תקנה בת פועל תחיקתי בתובענה ייצוגית ופרסום

כמו כן, הנחיות הממונים לעניין זה אינן עולות בקנה אחד עם פרשנות המבקשת ואף אינן נחשבות תקנה בת פועל תחיקתי, כך שאינן מקימות חובה על המשיבות.

המשיבה תפרסם הודעה לציבור בהתאם להוראות סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות, בנוסח מתוקן, שיוגש לאישור בית המשפט תוך 7 ימים מהיום.

...

דיון לאחר שעיינתי בהסדר הפשרה, ביתר כתבי הטענות ובעמדת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, אשר לא התנגד להסדר המוצע, סבורני, שיש להורות על אישורו.

ביחס לגמול למבקשת ולשכר הטרחה לבאות כוחה, סבורני, שיש לקבל את המלצת הצדדים בהסדר הפשרה, זאת, בהתחשב בשיקולים המוצגים בסעיפים 22 ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלהלן: ניתן בזאת להסדר הפשרה תוקף של פסק דין.

לאור הסכמות הצדדים והנתונים שהוצגו סבורני, שאין צורך במינוי בודק.

טענות המשיבה לטענת המשיבה, משנפלה הטענה שמדובר בתקנה בת פועל תחיקתי, ועל כן מדובר ביחסים עיסקיים ובמחיר של שירות, אין חובה לפרסם את מחיר השרות ברשומות, כפי שאין חובה לפרסם ברשומות את מחירי האירוח בבתי מלון, כרטיסי טיסה ואלפי שירותים אחרים.

הקבוצה בשמה תנוהל התובענה הייצוגית היא "כל אדם או תאגיד, אשר חויב על ידי המשיבה בגין נסיעה בכביש 6 בסכום העולה על זה שפורסם קודם לכן ברשומות ובעיתונים כהוראת שר התחבורה, ב-7 השנים שקדמו להגשת הבקשה, ועד מועד הגשת התביעה הייצוגית לאחר אישורה". בהתאם לסעיף 11(א) לחוק תובענות ייצוגיות, כל חבר קבוצה רשאי להודיע לבית המשפט בתוך 45 ימים מיום פירסום החלטה זו על רצונו שלא להיכלל בקבוצה.

...

ביום 26.11.18 התקבלה בקשת רשות ערעור על החלטתי שלא לעכב את ההליכים בפניי עד להכרעה בבקשת רשות ערעור על החלטתי בעניין מנהרות הכרמל דלעיל, וההליכים עוכבו עד להכרעה ברע"א 1112/18.

לפיכך, ועל-פי דרישת סעיף 14(א) לחוק תובענות ייצוגיות, הריני מורה כדלהלן: אני מאשר הגשת תובענה ייצוגית נגד המשיבה, כבקשת המבקש, בכפוף לאמור בהחלטה זו. כתב תביעה בנוסח מתוקן יוגש תוך 14 יום.

המשיבה תשלם למבקש הוצאות הבקשה בסך 17,550 ₪.

אני קובע תזכורת פנימית לבדיקת הגשת כתב ההגנה ליום 3.7.20.

לטענת המבקש אותו מנגנון או נוהל הנו בגדר נורמה אשר עולה כדי תקנה בת פועל תחיקתי אשר לא התקבלה על ידי האורגן המוסמך לכך, לא פורסמה כדין ברשומות ולכן מדובר בנוהל שאינו תקף.

ומהכא להתם - בחינת טענות המבקש מעלה שטענותיו כנגד אופן גביית האגרה ובכלל זה שמדובר בגביה שאינה כדין, יש בהן משום תקיפה עקיפה של האקט השלטוני - תקיפה של אותו הנוהל על פיו מחודשים רישיונות כלי הירייה, ועל פיו נקבעת תקופת הרישיון וכפועל היוצא נגבית אגרה – והכל במסגרת תובענה ייצוגית.

...

אלא שבמסגרת תובענה ייצוגית כנגד רשות ניתן לתבוע סעד של השבה בלבד: "מסקנה נוספת שעולה מלשון הסעיף היא שהסעד היחיד המתאפשר מכוח סעיף 11 לתוספת השניה הוא השבה ולכן אי אפשר לדרוש כל סעד אחר מכוחו – לא פיצוי וגם לא סעד הצהרתי אי חוקיות הגביה או חובת ההשבה. תביעות פיצוי ותביעות לסעד הצהרתי אינן תביעות להשבת סכום כסף (גם אם זאת מטרת הסעד ההצהרתי) ולכן אינן יכולות להיכלל בגדרי סעיף שעוסק במפורש אך ורק בתביעות השבה" [אבניאל פלינט וחגי ויניצקי, תובענות ייצוגיות, 570 (2017)].

על כן, ברי כי אין מקום לסעדים הצהרתיים או למתן צו עשה כפי שדורש התובע ביחס לתיקון הרישיונות, ואף דינם להידחות על הסף.

סיכום נוכח כל המקובץ יש לדחות את בקשת המבקש לאישור התובענה כתובענה ייצוגית על הסף, שכן התובענה תוקפת את חוקיותו וסבירותו של נוהל להוצאת רישיונות נשק על ידי הממונה על כלי ירייה במשרד הפנים.

כללי המבקשת הראשונה בזמן, אדווה כהן (להלן: המבקשת הראשונה), הגיש ביום 13.12.20 בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: בקשת האישור), נגד המשיבה, סטופ מרקט בע"מ. לטענת המבקשת הראשונה, שילובן של הוראות סעיף 15(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, הוראות תקנה 6(1) לתקנות הגנת הצרכן (מכירות באשראי, מכירה מיוחדת ועסקה ברוכלות), התשמ"ד-1983 (להלן: תקנות מכירה מיוחדת) והוראות תקנה 2 לתקנות הגנת הצרכן (כללים שונים לפירסום מחירי שירותים ונכסים), התשנ"א-1991, מלמדת כי מכירה מיוחדת מוגבלת ל-35 יום בלבד.

בנוסף, המשיבה טענה כי הטענה שתקופת מבצע מוגבלת ל-35 יום בלבד אינה מבוססת על הוראות חוק כלשהיא; כי טרם נקבעו הוראות חוקיות ביחס למשכה של מכירה מיוחדת; כי הנחיית הממונה אינה נחשבת תקנה בת פועל תחיקתי ועל כן אינה מטיל חובה על המשיבה; כי כאמור בהנחיית הממונה, תקנה 6(1) לתקנות מכירה מיוחדת הותקנה בחוסר סמכות ואין לה כל תוקף.

...

השיקול הראשון- האם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה; על פני הדברים, סבורני שעל פניו אין המדובר בתביעת סרק, או לפחות כזו המצדיקה דיון לבירורה.

משהסכימה המשיבה לשלם 38,100 ₪ כשכר טרחה וגמול, אולם נפסק אך סכום של 7,500 ₪, אני מורה שאת היתרה בסך של 30,600 ₪ תעביר המשיבה לקרן לפי סעיף 27 לחוק תובענות ייצוגיות, כך שהציבור יזכה לא רק בסכום של 30,000 ₪ עליו הסכימו הצדדים, אלא בסכום נוסף (שהוא גבוה ממנו) כאמור.

לאור כל האמור לעיל, בקשת ההסתלקות, על כל חלקיה וסעיפיה, למעט הגמול ושכר הטרחה, מקבלת תוקף של פסק דין; בקשת האישור נמחקת והתובענה האישית נדחית; בנסיבות העניין מצאתי לפטור מחלקה השני של אגרה.

במסגרת הבקשה התבקש בית המשפט להיתר למבקשים להסתלק מבקשת האישור, להורות על אין צורך בפירסום הודעה בקשר להסתלקות וכן להורות על מחיקת תביעתם האישית של המבקשים ללא צו להוצאות ומתן פטור מחלקה השני של האגרה.

בהתאם למפורט בבקשה, תוך כדי מלאכת הכנת הסיכומים הבחינו ב"כ המבקשים בשתי נקודות אשר חל בהן שינוי רגולטורי ו/או ניתנה הבהרה מצד הרגולטור, ואשר לאחר בחינה מעמיקה הן מטות את הכף, לקדם את נושא התובענה שלא במסגרת תובענה ייצוגית כי אם במסגרת תקיפה ישירה של החלטת רשות החשמל, וזאת כדלקמן: קריאה מרחוק באמצעות מונה חכם – תיקון אמת מידה 63: בהחלטה 62404 של רשות החשמל מיום 14.2.22,תוקן קובץ התקנות כך שלטענת המבקשים בנגוד למצב החקיקתי ששרר קודם לכן, במסגרת תקנה 63(ג) ישנה היתייחסות מפורשת וקונקרטית בהוראות הדין (אמות מידה) לכך שצרכן בעל מונה הנקרא מרחוק (מונה חכם) צריך לשלם את אותו תשלום עבור "קריאת מונה". קריאת מונה על ידי הצרכן באופן עצמאי – המאסדר הבהיר בעמדתו (שהוגשה לבית המשפט) כי גם אם המונה נקרא על ידי הצרכן, הרי שהדבר אינו מייתר את חובתה של חברת החשמל לקרוא את המונה ע"י נציגיה.

המבקשים ביקשו לדחות את דרישתה של המשיבה לחיוב המבקשים בהוצאות ממספר סיבות מרכזיות: כללי משק החשמל הנם בגדר תקנות בנות פועל תחיקתי ומשכך חל עליהן עיקרון היסוד לפיו, רק ביהמ"ש מוסמך לפרש חוק.

...

לפיכך, אני מאשרת את בקשת ההסתלקות.

לא מצאתי להעתר לבקשת המבקשים, שהועלתה בתשובה לתגובה שהוגשה ללא רשות, לחייב את המשיבה בתשלום גמול ושכ"ט, בשל שינוי חקיקתי, מה גם שמדובר בשינוי שנעשה על ידי רשות החשמל, ולא ע"י המשיבה ואף לא התבררה בפני כלל השאלה האם השינוי נבע מהליך זה אם לאו.

יחד עם זאת, בנסיבות שפורטו, ושעה שהבקשה הוגשה עוד בטרם הוגשו הסיכומים, ולאחר שנתתי דעתי אף לשאיפה להימנע מ"אפקט מצנן" ולמכלול השיקולים הצריכים לעניין, אני מורה כי המבקשים ישלמו למשיבה בגין הוצאות ושכ"ט, סך כולל של 7,500 ₪.