המשיב כאמור הודה בעובדות המתוארות מעלה והורשע בהתאם בעבירות הבאות: גרימת חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ג-1977 (להלן: "חוק העונשין"); תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין; איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; וחבלה במזיד ברכב, לפי סעיף 413 ה' לחוק העונשין.
...
מצאנו כי עניינו של המשיב לא בא בגדרי מקרים חריגים אלה.
סבורים אנו כי בשל העובדה שהמדובר בהסתבכות הראשונה של המערער עם החוק, נוכח גילו, ותקופת המעצר שחוות לראשונה בחייו, ונוכח העובדה שקבלת הערעור משמעה השבתו לכליאה – לא נתערב בהחלטה של בית המשפט קמא לפיה ריצוי העונש יהא בעבודות שירות ולא במתקן כליאה.
בד בבד עם האמור, מצאנו לקבל את הערעור במובן זה שאנו מורים למשיב לפצות את המתלוננת ח' בסך של 8,000 ₪ ואת המתלוננת ר' בסך של 4,000 ₪.
