תקיפת שוטר מתלונן בתחנת משטרה

התובע ביקש אישור בכתב על כך שערכו חפוש בביתו, ונענה שביכולתו להגיש תלונה לתחנת המישטרה.

התובע, שהגיע לבית לקראת סיומו של החיפוש, ולאחר שניגרם הנזק לדלתות, הצהיר והעיד, שבקש מהשוטרים דו"ח לגבי החיפוש, ונענה שעליו לפנות לתחנת המישטרה.

בכלל זה, לא הוכח בפני שצדדי ג' שהו בביתו של התובע, או שהתובע קשור במישרין או בעקיפין למעשים שבגינם נאשמו ובהמשך אף הורשעו צדדי ג', בגין תקיפת השוטרים, או שלאחר תקיפת השוטרים התובע כיוון את צדדי ג' לביתו כדי לסייע להם להסתתר מהמשטרה, ולא הובאו בפני ראיות של ממש שצדדי ג' אכן הגיעו ונכנסו לביתו של התובע, או שנמלטו ממנו עם הגעת השוטרים לקירבת הבית, לצורך עריכת החיפוש.

...

לא מצאתי לנכון ליתן משקל של ממש לעלות החלפת הדלתות הנ"ל שהציג התובע, מכיוון שלאחר שבחנתי את התמונות שצורפו לחוות דעת השמאים נראה שהדלתות שהוחלפו על ידו, בגוון בהיר ועם פסי מתכת, הינן באיכות טובה יותר מאשר הדלתות שהיו בבית טרם החיפוש, ומכל מקום לא ברור האם העלות הנטענת כוללת את החלפת המשקופים, אשר גם הם הוחלפו על ידי התובע בגוון מתאים.

התוצאה התוצאה הינה שהתביעה מתקבלת בחלקה, והנתבעת תשלם לתובע כדלקמן- סכום התביעה, לגבי החלק שהתקבל, בסך של 25,461 ₪ (פיצוי בגין הדלתות- 16,461 ש"ח, עלות חוות דעת השמאי- 2,000 ש"ח, ופיצויים בגין עגמת נפש- 7,000 ₪), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

הנתבעת תשלם את מלוא החובות הפסוקים בתוך 30 יום ממועד המצאת ההחלטה לפרקליטות מחוז דרום, מחלקה אזרחית.

שוטרים שהגיעו למקום עכבו את הנאשמת ואת המתלונן לתחנת המישטרה - מוריה.

הגנה מן הצדק כאמור אף על פי שהנאשמת תקפה את השוטר איטח, החלטתי לבטל את האישום בעיניין זה מחמת הגנה מן הצדק בשל כך שהנאשמת הייתה נתונה במעצר בלתי חוקי למשך לילה שלם בתחנת המישטרה.

...

גדר המחלוקת המחלוקת בין הצדדים ממוקדת אפוא בשאלות הבאות: האם תקפה הנאשמת את המתלונן? האם תקפה הנאשמת את השוטר? האם מעצרה של הנאשמת היה חוקי? ובהנחה שהייתה נתונה במעצר בלתי חוקי האם ישנה הצדקה לבטל את כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק? דיון והכרעה לאחר שבחנתי את הראיות שהובאו במשפט, מצאתי שיש לזכות את הנאשמת מתקיפת המתלונן, לאחר שלא הובאו ראיות שדי בהן להרשעתה ברף הנדרש בפלילים.

בהתייחס לאפשרות לריפוי פגמים אלה באמצעים מתונים יותר מאשר ביטול כתב האישום, סבורני שלא ראוי יהיה לנהוג כך במקרה זה. שרשרת המחדלים שהובילו לתוצאה העגומה של מעצרה הבלתי חוקי, איזוקה שלא במסגרת מעצרה, משך הזמן הארוך שבו הייתה נתונה במעצר בלתי חוקי, והתנאים הבלתי סבירים שבהם הוחזקה, מחייבים להמחיש את מידת הפגיעה בנאשמת באמצעות אקט נחרץ אשר יבהיר באופן בלתי מסויג את חשיבות השמירה על כבוד האדם; ואת חשיבות ההקפדה על הפעלת סמכויות אכיפה כחוק ובפרט סמכויות אכיפה אשר פוגעות בזכויות יסוד מובהקות כגון הזכות לחירות.

מכל הטעמים דלעיל, החלטתי שיש לבטל את האישום הנוגע לתקיפת שוטר.

סוף דבר כאמור החלטתי לזכות את הנאשמת מהאישום בעבירה של תקיפת בן זוג הגורמת חבלה ממש; ולבטל את האישום בעבירה של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו מחמת הגנה מן הצדק .

ברע"פ 2019/11 מיארה נגד מדינת ישראל (טרם פורסם), (22/3/2011) נקבע כי : "אף לגופם של דברים, לחופש הביטוי מיגבלות שבדין, וביניהן איומים והעלבת עובדי ציבור כבעניינינו, כמו גם לשון הרע במקרים אחרים. המטיל אימה על הזולת אין הזולת צריך לפשפש ביכולותיו העתידות של המאיים כדי לברר אם יש ממש באיומים; ועובדי הציבור אינם צריכים להחשף לחריצת לשון קללות, חרופים וגידופים מכל בר בי רב, שיקנה לו חסינות בשל חופש הביטוי. לבתי המשפט תפקיד גם בהגנה על כבודם" על הערכים המוגנים בעבירת האיומים כנגד אנשי מישטרה עמד בית המשפט המחוזי בע"פ (מחוזי חיפה) 20707-08-12 - בילל מצרי נ' מדינת ישראל, טרם פורסם, (06/12/2012): "העבירות כנגד שוטרים, לרבות איומים, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו ותקיפת שוטרים הנן עבירות הפוגעות בסדר הצבורי ובאושיות שילטון החוק. היתנכלות לשוטרים בכל אחת מן העבירות הנ"ל פוגעת לא בשוטר עצמו אלא במשטרת ישראל כולה, בתדמיתה, וביכולת הרתעתה כמי שמופקדת על אכיפת שילטון החוק.

מהכרעת הדין בעיניינו של הנאשם עולה בבירור כי הנאשם הוא שיזם שיחות הטלפון עם המתלוננים בתחנת המישטרה ועשה כן לאחר שהתבקש במפורש שלא ליצור עמם קשר וזאת על רקע הטרדות קודמות בגינן בחרו אנשי המישטרה המתלוננים בתיק זה שלא לפתוח בחקירה מתוך תקווה כי ההטרדות יפסקו.

...

הרתעה אישית לאור התנהגותו שלוחת הרסן של הנאשם במהלך ביצוע העבירות בגינן הורשע , חציית "קווים אדומים" לרבות איום ברצח החוקר המשטרתי אשר ניהל החקירה המשטרתית בעניינו של הנאשם לפני שנים רבות, היעדר נטילת אחריות מצידו של הנאשם בגין מעשיו וחוסר הבנתו במהלך הדיונים שהתקיימו בבית המשפט בהליך זה את החומרה והפסול במעשיו סבורני כי על העונש שיוטל על הנאשם להרתיע הנאשם מלחזור לסורו ולעבור שוב העבירות בגינן הורשע.

לאור כל האמור לעיל מצאתי כי העונש הראוי במקרה זה ממוקם במדרג העליון של מתחם העונש ההולם.

לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ המאשימה, שקלתי הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ושאינן קשורות בביצוע העבירה ועיינתי בראיות שהובאו לעונש, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: אני מטיל על הנאשם מאסר לתקופה של 18 חודשים מתוכם ירצה הנאשם 15 חודשים במצטבר לעונשי המאסר שמרצה כיום ו – 3 חודשים בחופף למאסר שמרצה כיום.

התובע ניגש לתחנת המישטרה, והגיש תלונה נגד השוטרים והפקחים (בהמשך ניסגר התיק מחוסר עניין לציבור).

המדובר בתמלילים של שיחות משעה 22:13, 22:21 ו-22:31, שבהן פונים פקחים של המטרונית למישטרה בתלונה על אנשים שעלו המטרונית, לא משלמים ומעשנים ושבהן נשאלת המוקדנית, לאחר מכן, מדוע טרם הגיעה ניידת למקום; בתמלילים של פניות של התובע למוקד 100 בשעות 22:26, 22:28 ו-22:32, שבהן הוא מתלונן על כך שפקחים תוקפים אותו; ובתמלילי שיחות של התובע למוקד בשעות 22:48 ו-22:56, שבהן הוא מתלונן, כי השוטרים אינם מטפלים בתלונתו, ועזבו את המקום מבלי לטפל בה. התובע היתנגד לקבילות התמלילים (תמלילים שכאמור ביקש את הגשתם) ומעבר לכך טען כי מהשיחות שצורפו ברור כי התלונה בנוגע למעשנים במטרונית, אינה מתייחסת אליו, וכי אין כל בסיס לטענה שביצע עבירה של עישון באוטובוס.

...

התביעה לעניין זה נדחית.

גם טענות התובע בדבר אי טיפול בתלונתו נגד הפקחים נדחות.

סיכומו של דבר, אני מורה לנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 3,500 ₪, בתוך 30 ימים.

בעקבות האירועים האמורים, פנתה המתלוננת לתחנת המישטרה בלווי אחיה, ובטרם כניסתה לתחנה איים המשיב על האח, באומרו: "אתה לא תצא מפה חי. אני אראה לך. אתה לא תגיע לבית. אני אראה לכם. תעשו מה שבא לכם. אני אשים עליכם סכינים. אני אראה לכם". בעקבות התקיפות האלימות שתוארו לעיל, נגרמו למתלוננת שטפי דם תת-עוריים בראש ובמקומות שונים בגופה.

לחובתו של המשיב ארבע הרשעות קודמות במגוון עבירות: פריצה לרכב, החזקת סכין, החזקת רכוש החשוד כגנוב וניסיון לתקיפת שוטר; ואולם, הרשעתו האחרונה היא בגין עבירה שנעברה לפני כחמש שנים.

...

ב"כ העוררת טענה באותו דיון, כי נוכח רמת המסוכנות הגבוהה ומידת התוקפנות והאגרסיביות של המשיב, הנלמדת ממעשיו ומהערכת שירות המבחן, קיים חשש ממשי כי המשיב ינצל את השחרור בערובה לפגיעה במתלוננת; ולשיטתה – אין חלופת מעצר שתפיג את הסיכון האמור, ואין מנוס ממעצרו של המשיב עד לתום משפטו.

בהחלטת בית-המשפט (כב' השופט ע' עאסי) שניתנה באותו מועד (1.8.13) ציין בית-המשפט, בין-השאר, כי "ההתרשמות מכתב האישום שמדובר בשני אירועים אמנם חמורים אך נקודתיים שאינם מעידים בהכרח על אורח חיים תוקפני ומתמשך מצד המשיב"; וכי "בסוג כזה של מערכת יחסים סבורני שניתן לאיין את המסוכנות על-ידי הרחקת המשיב מהמתלוננת". בית-משפט קמא סבר, כי חלופת המעצר המוצעת בכפר עקב, מבטיחה ריחוק ממשי בין בני-הזוג, וכי התרשמותו היא שמדובר במפקח מבוגר ואחראי.

לשיטתו, החלטת בית-משפט קמא הִנה מאוזנת וראויה, ואין עילה להתערב בה. לאחר בחינת מכלול טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

אשר על כל האמור לעיל, הערר מתקבל; והמשיב ייעצר, אפוא, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 33340-07-13 בבית-משפט השלום בירושלים.