זאת ביחס לכל האישומים, ולא נחזור על כך.
האמור הוכח מעל לספק סביר, מיתקיים יסוד "חבלה של ממש", מעשי הנאשמת כלפי הילדה עולים כדי עבירת תקיפת קטין או חסר ישע, ויש להרשיעה באישום זה בעבירה זו.
אישום שני
באישום השני מיוחסות לנאשמת עבירות של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק ותקיפת קטין או חסר ישע לפי סעיף368 ב)א( סיפא לחוק.
בהחלטתה, מכוח מעמדה כלפיו, מחליטה הגננת להותירו עם צרכיו על בגדיו, וכך לשהות בגן, ולהיחשף אל מול הילדים והמבוגרים הנמצאים בו.
מכל האמור, מעשי הנאשמת באישום זה, עולים כדי היתעללות, היתקיימו יסודות העבירה, ויש להרשיע את הנאשמת בעבירה של היתעללות בקטין או חסר ישע, לפי סעיף 368(ג) לחוק העונשין.
...
טענות ב"כ המאשימה לאישום הראשון
גרסת הנאשמת בבית המשפט "אני דחפתי אותה ומשכתי אותה ואני ממש מתחרטת על כך וזה לא מעשה שצריך לעשות. החוסר סבלנות התעלתה עליי מכל הבחינות". המסקנה המשפטית המתבקשת - הנאשמת ביצעה שרשרת של פעולות אלימות כלפי הילדה, כולן יחד מהוות עבירה של תקיפה.
טענות ב"כ המאשימה לאישום השני
ב"כ המאשימה מפנה לעדות הנאשמת בבית המשפט ולסרטון ונטען כי המסקנה המשפטית הינה כי האלימות שהפגינה הנאשמת, כפי שנצפית בסרטון, מופנית כלפי שני קטינים, א.ל וע.ט, ולאור האמור לעיל ניתן לראות כי הנאשמת מודה בתקיפתם באופן מלא.
כאמור, כי כל האירועים המפורטים באישום התשיעי הוכחו מעל לספק סביר, והנאשמת מורשעת בכולם, והעובדה כי היא מורשעת בעשר עבירות, ולא בשתיים עשרה, אינה נובעת מזיכוי או מכך שלא הוכחה עובדה כלשהי באישום זה, אלא מכך שנפלה טעות בכתב האישום ונכתב שתיים עשרה עבירות, כאשר מדובר בעשר.
הנאשמת מורשעת בכל שאר העבירות המפורטות בכתב האישום, כפי המפורט לעיל ביחס לכל אחד מהאישומים.
הנאשמת מורשעת בעבירות כדלקמן :
עבירת תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין – 32 עבירות.
