תרופות פסיכיאטריות ותופעות לוואי ערעור על קביעת ועדה רפואית

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 18.4.19, אשר קבעה למערער דרגת נכות זמנית בשיעור 46% מיום 1.9.18 ועד 30.6.19.

בעיניינו של המערער, בישיבתה ביום 3.2.19 הועדה ערכה לו בדיקה פסיכיאטרית, וציינה "בהכרה מלאה, דיבור תקין, אפקט עם גוון רגזני-דיספורי, חסר גבולות. בעת הבדיקה לא ניצפו סימני הפרעות אפקטיביות ומחשבות שוא, ואין עדות להפרעות בקוגניציה ותפישה. שיפוט ושיקול טובים. קיימת תובנה למצבו". הועדה סקרה את התעוד הרפואי בתיקו של המערער, לרבות מסמכים מהמרכז הרפואי לבריאות הנפש בבית החולים מזור, שם תוארה איבחנה של "מצב תגובתי" עם המלצה לטפול תרופתי על ידי ציפרלקס.

כעולה מהמסמכים שצורפו לערעור, במסמך מיום 1.5.18 צוין "בשיחה היום מוסר שהפסיק טפול תרופתי, כי הרגיש תופעות לוואי של סחרחורת משמעותית, שלא חלפה לאחר חודשיים טפול. לדבריו נוטל פקסיט פעמיים ביום (40 מ"ג?)". כלומר: גם בתעוד הרפואי של המערער קיים ספק בנוגע לנטילת הטיפול התרופתי.

...

הוועדה קבעה למערער דרגת נכות זמנית בשיעור 46% מיום 1.9.18 ועד 30.6.19, בגין הליקויים הבאים: 10% נכות בגין הגבלה קלה ע"ש מותני, לפי פריט ליקוי 37(7)(א) 10% נכות בגין שינויים ניווניים ע"ש צווארי, לפי פריט ליקוי 35(1)(ב) 25% נכות בגין מ/א אוטם בשריר הלב, לפי פריט ליקוי 9(1)(ב)(2) 10% נכות בגין קשיי הסתגלות, לפי פריט ליקוי 34(ב)(2) 10% נכות בגין גרד, לפי פריט ליקוי 80(2) 5% נכות בגין ליקוי שמיעה, לפי פריט ליקוי 72(1)(2)(ב) אין נכות עינית דיון והכרעה לאחר עיון בפרוטוקולי הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי, ולאחר שקילת טענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

זאת ועוד: בצדק טען המשיב, כי המסמך הרפואי היחיד שהציג המערער לבית הדין הוא תיעוד לאבחנה בתיק הרפואי משנת 1995, אשר אינה נתמכת בבדיקת מאפייני טנטון או במסמך של רופא מטפל בתחום אא"ג. בהעדר מסמך רפואי או תלונה על טנטון, ובהינתן שהטענה בנוגע לטנטון הועלתה לראשונה בנימוקי הערעור, אין לומר ששגתה הוועדה עת לא נדרשה לטענה זו. על כן, שוכנעתי שאי התייחסות הוועדה לטנטון אינה מהווה טעות משפטית המצדיקה התערבות בית הדין בהחלטת הוועדה.

משכך, הטענה נדחית.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

תקנה 1 לתקנות קובעת כי: " 'החלטה' - כל אחת מאלה: החלטה של ועדה רפואית לעררים כאמור בסעיף 123 לחוק, החלטה של ועדה רפואית לעררים או של ועדה לעררים כאמור בסעיף 213 לחוק, או קביעת דרגת נכות כאמור בסעיף 10 לחוק". תקנה 2 לתקנות קובעת כי: " ערעור על החלטה יוגש לבית הדין האיזורי לעבודה תוך שישים ימים מהיום שבו נימסרה ההחלטה למערער...". בכל הנוגע למועד קבלת החלטת הועדה מושא ההליך, סעיף 57 ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971 (להלן – פקודת הראיות) קובע חזקה, כי מכתב הגיע לתעודתו בדרך הרגילה, אם לא הוכח הפוכו של דבר.

בפרוטוקול הדיון תועדו מימצאי בדיקתו הקלינית של המערער, נקבעו מסקנות הועדה, ונרשם כך : "פסיכיאטר – מסודר בהופעתו מודע צלול היתמצאות תקינה לחלוטין בזמן במקום אפקט תקין קצב ומהלך החשיבה בתוכן החשיבה אין עדות ... או בתר חבלתי... לד"ר גולדברג פסיכיאטר אשר המליץ טפול בציפרלקס לא מסוגל לקחת את הטיפול בגלל תופעות לוואי. משתמש בחשיש... לדבריו בסובוטקס בתקופה האחרונה.

אכן, החלטת הועדה היא תמציתית, אולם מקום בו המערער נבדק, ותוארה היתנהלותו במהלך הבדיקה כמו גם דרך מחשבתו ותוכן החשיבה, וכן צוין טפול תרופתי שהומלץ - ניתן לומר כי תאורם של אלה מהוה גם את ההסבר הנידרש לדרגת הנכות שנקבעה, שהרי הועדה קובעת את שיעור הנכות בראש ובראשונה על יסוד מימצאי בדיקתה.

...

טענות המשיב: יש לדחות את הערעור על הסף מחמת התיישנות.

לסיכום, דינו של הערעור להדחות על הסף משהוגש כארבעה חודשים לאחר קבלת החלטת הוועדה, ובחלוף תקופת ההתיישנות הקבועה בתקנות.

למעלה מהדרוש, וחרף המסקנה אליה הגעתי, מצאתי לנכון גם לבחון את הערעור לגופו של עניין ואני סבורה, כי דינו להדחות גם לגופא.

לסיכום, טענות המערער כנגד החלטת הוועדה אינן מצביעות על פגם משפטי, והערעור נדחה הן מחמת התיישנות והן לגופו של עניין .

השופט אילן סופר לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי באר שבע (השופט משה טוינה; ב"ל 6734-09-19) בו נדחה ערעור המבקשת על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי פעולות איבה) מיום 29.7.2019 (להלן – הועדה) אשר קבעה כי למבקשת חלה החמרה במצבה הרפואי בנוגע לבעיות גסטרו.

כמו כן, מציינת המבקשת כי היא נוטלת קנביס רפואי לאחר שנטלה תרופות פסיכיאטריות אחרות תקופה ארוכה, אך הפסיקה לעשות זאת בשל יעילות הקנביס, וכתוצאה מתופעות הלוואי הקשות שנגרמו לה לאחר נטילת התרופות האחרות.

כך נכתב בסעיף הליקוי הרלוואנטי: "ג. הפרעה נפשית עם הגבלה בינונית בכושר התיפקודי" לעומתו, סעיף ליקוי 34א(א)(ד) לתוספת לתקנות הנכים אשר על פיו המבקשת טוענת כי יש לקבוע את שיעור נכותה המנוסח כך: "ד. הפרעה נפשית עם סימנים אובייקטיביים ניכרים, קיום צירוף הפרעות של סף גירוי נמוך, הפרעות בריכוז, בחשיבה, באפקט, בכוח ההתמדה וברציה, המגבילות את הכושר התיפקודי באופן ניכר." כפי שניתן לראות, אין בנטילת תרופות פסיכיאטריות או שימוש בקנביס רפואי כדי להצביע על כך שהיה על הועדה לקבוע דרגת נכות בשיעור 30%.

...

מכאן שהמסקנה לפיה מצבה החמיר אינה נובעת מאליה.

משכך, מקובלת עליי גם עמדתה של הוועדה בדבר חוסר הבהירות בקביעת נכות בשיעור 30% בוועדה מתחום הנכות הכללית.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 6.4.21, אשר קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 5%, מיום 27.1.2020.

לטענת המשיב, הועדה קבעה שבניגוד לתלונות המערער אין תעוד על טפול תרופתי רציף וקבוע מזה כשנה וחצי לפחות, ובהתאם למימצאי בדיקתה העריכה, לפי שיקול דעתה הרפואי, את נכותו הפסיכיאטרית של המערער בשיעור 5%.

גם המומחה מטעם המערער ציין בחוות דעתו שהמערער "מדווח כי ניסה לקחת טפול תרופתי, אולם לא חש בהטבה אלא רק בתופעות לוואי ולכן פסק מלקחתו". אשר למסמכים הרפואיים שהוצגו לבית הדין (מוצג מע/1), אלה אומנם כוללים המלצה לטפול תרופתי, אולם משעה שהמערער הפסיק ליטול את התרופות, ולא נמצא במעקב פסיכיאטרי, ברורה מסקנת הועדה שאין עדות לרכישת תרופות פסיכיאטריות.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בכתב הערעור ובכתב התשובה, בפרוטוקולי הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי, ולאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות ואין מקום להתערבות בית הדין בהחלטת הוועדה.

לאור כל האמור, לא מצאתי שנפלה טעות משפטית במסקנת הוועדה שאין תיעוד על טיפול תרופתי רציף ועקבי, וטענת ערעור זו נדחית.

לפיכך, שוכנעתי שהוועדה יצאה ידי חובת ההתייחסות לחוות דעת ד"ר נפתלי, והנמקתה ברורה ומספקת.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

הועדה קבעה מפורשות, כי "גם אם איבד מכושר עבודתו, לא איבד 50% או יותר". המערער הוסיף וטען, כי היה על הועדה לבחון את השפעתה של נטילת התרופה הפסיכיאטרית מסוג אוקסיקוטין, מאחר שמדובר בתרופה בעלת השפעה דומה לשימוש בסם.

גם מטיעוני ב"כ המערער בועדה לא עולה תלונה או טענה בנוגע להשפעה שלילית או תופעות לוואי בעקבות נטילת הטיפול התרופתי.

מושכלות יסוד הן, שתפקידה של ועדת העררים לאי כושר לקבוע את שיעור הנכות התפקודית על בסיס הנכות הרפואית כפי שנקבעה על ידי הועדה הרפואית.

בעיניין זה נקבע בפסיקה, כי פער מסוים בין שיעור הנכות הרפואית ובין שיעור הנכות התפקודית אינו מלמד, כשלעצמו, על פגם משפטי, אלא, לכל היותר, על הקף ההנמקה לו תדרש הועדה על מנת להסביר פער זה. מהחלטת הועדה עולה, כי בקביעת דרגת אי הכושר שוקללו נתוניו האישיים של המערער, לרבות הנכות הפסיכיאטרית והליקויים האורטופדיים בדרגת חומרה קלה; גילו של המערער שהוא בן 40, מצבו המשפחתי, עברו התעסוקתי והיעדר ניסיון מקצועי.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

לפיכך, אין לקבל את הטענה שהיה על הוועדה לעיין ולתת משקל לסיכום הרפואי ממרכז מזור.

אף נדחית הטענה שטעתה הוועדה בקביעה שאין השפעה תפקודית לליקוי של כאבי ראש ובהכרח קיימת לליקוי זה השפעה מסוימת על כושר עבודתו.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.