע בתצהירו כי "סבל מהתעלפויות" כבר ביום השני לאשפוז הראשון (ראה: סעיף 13 ל-ת/4).
מכל מקום, אין בידי לקבל כי התובע לא עבד לאחר התאונה ולמצער, אין בידי לקבל כי הנכות שנגרמה לתובע בתאונה היא שמנעה מהתובע עד כה לשוב ולהשתלב בשוק העבודה.
כך גם אין בידי לקבל את טענת התובע כי לא ניתן מחד גיסא להסתמך על תע"צ מטעם המל"ל לפיו התובע לא היה כשיר לעבודה עד 30/4/05 ומאידך גיסא, לא להכיר בהפסדי שכר בתקופה זו (ראה למשל: רע"א 3931/07, לחאם נ' סלע (2001)).
לפיכך, אין מקום לפסוק בגין רכיב זה. 12.5 הפסד השתכרות לעתיד בנסיבות, ובהעדר טענה לנכות צמיתה, אין מקום לפסוק בגין רכיב זה. סוף דבר אשר על כן אני מקבלת התביעה ומחייבת את הנתבעים כדלקמן: 13.1 לשלם לתובע מס' 1 סך של 174,156 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד על פי חוק הפלת"ד, לפי החלוקה המוסכמת (נתבעת מס' 1 67%; ונתבעת מס' 2 33%); וכן 13.2 לשלם לתובעת מס' 2 סך של 9,250 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד על פי חוק הפלת"ד, לפי החלוקה המוסכמת (נתבעת מס' 1 67% ונתבעת מס' 2 33%); וכן 13.3 הסכומים הנקובים דלעיל בס"ק 12.1 ו-12.2 - ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד למועד תשלום המלא בפועל.

בהליך תלה"מ (תלה"מ) שהוגש בשנת 2022 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

עוד טענה הנתבעת כי עובר להסכם הגירושין עשתה היא ויתורים רבים בעיניין הרכוש, כספים, זכויות סוציאליות מקרקעין וכו' והכל על מנת לסיים את הסיכסוך המשפטי בינה ובין התובע ולטובת הקטינים בתנאים שהוסכמו בהסכם הגירושין, ומשכך סכום המזונות מהוה חלק מתמונה כלכלית שלמה אשר נילקחה בחשבון בעת ההגעה להסכם הגירושין.
א. בתצהיר העדות הראשית של התובע אשר הוגש ביום 30.9.21 טען הוא בסע' 18: "נכון להיום אני מקבל תשלום מבטוח לאומי בגין דמי אבטלה בסך של כ-8,700 ₪. החל מחודש נובמבר 2021 איני זכאי לקבל עוד דמי בטוח לאומי ולכן הכנסה זו תתבטל במלואה החל מחודש נובמבר 2021" בדיון שהתקיים ביום 26.4.22 העיד התובע כי החל מאוקטובר 2021 הוא עובד כמתרגל באוניברסיטה ומשתכר כ-7,000 ₪.
עושה כיום דוקטוראט באוניברסיטה ועובד כמתרגל ,הוא גם הקים חב' הזנק, ועשה קורס הכשרה להיותו 'מעסה מוסמך', הוא צעיר יחסית ובעל אנרגיה גבוהה (ראה ההתנהלות בדיון)– ומשכך, יש לו פוטנציאל הכנסה גבוה.
...
לאחר שבחנתי כל האמור והואיל כי: התובע לא עמד בנטל הראיה להוכיח שינוי במצבו הכלכלי – התובע כשל להוכיח כי הוא פועל למצות פוטנציאל הכנסתו כמו גם לא הוכיח היקף ושווי הרכוש אשר בבעלותו.
נחה דעתי לדחות התובענה.
סוף דבר התביעה נדחית, התיק ייסגר.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו