כיום, עובד התובע באינסטלציה עם אביו, בתדירות משתנה "זה יכול להיות פעם בשנה ופעמיים בחודש, תלוי במצבי הרוח", ואביו אינו משלם לו שכר: "אני גר אצלו מספיק לי שהוא מחזיק לי את האשה והילד אני לא צריך שהוא ישלם לי." (עמ' 7 לפרוטוקול).
התובע לא הגיש תביעה לדמי אבטלה וביחס לזכאות לגמלת הבטחת הכנסה נקבע כי אינו זכאי לגמלה, למעט בחודשים יולי ואוגוסט 2006 (ר' נ/2).
מנתוניו של התובע עובר לתאונה נמצאנו למדים כי התובע סיים 10 שנות לימוד, עזר/התלמד מגיל צעיר בעסקי האינסטלציה אצל אביו, שהוא אינסטלאטור עצמאי (ר' עדות האב בעמ' 7 לפרוטוקול, תלושי שכר לתקופה זו לא צורפו).
לאור האמור, כעולה מחוות דעת המומחים ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עיסוקו של התובע עובר לתאונה והיותו נעדר השכלה, יחד עם הכשרתו כאינסטלטור והצטרפותו לעסקי האינסטלציה של אביו כיום, מצאתי לקבוע כי לנכותו הרפואית של התובע ישנה השפעה מסויימת, תפקודית, במישור התעסוקתי והכללי ואשר שיעורו אינו כשיעור הנכות המשוקללת תוצאת התאונה וודאי לא למעלה ממנו.
לשיטתן, יש לפצות את התובע בראש נזק זה מיום התאונה למשך 4 חודשים באופן מלא (3,000 ₪ למשך 4 חודשים שהם 12,000 ₪); מתום תקופת אי כושר ועד מועד כניסתו לכלא, תקופה בה נכותו הזמנית עמדה על 20% אורטופדית ו-20% פסיכיאטרית, ע"ב 50% משכרו עובר לתאונה, סך של 10,874 ₪; בתקופת שהייתו בכלא ועוד חודש מיציאתו טוענות הנתבעות כי אין לפצות את התובע; לאחר יציאתו מהכלא ועד 10/05, תקופה בה נכותו הפסיכיאטרית הזמנית עמדה על 20% ע"ב 25% משכרו עובר לתאונה, סך של 22,125 ₪; ומאז תום תקופת הנכות הזמנית ועד היום אין לפצותו.
...
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בסיכומיהם, צרופותיו של התובע לתצהירו, האמור בחוות דעת המומחים הרפואיים ובשים לב כי מחוות הדעת של המומחה הפסיכיאטרי עולה כי התובע נוטל תרופות ובתשובותיו לשאלות הבהרה מיום 3.11.04 השיב ד"ר שטרן כי להערכתו יזדקק התובע לטיפול פסיכיאטרי לתקופה של שנה בתדירות חד שבועית ובעלות שבין 400 ל-500 ₪ בתוספת מע"מ (במסגרת פרטית), מצאתי לשום את נזקיו של התובע בראש נזק זה בסכום של 35,000 ₪, לעבר ולעתיד, נכון להיום.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חומר הראיות בתיק, עדותו של התובע ועדות אביו וחוות דעת המומחים שוכנעתי כי בסיס השכר בהתאם לו יש לחשב את הפגיעה בכושרו התעסוקתי של התובע הינו בין שכר המינימום לבין השכר הממוצע במשק.
מעדות התובע והנתונים בתיק נמצאנו למדים על רמת שכר ירודה עובר לתאונה והיעדר מוטיבציה משך שנים לאחר התאונה, אך לא ניתן לקבוע כי נסתם הגולל על דרכו התעסוקתית של התובע וכי לא יפעל לשפור מצבו על ידי חזרה לעבודה וכי צפוי יהיה להרויח, בעתיד, שכר שהוא לפחות שכר המינימום במשק על כל פנים לא הוכחה כל מניעה שהתובע ישוב למעגל העבודה הסדיר ואין להתעלם מהעובדה שעובד יחד עם אביו בתחומו ומשווי הכסף שבצד עבודה זו.
לאור האמור לעיל, נראה לי לשום את הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע לעתיד, בשים לב לגריעה בכושרו תוצאת התאונה משום הנכות הפסיכיאטרית והנוירולוגית כעיקר, בסכום גלובאלי בסך של 115,000 ₪, נכון להיום.
