תקנה 72 לתקנות הנכים (ליקויי שמיעה) (הכרה בזכאות)

ועדה רפואית מדרג ראשון שהיתכנסה ביום 5.2.17 לידון בתביעתה זו קבעה כי אכן קיימת החמרה ועל כן קבעה נכות יציבה בשיעור 30% בגין ליקוי שמיעה לפי סעיף 72(א)ג8 וכן 1% בגין טינטון לפי סעיף 72ג(1), ובסך הכל 31%.

כמו כן הועדה לא שמה לבה להוראות פריט 72' לתקנות הנכים שם מצוין כי בדיקת סף שמיעה למילים (SRT) תבוצע כבדיקת ביקורת חובה ובחינת מימצאי בדיקת SRT מ- 5.12.06 וממצאי בדיקת SRT מ- 6.10.08 זהים לחלוטין כשסף השמיעה באוזן ימין הוא 35 ובאוזן שמאל 40.

המשיבה הוכרה מלכתחילה בשתי פגימות – ירידה בשמיעה וטינטון ובמסכים הרפואיים ניתן לראות כי היא סובלת מטינטון קבוע, ועל כן על הועדה להתייחס לכך.

באשר לטינטון- גם מבלי להכריע בזכאותה של המשיבה לטעון באשר לכך, הרי שלגופה של טענה דינה דחיה, שכן הועדה עיינה בתיקה הרפואי של המשיבה, אולם לאור אופי תלונותיה בפני הועדה באשר לקיומו של טינטון אשר אינן מתיישבות מבחינה רפואית עם אופן הופעתו בפועל, דחתה הועדה את טענות המשיבה באופן מנומק, והמשיבה לא הצביעה על פגם משפטי בהחלטה המצדיק הבהרה באשר לכך.

...

עוד טען המערער כי אין לאפשר למשיבה לטעון לעניין הטנטון שכן לא הגישה ערעור על החלטת הוועדה.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר המצוי בתיק, מצאתי כי דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן.

סוף דבר עניינה של המשיבה יוחזר לוועדה לעררים (נפגעי פעולות איבה – החמרת מצב), באותו הרכב, שתשקול את עמדתה ותנמק את החלטתה תוך תשומת לב להחלטת הוועדה מיום 10.12.07 שקבעה את נכותה של המשיבה בגין הפגיעה, ובהינתן שמדובר בהחלטה חלוטה.

בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 22/3/18 (להלן – הועדה), אשר קבעה כי למערער נכות רפואית משוקללת בשיעור 14.5% בגין ירידת שמיעה (5%) וטינטון (10%) בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות).

העובדות המערער, יליד 1948, נגר במקצועו, סובל מליקוי שמיעה שהוכר כפגיעת עבודה.

ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה כי למערער נכות זמנית בשיעור 5% מיום 17/7/13 עד 16/5/17 ובהמשך נכות יציבה בשיעור 10% בגין ליקוי שמיעה וכן נכות בשיעור 5% בגין טינטון, וסה"כ נכות משוקללת בשיעור 14.5%.

לפי טענת המשיב בערר, אם מצאה הועדה שלא קיים טינטון תמידי מטריד היה עליה לקבוע נכות לפי פריט 72(4)(ד)(I) לתקנות (המקנה נכות בשיעור 0%).

בהחלטת הועדה יש פגיעה בזכות הטיעון.

...

לאחר שעיינתי במסמכים ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל, ולהלן אפרט נימוקיי.

משכך, על המבוטח להיערך גם למסקנה של חוסר התאמה כולל לרשימת הליקויים ועל כן אין פגם בכך שהוועדה בוחנת את מלוא הסעיפים שנקבעו ואינה נדרשת לציין זאת במפורש תוך אזהרה ספציפית (ראה בשינויים המחויבים: ברע (ארצי) 49862-09-16 המוסד לביטוח לאומי נ' דב כץ 27/12/19).

סוף דבר עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, שתזמין את המערער ותדון שנית בשאלת הנכות בגין הירידה בשמיעה.

הוועדה המחוזית עידכנה את סעיף הליקוי בגין צלקות לפי המבחן העדכני, לפי סעיף 75(א)(2), מבלי לשנות את דרגת הנכות (10%).

על החלטה זו ערער המבקש לור"ע. ביום 17.4.12 ערכה ור"ע ישיבה בעיניינו של המבקש, במהלכה נשמעו טענותיו באשר למיגבלות התנועה בברך ימין והצלקת הכואבת.

הבקשה והתגובה בבקשה נטען, כי אין "לפתוח" מחדש את סוגית ההכרה בפגימה של הקרע במנסקוס, אלא רק בקביעת דרגת הנכות לה זכאי המבקש בגין פגימה זו. על כך הוגש עירעורו של המבקש וזוהי הסוגיה שעמדה בפני בית המשפט המחוזי.

בנוסף, גם אין לראות בהודעות המשיב ליידוע המבקש כי התקבלה החלטה בעיניינו על-ידי הוועדה הרפואית, מכוח תקנה 5(יא) לתקנות הנכים (ועדה רפואית עליונה), תשכ"ד-1964, כהכרה בנכות לפי סעיף 28א לחוק הנכים (תגמולים ושקום) [נוסח משולב], תשי"ט-1959, שכן ההודעות הן בחינת מילוי תפקיד טכני-פורמאלי ולא של שיקול דעת.

...

לטענת המשיב, דין הבקשה להידחות.

ועוד, במקרה דומה של טעות נזדמן לי לומר: "...דומה, כי אין חולק באמת שההכרה בתעוקת לב בטעות יסודה, ואם החליטו שתי הערכאות הקודמות, כי אין זה מקרה מתאים להנציח בתיק קונקרטי קביעות שגויות, אין עילה להתערב בהכרעתן בגלגול שלישי, ולהלום כי טעות שנשתרשה (ותגמולים לא מעטים שולמו בגינה) – תונצח. ככלל אין טעות יכולה להצמיח זכות קבע, והעובדה שעובדי הציבור לא פעלו באופן נמרץ כדי לבדוק את כל הנחוץ בשלב מסוים, אינה יכולה להוות בסיס לזכאות. המבקשת משיגה על התייחסות ועדת הערעור לשיקולים 'של מדינות ציבורית ומשפטית' ועל אי התייחסותה לשיקולים הנוגעים לתכליתו הסוציאלית של החוק. ברם, סבורני כי על הועדה לשקול את מכלול השיקולים, משני הסוגים - ובמקרה דנא כך היה" (רע"א 1652/10 רבינוביץ נ' קצין התגמולים, פסקה ז' (2010)).

סבורני, כי גם טעמים של מדיניות ציבורית ושיפוטית מנחים שלא לראות בהסתמכות המבקש, בעובדה שקיבל תגמולים במשך ארבע שנים, כזאת שמצדיקה הנצחה של טעות, ככל שנפלה כזו, שהמחיר בגינה הוא תשלום תגמולים שנים ארוכות מכספי ציבור.

סופו של דבר, עניינו של המבקש יובהר בפני ור"ע, כך שדברים יועמדו על דיוקם לרבות באשר לשגגה, ככל שנפלה.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.

השופטת ש. יעקובוביץ: עסקינן בעירעור על פסק דינה של ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום), תשי"ט – 1959 (להלן: "החוק"), בראשות השופט ע. יריב מיום 16.12.2019, בגדריו נדחה ערעור שהגיש המערער על החלטת קצין התגמולים - המשיב מיום 3.2.2019 לפיה נדחתה תביעתו להכרת זכות על פי החוק, תביעה בה עתר להכיר בו כנכה צה"ל בגין ליקוי שמיעה וטינטון, אשר נגרמו לו, על פי הנטען, תוך ועקב שרותו הצבאי בסדיר (2000-2003) ובמילואים (להלן: "פסק הדין").

פסק דינה של וועדת הערעורים בהמשך לדיון ולהחלטה מיום 19.6.2019 מיקדה וועדת הערעורים הכרעתה ב"שאלת קיומה של נכות או העדרה" ומצאה להשיב על שאלה זו בקביעה לפיה "פגימתו של המערער אינה עולה כדי "נכות" כהגדרתה בתקנה 72(ג) לתקנות", זאת משנתוני שמיעתו אינם ממלאים אחר שני תנאים מצטברים, שמציבה התקנה -"ליקוי שמיעה בתחום הדיבור וגם ליקוי שמיעה בצלילים הגבוהים", אשר בהתקיימם "יש לבדוק אם הטינטון הוא קבוע או לא קבוע ולפסוק את דרגת הנכות בהתאם" (ציטוט מתוך פסק הדין).

בהנתן העובדה כי אין ליקוי שמיעה בתחום הדיבור, הרי שמתחייבת המסקנה כי אין זכאות לנכות בגין טנטון על פי תקנה 72(ג) לתקנות.

...

10.1 אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה תיקון התקנה בשנת 1995 נועד להטיב עם הנכה ואך מטעם זה אין לקבוע כ"תנאי מקדים" לחלות התקנה קיומו של ליקוי בתחום הדיבור, תנאי אשר לא נדרש בתקנה 72(4)(ד) לתקנות טרם התיקון.

מאחר שהמערער סובל מליקוי באוזנו השמאלית בתחום הצלילים הגבוהים של 4000 הרץ וירידת השמיעה שלו הינה למעלה מ-25 דציבלים, הוא עונה בכך לתנאי תקנה 72(ג), ולכן אני סבור שדין הערעור להתקבל.

כן מקובלת עלי עמדת השופט אטדגי לפיה הדרישה "בתחום צלילים גבוהים 3,000 ו-4,000 הרץ" מבטאת מתחם, מנעד, שגבולותיו בין 3000 הרץ לבין 4000 הרץ, לאו דווקא לדרישה דווקנית מצטברת של תדר 3000 הרץ ו- 4000 הרץ, במובחן מאלו שבמרווח, ובהלימה למתחם סעיף 72.

יהודית שבח, שופטת, סג"נ התוצאה בדעת רוב של השופטת שבח והשופט אטדגי, וכנגד דעתה החולקת של השופטת יעקובוביץ – הערעור מתקבל, באופן שנקבע כי הליקוי באוזנו השמאלית של המערער מכניסו לגדרי סעיף 72.

לתובע נקבעו נכויות בשיעורים שונים ובגין פריטי ליקוי שונים לפי התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן – תקנות הנכות), וזאת הן בענף ביטוח נכות והן בענף נכות מעבודה, הכל כמפורט להלן: (1) דרגת נכות כללית יציבה משוקללת בשיעור 88% בהתאם להחלטת ועדה רפואית מיום 14.9.21, בהתאם לפירוט הבא: א. 50% בגין פולינורופתיה קשה ידיים ורגליים עם אטקסיה לפי פריט ליקוי 29(3)(ב); ב. 20% בגין חולשה דיסטלית קשה ברגליים לפי פריט ליקוי 32(4)(ג); ג. 20% בגין סוכרת לפי פריט ליקוי 4(ג); ד. 15% בגין ליקוי שמיעה לפי פריט ליקוי 72(1)(ד)(4) (מנופה בנ"כ); ה. 20% בגין מחלת כלי דם פריפרית לפי פריט ליקוי 11(5)(א); ו. 30% בגין תיסמונת PTSD לפי פריט ליקוי 34(ב)(4); ז. 10% בגין מצב לאחר שבר בכף יד ימין לפי פריט ליקוי 35(1)(ב); ח. 20% בגין קישיון קרסול ימין לפי פריט ליקוי 48(3)(ב).

בנוסף, כפגימות באיברים זוגיים תיחשבנה כפגיעות באוזניים או בעניים בלבד, או לחילופין גם בגפיים העליונות או בגפיים התחתונות, ותו לא. שיקלול אחוזי הנכות של התובע בגין הליקויים המשותפים שהוכרו כפגיעה בעבודה כמו גם בענף ביטוח נכות (ליקוי שמיעה – 15%, שבר שורש כף יד ימין - 10%, קשיון קרסול ימין – 20%) אינו מגיע לכדי 2/3 לפחות מדרגת הנכות הכללית בשיעור 88%, אלא הרבה פחות מכך.

לפי ההגדרות שבתקנה 1(א) לתקנות קצבה מיוחדת המונח "דרגת נכות כללית" כולל בחובו דרגת נכות "הנובעת מפגיעה בעבודה ומכל סיבה אחרת גם יחד". בהתאם להוראות תקנה 1(ב) לתקנות הקצבה המיוחדת הורחב מעגל המבוטחים שעשויים להיות זכאים לקיצבה מיוחדת מעבר לנפגעי עבודה בלבד, גם למי שהוכרו כנכים בענפי ביטוח אחרים בהתקיים התנאים המצטברים הבאים: (1) נכות כוללת (מפגיעה בעבודה ומכל סיבה אחרת) בשיעור 85% לפחות; (2) דרגת הנכות הכוללת היא עקב פגימות באיברים זוגיים; (3) 2/3 לפחות מדרגת הנכות הכללית נובעת מפגיעה מעבודה.

...

דין הטענה להידחות.

דין הטענה להידחות.

סוף דבר – התביעה נדחית.