תקצוב בתי ספר מוכרים שאינם רשמיים

אין מחלוקת כי הנתבעת היא בית ספר מוכר שאינו רישמי המקבל תקציבים מהמדינה.

...

לטעמנו התשובה לשאלה זו היא כי אין ללמוד משתיקת בית הדין הארצי בפסק דין סנקרוט כי בכל מקום תחויב הוכחת נוהג ספציפי.

סוף דבר לא ניתן לקבוע מראש כי התקנון יחול בהכרח על הצדדים, וזאת לנוכח מגוון ההוראות השונות המופיעות בו והמקורות השונים להן.

לנוכח התוצאה אליה הגענו הנתבעת תשלם הוצאות התובעים בסך 3,000 ש"ח כבר בשלב זה, וזאת תוך 30 יום מהיום.

השופטת ד' ברק-ארז: האם ההחלטות שהתקבלו בנוגע למתן תיקצוב נוסף מיוחד עבור חלק מבתי הספר המוכרים שאינם רישמיים אשר לומדים בהם תלמידים הנמנים עם המיעוט הערבי בישראל הן החלטות מפלות ופסולות שיש להתערב בהן? בהמשך לכך, ורק בהנחה שאמנם אלה הם פני הדברים, האם זכאיות העותרות, התאגדויות המפעילות בתי ספר מוכרים שאינם רישמיים ושההחלטות האמורות אינן חלות עליהן, לתוספות כאמור מכוח עיקרון השויון? אלה השאלות שעמדו במוקד העתירות שבפנינו.

...

מסקנה זו נכונה ביתר שאת כאשר תכליתה של הענקת התקציב היא קידום השוויון במתכונת של העדפה מתקנת שיש לה הצדקה.

על כן, על אף חוסר הנחת מן האופן שבו פעלה המדינה בתחילה, ולאחר שזו פעלה לתיקון הבעייתיות בהחלטות שהתקבלו במקור, אני סבורה שאין מקום לקבלת העתירות.

סוף דבר: דין העתירות להידחות.

חוזר מנכ"ל "תיקצוב מערכת החינוך היסודי- מעבר לתקן דיפרנציאלי לתלמיד" (תשס"ג/10(ג) 3.7-34), שהופץ בעקבות דו"ח שושני, משמיענו כי "תקציב השעות בבית ספר מוכר שאינו רישמי יהיה 75% מסך כל תקציבי השעות המוענקים לתלמידים הבאים בשעריו בתנאי שיקיים מדיניות רישום אינטגראאטיבית.." (סעיף 1.2ג, ההדגשה אינה במקור).

...

כך או אחרת, התוצאה היא כי במקרים בהם הרשות מתנערת מחובתה, נוצר מרווח מחיה למוסדות הפרטיים.

לבסוף אשר לטענה כי המשיב הפר את חובת ההיוועצות, הרי משזו הועלתה לראשונה בעיקרי הטיעון וכיון שלמשיב לא ניתנה הזדמנות להתייחס אליה, לא מצאנו להידרש לה. מימון החינוך במשפט העברי ל"א ד"ר מ' ו****, ראש תחום המשפט העברי במשרד המשפטים, מתאר בנייר עמדה שהוגש לועדת החוקה חוק ומשפט בכנסת ("הזכות לחינוך במשפט העברי") את הניצנים הראשונים למיסוד מערכת החינוך בתולדות ישראל בתקופת בית שני, ולהפיכת החינוך לנושא שגם הציבור נוטל עליו אחריות, מעבר לחובת היחידים.

לאחר עיון באנו לכלל מסקנה, כי ראוי לעשות צו החלטי, לפיו יושבו לעותרים 70% מן הכספים שקוצצו לשנת תשע"ד (אנו ערים לכך שהמשיב הודיע על כוונתו להשיב 50%).

הובהר, כי משרד החינוך מישתתף בחלק הארי של תיקצוב תלמידי חינוך מיוחד, והוא מתקצב בתי ספר מוכרים שאינם רישמיים לחינוך מיוחד בהקף דומה הן לבתי ספר רישמיים לחינוך רגיל והם לבתי ספר רישמיים לחינוך מיוחד.

...

סוף דבר על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את העתירה ומורה למועצה לקיים את דרישות חוק חינוך מיוחד, בכך שתעביר לעותרות את התשלומים השווים לאגרת תלמידי חוץ עבור תלמידי החינוך המיוחד המתגוררים בתחומה ומתחנכים במוסדות החינוך המיוחד שבבעלות העותרות.

כמו כן, אני מחייב את המועצה לשלם לעותרות אגרת בית המשפט ועוד שכ"ט עו"ד בסך 17,550 ₪.

העותרות ישלמו למשיב 2, משרד החינוך, הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

עמל מקבלת תקציב ממשרד החינוך להפעלת בית הספר - מוסד חינוך מוכר שאינו רישמי- מפוקח על ידי משרד החינוך בהיבט הפדגוגי, וזאת בהתאם לחוק הפיקוח על בתי ספר, תשכ"ט -1969 (להלן- חוק הפיקוח).

...

נוכח העקרונות החוקתיים והמנהליים, כמו גם חוק הפיקוח ותקנות מוסדות מוכרים, מחד גיסא, והיקף מספר המורים (אשר אינם צד להליך), אשר נטען כנגדם כי הם לא עומדים בתנאי הסף והכשירות לשמש עובדי הוראה – טענה שאף לא קיבלה מענה מספק בסיכומי עמל, מאידך גיסא, אנו סבורים כי טוב יעשה משרד החינוך אם יבדוק, בהתאם לשיקול דעתו, האם המורים המופיעים בסעיף 5.9 לתצהירו של התובע, אשר נקלטו לבית ספר החל משנת 2011 ואילך, עומדים בתנאי ההשכלה הנדרשים להוראה, אפילו אין מדובר במשרה רמה בשירות הציבורי (ע"ע 4965-05-11 אחמד אבו עג'ווה – מדינת ישראל (מיום 21.12.2011), האם המנהל פוסע בחלוקת התפקידים בהתאם להוראות רפורמה עוז לתמורה, והאם מועברים תכנים שאינם מקובלים לתלמידים כנטען בסעיף 6.1 לתצהירו של התובע.

סוף דבר אשר על כן, התביעה נדחית על כל ראשיה, בכפוף להערותינו בסעיף 116 לעיל.

אשר לסוגיית ההוצאות – נוכח כללם של דברים על התובע לשאת בהוצאות הנתבעות ברף הנמוך, כך שהתובע ישלם לכל אחת מהן סך של 3,000 ₪.