תרופות בגין איחור במסירה השבת כספים ופיצוי

לפיכך, יש לדחות ראש נזק זה. פיצוי בסך של 379,750 ₪ בגין איחור במסירה ופצוי נוסף בסך של 48,437 ₪ בגין התקופה שממסירת הדירה עד שהפכה ראויה למגורים התובעים טוענים כי לפי ההסכם היה על הנתבעת למסור את הדירה ביום 29.1.16 ומאחר ונמסרה ביום 27.7.17, מדובר באיחור של 18 חודשים, אשר מזכה לפי חוק המכר דירות את התובעים בפצוי בסך של 379,750 ₪, לפי דמי שכירות ראויים של 15,500 ₪.

בשולי הדברים אציין כי תיקון מס' 6 לחוק המכר דירות שבעקבותיו הותקן צו המכר דירות (מיפרט)(תיקון), התשע"ה-2015, בדבר חובה לצרף למיפרט מחירים ששמשו לצרכי זכוי או תשלום תוספת בגין שינויים, לא היה בתוקף בעת חתימת הסכם המכר מושא התביעה ועל כן אין לפנינו הוראה קוגנטית בעיניין זה. 11,772 ₪ בגין השבת הסכום ששלמו התובעים לנתבעת בגין הוצאות שנגרמו לנתבעת עקב דחיית המסירה של הדירה בשל הזמנת השינויים בסעיף 8.3 להסכם נרשם כי "הקונה ישלם למוכר את כל ההוצאות והתשלומים שיגרמו למוכר בגין דחית מועד המסירה בין כאמור ובין כתוצאה מהקונה, ואשר בכל מקרה לא יפחתו מסך של 0.5% (חצי אחוז) מחיר היחידה לחודש דחייה (וחלק יחסי בגין חלק מחודש) צמוד למדד כאמור בנספח ג' ובתוספת מע"מ". התובעים טוענים כי גבו מהם 11,772 ₪ בגין הוצאות כאמור, כי השינויים לא גרמו בפועל לאיחור של יום אחד במסירת הדירה וכי הנתבעת לא הציגה אסמכתא להוצאות שנגרמו.

התובעים היו יכולים לשכור דירה על חשבונם (כפי שעשו בחלק מתקופת הדחייה) ולתבוע את הפצוי על האיחור במסירה, כפי שתבעו, כך שהנזק היחיד שניגרם להם בפועל עקב הפרת הנתבעת את היתחייבותה לפי החוק לשלם את הפצוי מדי חודש בחודשו, מסתכם בהוצאות המימון של כספי השכירות, בין שנטלו הלוואה לצורך כך ובין שהפסידו תשואה שיכלו לקבל על כספי השכירות, ראש נזק שלא נתבע כלל.

בסיכומיה טוענת הנתבעת כי הוסכם בהסכם המכר שסעיף 15(ב) לחוק החוזים תרופות בשל הפרת חוזה תשל"א-1971, לא יחול, כי הפצוי המבוקש הוא אסטרונומי וכי לכל היותר יש לפסוק אם בכלל אלפי שקלים בודדים.

...

הנתבעת בכתב הגנתה מכחישה את טענות התובעים וטוענת כי דין התביעה להידחות.

בהתחשב בכך שהתביעה התקבלה באופן חלקי, הנתבעת תשלם לתובעים השתתפות באגרות משפט בשיעור 43% מסכומי האגרות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום שהאגרות שולמו לגזברות ועד התשלום בפועל לידי התובעים.

כן זכאים התובעים, משאימצתי את חוות דעת לזר, לכך שהנתבעת תשלם להם את הסכום ששילמו ללזר עבור חוות הדעת וכן עבור חקירתו (וזאת משחקירתו אף הביאה להגדלת הסכומים הבסיסיים שקבע בחוות דעתו), בסך של 11,115 ₪ ו- 1,950 ₪ והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום למומחה ועד התשלום בפועל לידי התובעים.

בהתחשב בסכום שנפסק וכן בהתחשב בהיקף ההליכים, חשיבותם לתובעים וכן בהתחשב בעבודה המרובה שהושקעה על ידי באת כוחם בתיק זה, אשר הביאה טיעונים וראיות בצורה מפורטת ויסודית ביותר, תשלם הנתבעת לתובעים שכר טרחת עו"ד בסך ריאלי וסביר בשיעור 17.55% מהסכום שנפסק כמפורט בסעיף 202 לעיל, כערכו לאחר שהוספו לו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד פסק דיני זה. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לנתבעת.

לפני תביעה כספית על סך של 271,397 ש"ח (הסכום שנתבע בסיכומים) שעילתה השבה בערכים ריאליים ופיצויי קיום בגין הסכם לרכישת דירה שהופר ובוטל מחמת הפרתו עקב איחור במסירה.

נפגע שביטל חוזה מחמת הפרתו זכאי להשבת התמורה העצמית (סעיף 9(א) לחוק התרופות), וכן לפצויי קיום (סעיף 2 לחוק התרופות), ובילבד שהפיצוי יביא בחשבון את השבת התמורה, אחרת יהא בכך משום כפל פיצוי (ע"א 8946/04 Warner Bros.

...

אולם אין בכך כדי להוביל למסקנה שהיא לא העידה אמת.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעים סך של 141,519 ש"ח. כמו כן תישא הנתבעת בשכר טרחת בא כוח התובעים בסך של 35,000 ש"ח. הסכום נגזר משווי התביעה המקורית, אשר הייתה מוצדקת כשהוגשה להשבת מלוא כספי התמורה.

על רקע האמור, הגישו התובעים את התביעה העיקרית העומדת בבסיס הליך זה, שבה עתרו להשבת כספי הפקדון אשר חולטו על ידי עו"ד גדרון בחוסר תום לב ושלא כדין לטענתם, וכן את דמי השכירות ששולמו על ידם בגין התקופה מיום 24.11.17 ועד 15.2.17 (לאחר ארוע השריפה), ולתשלום פיצוי בגין עגמת נפש.

התביעה הנגדית בתביעה הנגדית עתר הנתבע/התובע שכנגד לחייב את התובעים/הנתבעים שכנגד בתשלום פצויי בגין איחור במסירת המושכר.

סעיף 15 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 קובע: "הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה" בעניינינו, הפצוי המוסכם שנקבע בסעיף 18.4 להסכם, מהוה פיצוי ששני הצדדים להסכם, עורך דין במקצועו ונתבע המיוצג על ידי עורך דין, ראו אותו כפצוי סביר ביחס לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת ההסכם כתוצאה מסתברת מהפרתו, ולא שוכנעתי כי יש הצדקה להתערב בו. המסקנה היא איפוא שדין התביעה הנגדית להיתקבל לגבי הפצוי בסך של 25,073 ₪, לפי סעיף 18.4 להסכם, ולהידחות לגבי יתר הסכומים.

...

התביעה העיקרית מתקבלת באופן חלקי כנגד נתבע מס' 2, והנני מחייבת את נתבע מס' 2 לשלם לתובעים את הסך של 7,500 ₪ (לפי סעיף 20 לעיל).

התביעה הנגדית מתקבלת באופן חלקי, והנני מחייבת את הנתבעים שכנגד לשלם לתובע שכנגד את הסך של 25,073 ש"ח. הסכומים המצוינים בסעיפים 30 ו-31 לעיל, ניתנים לקיזוז הואיל והם נובעים מעסקה אחת.

לאור התוצאה של שני ההליכים שבין התובעים/הנתבעים שכנגד מצד אחד לבין הנתבע/התובע שכנגד מצד שני, והיחס בין התוצאה לסכום התביעה המקורי, הנני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

בסעיף 16.2 בהסכם המכר נקבע כי "על העסקה נשוא חוזה זה, תחולנה הוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה, התשל"א-1970), וכל צד שיפר או לא ימלא את התחייבויותיו לפי חוזה זה תחול עליו החובה לפצות את הנפגע בגין כל נזק שניגרם לו עקב כך, וזאת מבלי לפגוע בזכויותיו עפ"י החוק של הצד המקיים, לקבל כל סעד, לרבות אכיפת התחייבות הצד השני". בסעיף 7.7 להסכם המכר נקבע כי "בוטל החוזה על ידי החברה, על פי סעיף 7.5 דלעיל (פגור בתשלומים- מ.ה.), תחזיר היא לקונים תוך 30 יום מיום הביטול את הסכומים ששולמו ע"ח מחיר הדירה בנכוי פיצוי מוסכם בשיעור של 10% ממחיר הדירה". בסעיף מז' לנספח השינויים נקבע כי "איחור של למעלה מ-12 חודשים יהווה הפרה יסודית של הסכם המכר ויגרור ביטולו תוך תשלום הפצוי המוסכם לקונה והחזרת כל הכספים ששילם כשהם צמודים למדד". יוצא איפוא שלתובעים עומדת הזכות לידרוש תשלום של פיצוי מוסכם מאת הנתבעת מקום שההסכם בוטל על ידם בשל איחור במסירת הדירה העולה על 12 חודשים, ואין זה המצב בעניינינו.

...

בענייננו, התובעים תבעו את הפיצויים המוסכמים באותן העילות ממש שבגינן תבעו פיצויים בשל הנזק הקונקרטי שנגרם להם בשל מסירת דירה קטנה במידותיה והאיחור במסירת הדירה, ומכיוון שנפסק להם פיצוי בגין הנזק הקונקרטי שנגרם להם בעניינים אלה סבורני שאין מקום להוסיף עליהם את הפיצויים המוסכמים.

פיצויים בגין עגמת נפש סבורני שיש מקום לפסוק לתובעים פיצוי בגין עגמת נפש בשים לב להתנהלותה של הנתבעת והדברים אמורים לגבי אי תיקון הליקויים בתוך פרק זמן סביר, הטעיית התובעים לגבי שטח הדירה ומסירת הדירה באיחור ניכר.

התוצאה התוצאה היא שהתביעה מתקבלת בחלקה והנתבעת תשלם לתובעים את החיובים הכספיים הבאים- סך של 296,338 ₪ (כולל מע"מ)(ליקויי בנייה- 33,424 ₪; איחור במסירת הדירה- 129,938 ₪; אי התאמה בממכר- 93,374 ₪; זיכויים ועלות חיפוי גבס- 20,000 ₪; עגמת נפש- 12,000 ₪; שיערוך- 7,602 ₪) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

תביעה זו עניינה פיצוי כספי בגין איחור במסירת נכס שרכשו התובעים מהנתבעת, לפי סעיף 5א לחוק המכר (דירות) תשל"ג- 1973 (להלן: "חוק המכר").

הנתבעת טוענת כי גם לפי החישוב המחמיר לעניין המסירה, קרי: בכפל של 8.3 חודשים, יצוא כי על התובעים להשיב לנתבעת סך של 11,667 ₪.

בסיכומים, טוענת הנתבעת כי רכיב עוגמת הנפש בסך של 10,000 ₪ לא הוכח ודומה כי טענה זו נזנחה כמו גם שסעיף 58 להסכם המכר קובע כי התרופה היחידה לה זכאי הרוכש היא פיצוי בגין איחור במסירה, והפיצוי הסטאטוטורי לפי חוק המכר מאיין את עוגמת הנפש.

...

באשר לרכיב עוגמת הנפש, אני מקבל את גרסת הנתבעת כי התובעים זנחו את טענתם לעניין עוגמת הנפש ודומה כי מנגנון הפיצוי הקבוע בסעיף 5א לחוק המכר מהווה גם פיצוי לפי רכיב הנזק הנ"ל ומכל הטעמים הנ"ל שוכנעתי שאין מקום לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש.

סוף דבר בנסיבות האמורות, התביעה נדחית ברובה.

הנתבעת תשלם לתובעים סך של 375 ₪ בתוך 30 ימים בתוספת הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.