תקנה 15 (2) תקנות בריאות העם מצג שווא

בקשת האישור המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית בה טען כי המשיבה יוצרת מצג שוא כלפי לקוחותיה בכך שמציגה היא מוצרים כ"גבינה" בעוד שהם אינם מהוים גבינה אלא מוצר אשר נרקח באופן מלאכותי ע"י עירבוב רכיבים רבים ובהם שומן/ שמן צמחי.

מוצרים אלה, כך על פי הבקשה, אינם עומדים בדרישת החוק בהתייחס למוצרי גבינה בהתאם להוראות תקנות בריאות העם (רמת האיכות (סטנדרד) של צרכי מזון), 1935 ות"י 1743 – גבינות קשות למחצה.

עילות הבקשה הן הטעה וחוק הגנת הצרכן; עילת תביעה מתוקף חוק החוזים; הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; פגיעה באוטונומיה וסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט- 1979; וכך הוגדרה הקבוצה אשר בשמה התבקש לנהל את התובענה: "כל מי שרכש ו/או צרך מוצרים על ידי המשיבה כ-"גבינה" על אף שאינם עונים לסטאנדארט מינימאלי המאפשר להציגם כ-"גבינה". בהתאם לאמור, התבקשו הסעדים כדלקמן: (1) צו עשה המורה למשיבה לפעול כדין, לבצע תחקיר של הארוע, הצגת נתונים, מתן דין וחשבון ועוד; (2) לקבוע למבקש גמול בשיעור של 5% מהסכום שייפסק עבור כל הקבוצה וכן שכ"ט עורך דין בשיעור של 20% מהסכום שייפסק בצרוף מע"מ כדין; (3) פיצוי כספי לחברי הקבוצה.

...

התביעה האישית של המבקש נדחית.

באשר לאגרה: אני רואה לנכון להיעתר למוסכם בין הצדדים ולהורות למשיבה לשפות את המבקשת בגין המחצית הראשונה של האגרה.

המשיבה תשלם למבקש סך של 3,000 ש"ח כגמול מיוחד, וכן תשלם לבא כוחו שכר טרחת עורך דין בסך של 16,000 ₪ (בתוספת מע"מ).

בכתב-האישום המתוקן מיום 6.11.19 צוין, כי לפי תקנות בריאות העם (צוות סיעודי במרפאות) התשמ"א-1981 ותקנות בריאות העם (עוסקים בסיעוד בבתי חולים), התשמ"ט-1988, על אדם המעוניין לעסוק כאח/אחות במדינת ישראל, לקבל הכרה ממינהל הסיעוד במשרד הבריאות ולהירשם בפנקס המורשים לעסוק בסיעוד (להלן: "הפנקס").

במהלך תקופת עבודתו שם כאח מוסמך עסק המשיב, בין היתר, במתן טיפולים רפואיים וסיעודיים לשוהים בהוסטל למרות שמעולם לא הוסמך לכך ועל יסוד מצג השוא הישתכר סך כולל של 62,452 ₪ במהלך תקופה זו. לפיכך ייחסה המדינה למשיב באישום הראשון עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977, והתחזות כבעל תעודה לפי סעיף 443 של חוק העונשין.

(2) באישום השני נטען, כי מנהל בית האבות בירכא קיבל המלצה להעסיק את המשיב בתפקיד אח ראשי ולצורך זה הוא הזמין אליו את המשיב לריאיון, שבמהלכו הציג עצמו המשיב בפני המנהל כאח מוסמך וכן הציג בפניו את המסמכים המזויפים ביודעו שהם מזויפים.

הסנגורית הדגישה, שמיתחם הענישה שקבע בית משפט קמא (8 חודשי מאסר עד 15 חודשי מאסר בפועל) אינו חורג ממדיניות הענישה, וגם העונש שהוטל על המשיב אינו חורג ממדיניות הענישה הנהוגה ובודאי לא באופן המחייב את היתערבות ערכאת העירעור.

...

כמו-כן סבורים אנו, נוכח חומרת העבירות בהן הורשע המשיב, שיש להעמיד את המאסר המותנה שהטיל עליו בית-משפט קמא על 9 (תשעה) חודשים, וזאת חלף התקופה שקבע בית-משפט קמא.

עוד ובנוסף, סבורים אנו, שראוי בנסיבות העניין להטיל על המשיב צו מבחן ל-18 חודשים בהתאם להמלצת שירות המבחן בתסקיר מיום 21.6.20.

התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאנו מקבלים חלקית את ערעור המדינה, ודנים את המשיב לתשלום קנס בסכום של 30,000 ₪ או 180 ימי מאסר.

בקשת האישור המבקשת הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בה טענה כי המשיבה יוצרת מצג שוא כלפי לקוחותיה בעודה מוכרת תחליף גבינה תוצרת גולדן כגבינה (להלן: "המוצר").

במסגרת הבקשה עתרה המבקשת, בין היתר, למתן צו עשה, אשר יורה למשיבה לפעול בהתאם לתקנות בריאות העם (רמת איכות (סטאנדרט) של מוצרי מזון), 1953 (להלן: "תקנות איכות המזון").

עילות הבקשה הן הטעה ותרמית מכוח סעיף 2(1) לתקנות איכות המזון; תקן ישראלי רישמי מיוחד 1743 בעיניין גבינות קשות למחצה; סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981; הפרת חובה חקוקה לפי סעיפים 35 ו-63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט- 1979; הפרת סעיף 11 לחוק המכר, התשכ"ח- 1968; ופגיעה באוטונומיה כפי שהוכרה בפסיקת בית המשפט העליון.

...

התביעה האישית של המבקשת נדחית.

המשיבה תשלם למבקשת סך של 2,000 ש"ח כגמול מיוחד, וכן תשלם לבא כוחה שכר טרחת עורך דין בסך של 8,500 ₪ (בתוספת מע"מ).

לא נמצאו בבקשת ההסתלקות טעמים מיוחדים לפטור מהמחצית השנייה, ואף לא נטען כך. עם זאת, אני רואה לנכון להיעתר לסעד החלופי במישור זה ולהורות למשיבה לשפות את המבקשת בגין המחצית הראשונה, ולשאת במחצית השנייה (תקנה 7א(א)(4)(א) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007).

בקשת האישור המבקשת הגישה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בה נטען כי המשיבה, רשת מרכולים מהגדולה בישראל, יוצרת מצג שוא כלפי לקוחותיה הבא לידי ביטוי בכך שהמוצר מושא התובענה מוצג בסמוך למוצרי גבינה אחרים, השלט הסמוך לו מציין באופן מפורש את המילה "גבינה" וזאת בעוד המוצר אינו גבינה כלל; בנוסף, המוצר מוצג כגבינה בעמוד הפייסבוק של המשיבה וכך גם במיסרון הנשלח לצרכנים.

המבקשת מוסיפה כי מחיר המוצר שנחזה להיות גבינה עולה בקנה אחד עם מחירי גבינה צהובה אמיתית; על כן, על פי הבקשה, המשיבה אינה עומדת בדרישת החוק בהתאם להוראות תקנות בריאות העם (רמת האיכות (סטנדרד) של צרכי מזון) ומטעה בכך את ציבור הצרכנים.

וכך הוגדרה הקבוצה אשר בשמה התבקש לנהל את התובענה: "כלל המבקרים בסניפיה של המשיבה אשר קיבלו על-ידי המשיבה מיסרון שמתאר באופן המנוגד לדין מוצר כלשהוא ו/או נחשפו לפירסום כאמור באופן מקוון המתאר באופן המנוגד לדין מוצר כלשהוא ו/או נחשפו לשילוט בסניפי המשיבה המתארים באופן המנוגד לדין מוצר כלשהוא". בהתאם לאמור, התבקשו הסעדים כדלקמן: (1) צו עשה המורה למשיבה למלא אחר הוראות הדין ולהדגיש כי המוצר הנמכר אינו גבינה; (2) לקבוע למבקשת גמול הולם וכן שכ"ט עורך דין הולם לבא כוחה; (3) להשית פיצוי כספי לחברי הקבוצה.

בנוסף להטבה שצוינה לעיל, הצדדים עותרים לאשר תשלום גמול למבקשת בסך של 5,000 ₪ כולל מע"מ ושכר טירחה לב"כ המבקשת בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ שישולם כנגד חשבונית מס כדין.

...

בתגובת המבקשת, טענה היא כי דין הבקשה להידחות על שני נדבכיה; לשיטתה, אין זהות בין הקבוצות בכך שהתובענה הנוספת עוסקת בכל מי שרכש ו/או צרך מוצרי גבינה והתובענה בענייננו עוסקת בנזקים שאירעו לחברי הקבוצה כתוצאה מהצגה מטעה של מוצרים.

התביעה האישית של המבקש נדחית.

באשר לאגרה: אני רואה לנכון להיעתר למוסכם בין הצדדים ולהורות למשיבה לשפות את המבקשת בגין המחצית הראשונה של האגרה.

המשיבה תשלם למבקשת סך של 5,000 ש"ח כגמול מיוחד, וכן תשלם לבא כוחה שכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ₪ (בתוספת מע"מ).

העותרת הינה אחות מעשית מורשית על-פי תקנות בריאות העם (צוות סיעודי במרפאות), תשמ"א-1981 (להלן-התקנות), יחד עם תקנות בריאות העם (עוסקים בסיעוד בבתי חולים), תשמ"ט-1988 (להלן-תקנות בתי-חולים), ובתקופה הרלוואנטית הועסקה כאחות מעשית במחלקת ריאות בבית החולים וולפסון.

לטענתה, אין הוא כולל הענקת סמכות למשיב לשלול רישיון לצוות סיעודי או להתקין תקנות בדבר הליכים משמעתיים כתנאי לשלילה כזו על-פי העילות הנקובות בתקנה 15 לתקנות, פרט למקרה שהרישום הושג במצג שווא, כאמור בתקנה 15(2).

כיצד ניתן לטעון באותה נשימה שלא הייתה סמכות להתקין תקנות שעל פיהן ניתן ליטול את ההיתר האמור? רשות שהוקנתה לה סמכות להתקין תקנות או ליתן הוראות מינהל, כמו מתן רישיון, בידה הסמכות לבטל או לתקן את התקנות שהתקינה או לבטל או לשנות הוראות שהוציאה, לרבות רישיון שהעניקה (סעיף 15 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981; סעיף 7(א) לפקודת הפירושים, כפי שהייתה בתוקף בעת שנחקקה הפקודה; בג"צ 207/84 דותן נ' שר התחבורה ואח' בעמ' 99; בג"צ 4492/92 שנקרנקו נ' מנכ"ל משרד הבריאות ואח' בעמ' 864).

...

על סמך כל האמור לעיל, העתירה נדחית.

העותרת תשלם למשיב הוצאות עתירה זו בסך 5,000 ש"ח להיום.