תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בת זוג

לכל אלה נוספת העובדה כי למשיב עבר פלילי בעבירות של תקיפת קטין, גרימת חבלה של ממש, אלימות כלפי בת זוג, איומים והטרדה.

...

הוא הגיע למסקנה כי לא נמצאת חלופה מוסדית ההולמת את צרכיו, ושהייה במחלקה פסיכיאטרית של מוסד רפואי אינה מתאימה למצבו, והוא אינו יכול על פי נתוניו האישיים להיקלט בה. מסקנת התסקיר היא כי כיום לא נמצאת חלופת מעצר ההולמת את מצבו של המשיב ולפיכך אין בידי השירות המלצה לשחרורו.

נוכח מכלול הנתונים והנסיבות שהובאו בפנינו, נראה כי אין מנוס מקבלת ערר המדינה ומהותרת המשיב במעצר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו.

למרבית הצער, לא נמצאו חלופות מוסדיות המתאימות לצרכיו של המשיב, והחלופה שהוצעה בבית החבר אינה הולמת נסיבות מקרה זה. לאור זאת, אין מנוס מקבלת הערר, ומהתוצאה כי דינו של המשיב להיעצר עד תום ההליכים.

ראיות וטיעוני הצדדים לעונש ב"כ המאשימה הגיש את גיליון הרשעותיו של הנאשם (עת/1) – לחובתו שלוש הרשעות קודמות: הרשעה משנת 2015 בעבירות רכוש, שלאחריה הופקע צו של"צ בשנת 2018 (אירועים משנת 2010); הרשעה משנת 2013 בעבירות אלימות כלפי בת זוג – תקיפה סתם ותקיפה גורמת חבלה של ממש (ארוע משנת 2011); הרשעה משנת 2009 בעבירות העלבת עובד ציבור ואיומים (ארוע משנת 2007).

...

ערעורו נדחה.

לאחר שנתתי דעתי לשיקולים המנויים בסעיף 40ג(א) וסעיף 40ט לחוק העונשין, לאור הממצאים עליהם עמדתי לעיל ולאחר שבחנתי את מדיניות הענישה הנוהגת, ותוך שנתתי דעתי להתנהגותו הברוטלית של הנאשם, שאינה "מתחילה ונגמרת" בקללה יחידה, מכה אחת או בעיטה בודדת – כי אם באלימות פיזית ומילולית, שהותירה את המתלוננת כשידה האחת שבורה והאחרת חבולה, מוטלת כאוּבה על הרצפה ונאלצת לספוג עלבונות מפי הנאשם, שבאדישותו (האלימה אף היא) התפנה לעסוק בענייניו והתעלם מהפצרותיה כי יזמין עבורה אמבולנס, מצאתי לקבוע מתחם ענישה בין 30-12 חודשי מאסר.

במסגרת השיקולים לזכותו של הנאשם לקחתי בחשבון את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות כפי שהובאו מפי בא כוחו, את מצוקתו הכספית, את הקושי שנגרם לו ולאמו כתוצאה מהמעצר הממושך ומעונש המאסר שייגזר עליו, כמו גם את פרק הזמן המשמעותי בו הנאשם נתון במעצר, ללא חופשות וללא מי שיבקר אותו או יתמוך בו. תוצאה החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 16 חודשי מאסר בפועל אשר ימנו מיום מעצרו – 6.3.20.

הוראת החיקוק על פיה הואשם הנה תקיפת בת זוג שגרמה לחבלה של ממש.

הציפיה האנושית היא כי בתוך המשפחה ישררו יחסי אהבה והרמוניה והפרת ציפיה זו הופכת את השמוש באלימות כלפי בת זוג לתופעה העומדת בנגוד עמוק לחוק ולצדק האנושי.

...

בסופו של דבר, עותר ב"כ המאשימה לעונש מאסר בתוך המתחם שהוצב על ידו, מאסר מותנה ארוך ומרתיע, קנס והתחייבות.

לאור כל האמור, סבור אני שמתחם העונש בנסיבות מקרה זה מן הראוי שיעמוד בין מאסר על תנאי למאסר בפועל של 5 חודשים.

בנסיבות האמורות, אני סבור שיש לקבל את המלצת שירות המבחן תוך השמתו בצו מבחן לתקופה ארוכה ותקווה אני שהנאשם לא יחמיץ הזדמנות זו שניתנת לו ויאמץ דפוסי התנהגות נורמטיביים וחיוביים.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים כדלקמן: א. אני דן את הנאשם ל- 35 ימי מאסר בניכוי 35 ימי מעצרו.

בנסיבות העניין, אני נמנע מהטלת קנס אשר הטלתו תביא בסופו של דבר גם לפגיעה במתלוננת ובילדי בני הזוג.

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן - כליאת שוא – לפי סעיף 377 רישא לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, תקיפה הגורמת חבלה של ממש – בן זוג – לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 ואיומים – לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

לעניין זה, אפנה לע"פ 6758/07 פלוני נ' מ"י, שם נקבע לעניין זה כדלהלן: "מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הנה כי בתוך מישפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השמוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בנגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג." הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מהעברות בהן הורשע הנאשם בכתב האישום המתוקן, הם הפגיעה בשלומה של המתלוננת, בזכותה לכבוד ולביטחון בתוך התא המשפחתי, וכמובן הצורך לשמור על שלוותה וחירותה לצד תחושת בטחונה בתוך התא המשפחתי.

כפי שנכתב ברע"פ 3719/21 פלוני נ' מדינת ישראל (07.06.21): "זה לא מכבר, עמדתי על הפסול שבתופעת האלימות בתוך התא המשפחתי, ההרס שיכול להגרם בעקבותיה, ובפרט הפגיעה בתחושת הבטחון של יושבי הבית, כבודם ושלמות גופם (רע"פ 538/21 פלוני נ' מדינת ישראל (4.2.2021))." וכן ברע"פ 538/21 פלוני נ' מדינת ישראל (04.02.21): "תופעת האלימות במשפחה היא תופעה נפסדת הפוגעת פגיעה קשה בתחושת הבטחון, כבודן ושלמות גופן של נשים, בתוך ביתם, מבצרם. בנסיבות העניין, משתקפת אף חומרה יתרה כשהמבקש תקף את בתו, תוך שניצל את כוחו – בעוד שבתפקידו כהורה עליו להיות למגן לבני ביתו. בהתאם לכך, נידרשת ענישה מוחשית, אשר יש בה כדי להרתיע עבריינים פוטנציאלים מנקיטת אמצעי אלימות כלפי בני משפחתם (רע"פ 340/21 מסרי נ' מדינת ישראל (28.1.2021))." על ראציונל זה חזר בית המשפט העליון גם ברע"פ 2750/22 אורי אלי ליולקו נ' מדינת ישראל (09.05.22), כדלהלן: "קשה להפריז בחומרתן הרבה של העבירות בהן הורשע המבקש, אשר תקף את בת זוגו, באיימו עליה כי ייטול את חייה. מעשיו מעוררים סלידה וראויים לכל גינוי והוקעה. וכפי שכבר ציינתי במקרה אחר:

...

הנאשם נעתר לשכנועיה ופתח לה את הדלת.

סבורני שהטלת קנס והתחייבות בנסיבות ענייננו יובילו בהכרח להטלת נטל כלכלי על כתפי המתלוננת וזוהי כמובן איננה מטרת הענישה.

· בת"פ 7448-03-23 מדינת ישראל נ' בורמן (4.6.23) הנאשם הורשע על סמך הודאתו בעבירה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש ותקיפה סתם כלפי בת זוג.

...

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים המעוגנים בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין כפי שפירטתי אותם לעיל, ובשים לב לאופייה של האלימות שהופעלה כלפי המתלוננת, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 ל- 18 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלוות.

יחד עם זאת, לא מקובלת עלי טענה של "הגנה תרבותית" לפיה אלימות במשפחה ברוסיה אינה מהווה עבירה פלילית, אלא אם נגרמת חבלה.

לאחר ששקלתי את השיקולים המפורטים לעיל אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל אשר יימנו מיום מעצרו, מיום 12.12.23.