תקיפת זקן וגניבה מחנות מכולת

בקשת מעצר עד תום ההליכים של המשיבים כנגדם הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של חטיפה לשם סחיטה, סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, גניבה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות העובדות עפ"י כתב האישום – חסן רבאיעה, תושב השטחים (להלן: "המתלונן"), עבד ולן במועדים הרלוואנטיים במחסן פירות וירקות בבעלות עדנאן עואד (להלן: "עדנאן"), באיזור התעשייה בטמרה.

ליד הנהג ישב "בילאל אלזאיד... הוא ישב לידו מקדימה בהתחלה בזמן שלקחו אותי מחנות הירקות". המשיב 3 ישב מאחור בצד שמאל, והמשיב 2 בצד ימין מאחור.

שנית, המתלונן מהודעתו הראשונה זיהה את המשיב 5 בשמו ובתיאורו כמי שתקף אותו, שוחח עם אביו בטלפון, איים עליו ונסע עמו ברכב המזדה ("בילאל עואד בחור שמן עם זקן ויש לו חסבה בשדות טמרה"; "הבחור שיש לו עזבה באלסהל...בילאל אלזאיד"; "יש לו זקן, השיער שלו מקדימה דליל והוא בריא") שלישית, לא מצאתי כל פגם או מחדל בחקירה, בודאי לא מהותיים, משהוצגה למתלונן תמונה, ללא פרטים מזהים, של המשיב 5, והוא זיהה אותו בשמו והוסיף "כן זה הוא, הוא שהרביץ לי הלילה" זאת ועוד, אף אם הייתה מתקבלת הטענה כי מדובר בפגם, הרי שבשלב לכאורי זה ביהמ"ש אינו נידרש לשאלות בעיניין מהימנות עדים או משקלן של ראיות, ושאלת המשקל שראוי לייחס למחדלי חקירה נטענים מקומה להתברר בפני המותב העקרי (ראה בש"פ 8571/20 דוד קריחלי נ' מ"י, מיום 27.12.20).

...

עיון בחומר החקירה כמפורט בהרחבה לעיל מביא למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה בעוצמה נאותה להוכחת המיוחס למשיב 5 – ראשית, לא מצאתי סתירה, בוודאי לא מהותית המקעקעת גרסת המבקשת, בין דוחות הפעולה של השוטרים לעניין ירידת המשיב 5 מרכב הסיטרואן ובריחה לכיוון שדות טמרה, לבין גרסתו הקוהרנטית והעקבית של המתלונן בהודעותיו, כי המשיב 5 ישב תחילה ברכב המאזדה, במושב ליד הנהג, ובהמשך הדרך, לכאורה, כשהבחינו המשיבים במשטרה, ירד המשיב 5 מהרכב.

מהטעמים לעיל, אני קובע קיומה של תשתית לכאורית בעוצמה מספקת להוכחת המיוחס למשיב 5.

רקע כללי כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ו(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ועבירה של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין.

ב"כ הנאשם הטיח בעד כי אין אינדיקאציה כלשהיא שמי מן המעורבים בארוע – הנאשם, המתלונן, עלי מחנות הירקות – נישאל האם הוא מכיר את האדם הזה הנראה בסירטון.

הנאשם ציין כי המתלונן הוא אדם מבוגר בן 76 שנים "ואני לא צריך לתת לו הרבה מכות. אני הייתי המום מהתמונות שראיתי שהוא צילם, לדידי כשהוא הישתולל איתי הוא קיבל את הדברים האלה כי המכולת מאוד צרה. בזמן שהוא הישתולל אליי הוא גם נשרט בפנים. ניסיתי להגן לו על הפנים ומלא אנשים שם, לא חתכתי ולא ניסיתי לחתוך אותו, לא הייתי עם סכין" (עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 7-11).

...

עוד ציין המתלונן כי בתחילה סבר שמדובר באחד מבני משפחת ערוסי, אך בסופו של דבר, התברר שהוא לא מבני משפחת ערוסי אלא מבני משפחה שלא זכר את שמה.

אין מנוס מן המסקנה כי הנאשם רצה "להקדים תרופה למכה" ולפנות למשטרה על מנת לומר כי הוא הותקף ובמיוחד מתחזקים הדברים לאור האמור לעיל ולאחר תחינתו כי לא יוסגר אל המשטרה לאור חששו מעונש מותנה שיופעל נגדו.

לפיכך, הנני מרשיעה את הנאשם בעבירה של תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ו(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ובעבירה של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

פתח דבר הנאשם הורשע, לאחר ניהול הליך הוכחות, בעבירות של תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ו(א) לחוק העונשין, תשל"ז–1977 וגניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין.

הנאשם ניכנס לחנות מכולת אשר בבעלותו של המתלונן, קשיש יליד 1939, תקף אותו וגרם לו לחבלות בדמות חתך בפניו של הנאשם וסימנים אדומים בידיו.

...

אני סבורה כי ראוי ליתן משקל מה לכך.

באותו היום בשעה 14:45 או בסמוך לכך, הגיעו הנאשם, אמו ולפחות אדם נוסף אחד, ברכב השייך לאביו של הנאשם (להלן: "הרכב"), לכתובת דירתו של המתלונן, וזאת במטרה לקחת ממנו כסף שלטענתם גנב מקלרה וכשפניהם לבצוע פעולה של איום או הפעלת כוח לצורך לקיחת הכסף או שווה הכסף אף ללא הסכמת המתלונן.

זאת לאחר שהגיע לחנות מכולת, יחד עם אחר, כשהם רעולי פנים ומצוידים בכפפות ובכלי הנחזה כאקדח – ערכו חפוש על גופו של המוכר, ותוך כדי איומים בכלי הנחזה כאקדח – הורו למוכר לפתוח את הקופה ולהעביר להם את תוכנה.

עוד לא מצאתי ללמוד מע"פ 4777/17 ומע"פ 1233/15 אליהם הפניתה ההגנה, שכן אלה עוסקים אומנם בעבירה דומה, בהתאם לסעיף 402(ב) לחוק העונשין, אך כאלה שבוצעו כלפי קשישים אך בשל חולשתם ככאלה, וע"פ 7098/15 אומנם עוסק בעבירה לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, אך גם בתקיפת זקן, והשוד בוצע גם כן כנגד קשיש בשל הקטגוריה אליה שייך.

...

עם זאת, אני סבורה כי יש ליתן משקל להתנצלותו של הנאשם בפני המתלונן בבית המשפט ולהבעת החרטה והצער, אשר הותירו רושם כי הם כנים, וכן לעמדת המתלונן לפיה מחל לנאשם ולא מעוניין שבית המשפט יחמיר עמו בעת מתן גזר הדין.

סוף דבר, לאחר ששקלתי מלוא השיקולים, באתי לכלל מסקנה כי יש להטיל על הנאשם ענישה בחלקו האמצעי של כל אחד מהמתחמים אשר נקבעו, וכי לאור ההשפעה המינורית שיש לענישה בגין עבירות החזקת הסכין על העונש, אין מקום לחפיפה כלשהי בענישה.

סוף דבר, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 42 חודשי מאסר בפועל.

ראיות לעונש עברו הפלילי של הנאשם - גיליון הרישום הפלילי שהגישה המאשימה מלמד כי לחובתו של הנאשם 7 הרשעות קודמות בעבירות אלימות ורכוש רבות, ובכלל זה עבירות שוד, איומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, גניבה, תקיפה כדי לגנוב, הפרת הוראה חוקית, אשר בוצעו על ידו בין השנים 2011- 2021, בגינן ריצה בין היתר עונשי מאסר בפועל.

ב- ע"פ 261/20 פייק שמאילוב נ' מדינת ישראל (12.7.2020), נדון עניינו של נאשם אשר הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירת שוד, בכך שעקב אחרי המתלוננת ילידת שנת 1955, וכאשר יצאה מחנות משך מידיה את תיקה ועזב את המקום.

ב- ת"פ (נצ') 40637-06-14 מדינת ישראל נ' רצ'יק שמאילוב (26.6.2016), הורשע נאשם על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המקורי - לאחר שתם שלב שמיעת הראיות בתיק - בעבירות של שוד ותקיפת זקן.

הנאשם והאחר שדדו את המכולת בשעה שנכחו בה המתלוננת ושני אחיה הקטינים, תוך שהנאשם מנופף באלה, מאיים עליהם באמצעותה ודורש מהם את הכסף בקופה.

...

במקרה הנדון, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים הנדרשים, על רקע טיעוני הצדדים, ובהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות, בערכים החברתיים שנפגעו ומידת הפגיעה בהם, כמו גם במדיניות הענישה הנוהגת, כמפורט לעיל, סבורני כי מתחם העונש ההולם את מעשיו של הנאשם נע בין 18 ל- 40 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים.

בנסיבות העניין, ובשים לב למסוכנותו הגבוהה של הנאשם לציבור, סבורני כי שיקולי הרתעת היחיד והרבים וההגנה על שלום הציבור וביטחונו, מחייבים להטיל על הנאשם עונש מאסר משמעותי מאחורי סורג ובריח.

סוף דבר נוכח כל המקובץ לעיל, אני רואה לגזור על הנאשם עונשים כדלהלן: 18 חודשי מאסר בפועל.