תקיפה של עובד במקום עבודתו

המערערת ניחבלה בזמן קטטה עם עובדת אחרת במקום העבודה.

מצרף מכתב סיכום ביקור לב השרון וחוות דעת של ד"ר ברודסקי, שקבע שלא יכולה לחזור לעבודה שלה, לפני ארוע התקיפה הייתה שמחה עם מוטיבציה ועבדה כל החיים, הפגיעה הרסה לה את החיים.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות, כמפורט להלן.

לאור גובה הנכות והנמקת הוועדה באשר לה, ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה גם בקביעתה זו. סוף דבר –הערעור נדחה.

התביעה הוגשה בעקבות אירוע מיום 13.3.17, שבמהלכו הותקפה התובעת במקום העבודה.

התקיפה גרמה לפציעתה של התובעת ופציעתה הוכרה כתאונת עבודה (להלן – "התאונה").

...

משכך, גם אין כל רלוונטיות לטענתה של סיליה על כך שלא קיבלה את הפוליסה, ממש כפי שנקבע בעניין איי אי ג'י, בסעיף 33 לפסה"ד: "המסקנה לפיה אין מדובר בסייג או חריג להוראות הפוליסה משליכה גם על טענת התובע לעניין מסירת הפוליסה לידיו... חובתו של המבטח להמציא פוליסה הינה חובה חקוקה. אלא שהפרת חובה זו (ככל שאכן הופרה) אינה מצמיחה מיניה וביה זכות לקבלת תגמולי הביטוח מכוח אותה פוליסה שלא הומצאה. בע"א 6181-04 יוזמה ותשואה חברה לשירותים בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (16.6.2010) סקר ביהמ"ש את המצב המשפטי בכל הנוגע להמצאת פוליסה למבוטח. נקבע כי חובת המבטחת למסור למבוטח העתק מן הפוליסה הינה חובה מהותית ותכליתה להבטיח את יכולת המבוטח לעמוד על זכויותיו וחובותיו...מקום שהמבטחת לא המציאה את הפוליסה למבוטח, אין היא זכאית להסתמך על החריגים בפוליסה. במקרה דנן וכאמור לעיל, לא מבקשת המבטחת להסתמך על החריגים לפוליסה, ולפיכך גם אם ניתן היה לקבל טענתו לפיה לא קיבל לידיו את הפוליסה אין הוא יכול לדרוש כי לצורך חישוב נכותו תתעלם הנתבעת מקביעות המל"ל בעניינו." (הדגש במקור, ה.א.) למעלה מן הצורך, אציין כי מהמסמכים שצורפו על ידי הצדדים נראה כי סיליה הייתה מודעת להוראות סעיף 3.6 לפוליסה לכל הפחות טרם הגשת התביעה, ובכל זאת אין לו זכר בתביעתה.

אם לא די בכל האמור עד כה, דינה של התביעה, ככל שהיא נוגעת לנכויות שלא פורטו בחוות דעת ערוכות כדין, להידחות גם מהטעם הזה.

לאור כל האמור, אני מחליטה לקבל את הבקשה, ודוחה את התביעה על הסף.

בשולי הדברים ומעבר לנדרש, יוער כי סיליה רמזה שבכוונתה להגיש תביעה להחמרת מצב, אך תביעה כזו לא הוגשה בשלב זה, ולכן אין בשלב זה כל רלוונטיות לטענה זו. סוף דבר התביעה נדחית.

גם מר נגר גסאן, עד מטעם התובע שראה את הארוע, תיאר את הדברים – "יצאתי ביחד עם יועץ בית הספר לחניה על מנת להביא דברים ששכח ברכבו ולפתע הגיע רכב ... בזמן שהתובע היה עומד לחצות את הכביש...". מר מוסא אבו עג'אג' העיד כי "הארוע קרה בדיוק על הכביש הראשי מחוץ לגדר של בית הספר." (הודעה במל"ל, נ/6 ש' 8), וגם בחקירתו ציין שהתובע הגיע מבחוץ מיד לאחר שהותקף - "הוא בא מבחוץ. מחוץ לגדר." (עמ' 14 ש' 15) בב"ל 18667-03-16 מרים אוחיון נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 29.9.2016) דן כבוד השופט טל גולן האם חניה היא חלק ממקום העבודה או שמא דרך.

גם אם נקבל טענה זו, הרי שאין בה כדי להטיות את הכף לכך שארוע התקיפה הספציפי לא היה קשור לענייניו האישיים של התובע, אלא לעבודתו בבית הספר.

...

הכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בעדויות שהוצגו לפני ובפסיקה, הגעתי לכדי מסקנה שיש לדחות את תביעתו של התובע להכיר באירוע כבתאונת עבודה.

במקרה שתואר בפס"ד עודה, לאחר בחינת חומר הראיות, קבע בית הדין כי "...נראה לנו כי ניתן להגיע על דרך השלילה לכלל מסקנה בעלת סבירות גבוהה המהווה הוכחה מספקת כי אכן הותקף המערער על רקע עיסוקו כעורך דין." (פס' 18).

אחרית דבר לסיכום, לאחר שבחנו את מארג הראיות בתיק הגענו לכדי מסקנה שהנתבע עמד בנטל הראיה לכך שהסבירות שהאירוע אירע על רקע עבודתו של התובע אינה גבוהה מן הסבירות שהאירוע אירע על רקע ענייניו האישיים של התובע.

לאור כל האמור, התביעה נדחית ובנסיבות העניין - ללא צו להוצאות.

המחלוקת בקליפת אגוז בתמצית ייאמר שהתובע הותקף במקום עבודתו בארוע משנת 2004, בעת התקיפה היה התובע כבם ארבעים.

חלק שני – אין מקום לקבל התביעה וזאת בשל הגשתה לאחר תום תקופת ההתיישנות תחילת מירוץ ההתיישנות; האנטרס הצבורי בהקפדה על דיני ההתיישנות ונטל הראיה בענייננו תקופת היתיישנות מתחילה להימנות במועד בו קמה עילת התביעה כאשר "שני התנאים הראשונים לתחילתו של מירוץ ההתיישנות הם הווצרותה של עילת תביעה וידיעתו של התובע אודותיה. הכלל הוא כי עילת תביעה נוצרת ביום שבו אילו הגיש התובע את תביעתו, והיה מוכיח את העובדות ואת טענותיו העיקריות, היה הוא זוכה בפסק הדין" ור' רע"א 1660/18,‏‏ ארנסט אנד יאנג ישראל בע"מ נ' סקיילקס קורפוריישן בע"מ (מיום 12/6/18, כב' הש' י' וילנר) ולהרחבה ר' גם ע"א 8438/09, רובאב חברה לנכסים בע"מ נ' אחים דוניץ בע"מ (מיום 19/4/12, כב' הש' א' חיות, ע' פוגלמן וי' עמית) וכן ע"א 7589/13, ‏establishment adoka‏ נ' מכון ויצמן למדע (מיום 8/5/15, כב' הש' ס' ג'ובראן, י' עמית וצ' זילברטל).

...

ביטול המחיקה מחוסר מעש – לטענת הנתבע 1 (סעיף 14 לתצהירו) הרי בסופו של דבר בית המשפט ניאות לבטל את מחיקת התביעה.

חלק שלישי – סוף דבר סיכום, התייחסות להוצאות משפט וכן תוצאת ההליך סיכום ביחס לתוצאת ההליך מכל האמור לעיל עולה שיש לדחות התביעה בשל התיישנותה.

נתתי דעתי לכך שהתביעה כאן נדחית, תוך הערות שאינן מחמיאות לאמינות גרסאות התובע.

סוף דבר – התביעה נדחית.

רקע הנאשמת הורשעה בהכרעת דין מיום 14.1.24 בעובדות כתב האישום בעבירה של תקיפת עובד ציבור, לפי סעיף 382א(א) לחוק העונשין, תשל"ז–1977 (להלן: "חוק העונשין").

הנאשמת צעקה על המתלונן, כינתה אותו "סנדלר", הודיעה לו שלא יישאר במקום עבודתו ותקפה אותו בכך שזרקה עליו סטטוסקופ, קופסת כפפות ובקבוק מים קטן (להלן: "החפצים"), אשר פגעו בחזהו ובפניו של המתלונן.

כפי שקבעה כב' הש' חיות (כתוארה אז) בעיניין חתוכה: "ראוי להדגיש כי תקיפת רופא על ידי מטופל או בן משפחתו מתרחשת בדרך כלל בסביבה המתאפיינת בסערת רגשות בשל שעת המשבר ובשל המצוקה בה שרויים הנוגעים בדבר מטבע הדברים. נסיבות אלה, כשלעצמן, אין בהן איפוא כל רבותא וככלל אין מקום להביאן בחשבון כשיקול לקולא". (וכן ראו דברי השופט לוי בע"פ 2712/09  שמילוב נ' מדינת ישראל, (18.11.09)) בנסיבות אלה, ועל אף שלא מדובר בתקיפה ברף אלימות גבוה אינני סבורה כי העבירה בנסיבותיה מאפשרת ביטול ההרשעה.

...

עוד נטען כי הרשעתה תמנע ממנה לקבל רישיון כיועצת מס. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, לאור הכללים בפסיקתו של בית המשפט העליון, מצאתי כי אין לבטל את הרשעת הנאשמת ויש להותיר אותה על כנה.

בנסיבות אלה, משהנאשמת לא נטלה אחריות למעשיה ולא הפנימה את הפסול שבהם, סבורה אני כי אין מקום להיעתר לבקשתה לביטול הרשעתה.

מכל המקובץ לעיל, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשמת נע בין מאסר מותנה ל-9 חודשי מאסר בפועל בצירוף ענישה נלווית.

סוף דבר אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים.