תקנה 49 לתקנות התעבורה (שמירת מרחק)

משקיבלתי את גרסת התובעת לאופן קרות התאונה, מצאתי כי יש לראות בנתבע כמי שאחראי לניזקי רכבה של הנתבעת בהתאם להוראת תקנה 49 לתקנות התעבורה, המחייבת נהג לשמור על מרחק שיאפשר לו לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה.

...

הנתבעים טענו בכתב ההגנה מספר טענות: בראש ובראשונה טענו כי דין התביעה להידחות בשל "גורם זר מתערב" לאור נפילת הקרטונים מהמשאית.

לאור כל המפורט לעיל אני מקבלת את גרסת התובעת לפיה רכב הנתבע הוא שפגע בה מאחור לאחר שבלמה את רכבה בנתיב נסיעתו בעקבות בלימתם של רכבים אחרים.

מטעמים דומים אני דוחה את טענת הנתבעות באשר ל"גורם זר מתערב" .

גם בכך יש להעיד על כי נהיגה זהירה יותר של הנתבע בהתאם להוראות התקנות יכולה הייתה למנוע את התרחשות התאונה נשוא פסק דין זה. סיכומו של דבר- מצאתי את הנתבע אחראי לנזקי התובעת בעקבות תאונת הדרכים מיום 5.10.16.

הוראת סעיף 49 (ב) לתקנות התעבורה באה להוסיף על האמור בתקנה 49(א) וקובעת, כי על הנהג לשמור מרחק מרכב הנוסע לפניו במרווח זמן של שניה אחת לפחות כדי לעבור במהירות נסיעתו אותה שעה את המרחק שבין שני כלי הרכב.

...

דין התביעה שכנגד להתקבל באופן חלקי.

הנני מחייב את חברת מדא אלערב ללחדמאת אלעאמה לשלם אליהו חברה לביטוח בע"מ סך של 23,776 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

12.2 בתא"מ 33742-06-13: הנני מחייב את חברת מדא אלערב ללחדמאת אלעאמה לשלם לתובעים, איי די איי חברה לביטוח בע"מ ויצחק רוזנברג, סך של 80% מסכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

כמי שנוהג כאשר לפניו רכב אחר, מוטלת על הנפגע חובה על פי תקנה 49 לתקנות התעבורה לשמור על מרחק שיאפשר עצירת רכבו בכל עת על מנת למנוע תאונה.

...

כסיכום ביניים, אני קובע כי במועד הרלוונטי נסע רכבו של הנאשם ברחוב בני אפרים ממערב למזרח בנתיב הימני ביותר כאשר מאחורי נוסע הנאשם עם אופנועו.

במקרה שלפני, אני סבור כי הנאשם יכול וצריך היה לצפות כי התחלת ביצוע פנייה באופן פתאומי ימינה מנתיב המאפשר נסיעה גם לכיוון ישר, במרחק כה גדול משפת המדרכה ללא איתות, עשויה לשדר "מסר" ליתר הנהגים ובכלל זה לנפגע, כי בכוונת הנאשם להמשיך בנסיעה ישר ולא לפנות ימינה.

נוכח כל האמור, מצאתי להרשיע את הנאשם בעבירה של נהיגת רכב בחוסר זהירות בניגוד לתקנה 21 ג לתקנות התעבורה (2429) וגרימת חבלה של ממש.

אמנם, רכב התובע 1 ניצפה בסירטון, לאחר ההתרחשות ולאחר שרכב הנתבעת 2 חוזר אחורנית, כשהוא נוסע מעט לאחור, אולם, בין אם משמעות הדבר כי רכב התובע 1 עצר לכתחילה קרוב מדי למעבר פסי הרכב ולזרוע המחסום, או כל סיבה אחרת, אין בכך כדי לגרוע מאחריות הנתבעת 2 ומחובתה לשמור מרחק מספיק מהרכב שלפניה, ואף לעצור בכל עת. אפנה להוראת תקנה 49 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 בדבר חובת שמירת המרחק של רכב מהרכב שלפניו, מרחק שצריך להתאים למרחק העצירה הנידרש לפי המהירות בה נוסע הרכב, וגם בהיתחשב בנתוני הדרך דוגמאת קיומו של מעבר חציה, פסי רכבת, קרבה לצומת וכיוצ"ב: (א) לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהיתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה. (ב) בלי לגרוע מן האמור בתקנת משנה (א), לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר הנוסע לפניו באותו נתיב אלא אם כן הוא שומר על מירווח זמן של שניה אחת לפחות כדי לעבור, במהירות נסיעתו אותה שעה, את המרחק שבין שני כלי הרכב.

...

כאן המקום להעיר בנוגע לטענת הנתבעים בעניין קילופי הצבע הנחזים באזור ימני של המגן האחורי, כי אינם קשורים לאירוע הנדון, מלבד העובדה כי אין בידי לקבוע זאת נחרצות, גם לאור עדות השמאי בנושא (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 9-10), הרי שאף אם נמצאו אלה קודם לאירוע, הרי שלאור הערכת הנזק ע"י השמאי הנובע מהאירוע התאונתי הנדון, ובכלל זאת שבר בנקודות התמיכה של המגן ונזק ממשי במרכזו, כנחזה בתמונות, נזק אשר חייב החלפתו, נראה בבירור כי אותו שפשוף צבע נבלע כליל בנזק שנגרם באירוע הנדון, ואשר אלמלא אירע לא היתה מתחייבת החלפת המגן כלל.

לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת ברכיביה המוכחים, דהיינו הנזק הישיר ושכ"ט השמאי.

לפיכך, ישלמו הנתבעות 2-3 לתובע 1 סך של 5,133 ₪, בצירוף שכר העדים בסך 1,100 ₪ והוצאות המשפט בסך 650 ₪.

אולם אני סבור כי קריאת הוראות תקנה 49 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 בדבר שמירת מרחק, יחד עם הוראות תקנה 21 לתקנות התעבורה בדבר החובה הכללית לנהוג בזהירות - משמעה שמירת מרחק גם בעת עמידה בתור ברמזור.

...

כמפורט להלן והגעתי למסקנה כי טענות הנתבעים 3-4 בדבר הפגיעה מאחור לא נסתרו, כך שיתרת הנזק בשיעור של 40% נזקף לחובתו של הרכב אשר פגע בג'יפ ונמלט מן המקום.

כאמור, מסקנתי היא כי הנתבעים 3-4 הוכיחו גרסתם בדבר פגיעה מאחור, ע"י רכב רביעי אשר פרטיו לא ידועים (לטענת הנתבע 3 הרכב נמלט מן המקום).

אינני מקבל עדות התובע מס' 2 (עמ' 3 ש' 6-8).

סוף דבר הנתבעות 1-2 ישלמו לתובעים, יחד ולחוד ובתוך 30 יום מהיום, סך של 4,023 ₪ ובנוסף סך כולל של 1,500 ₪ בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד, שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד תשלומם המלא בפועל.