בפסק דין אליו נידרשתי בעת האחרונה במסגרת ת"פ (ראשל"צ) 26758-04-18 מדינת ישראל נ' SUBBA (16.9.2019) (להלן: עניין SUBBA) העוסק אף הוא בתקיפה של קשיש על ידי מטפלו, עמדתי על כך שהפגיעה בערכים מוגנים אלו מועצמת מקום שקרבן העבירה הוא קשיש חסר ישע, אשר בשל מצבו הרפואי תלוי בחסדיו של הנאשם להתנהלותו היומיומית.
על הצורך להחמיר בענישה בעבירות אלימות נגד קשישים, ובפרט עבירות המבוצעות על ידי מטפליהם, עמדה השופטת ע' ארבל בע"פ 1836/12 נריינה נ' מדינת ישראל (1.6.2012) (להלן: עניין נריינה):
"...חברה נבחנת בדרך שהיא מטפלת בחסרי הישע שבקרבה, זקנים וילדים בפרט. במדינת ישראל קיימת תופעה נרחבת של קשישים, הן במוסדות והן בביתם, אשר נעזרים במטפלים. מעשי תקיפה ואלימות של מטפלים כלפי מטופלים ככלל קשים לגילוי, בשל העידר יכולת פיזית או נפשית של קורבנות העבירה להתלונן על הנעשה בהם בחדרי חדרים. כאשר מגיעים מקרים שכאלה ראוי שיזכו, אם כן, למענה שפוטי הולם לפיו לא ניתן להשלים עם מעשי אלימות, השפלה וניצול של קשישים אלו בידי מטפליהם. חשוב שבתי המשפט יעבירו מסר ברור, נחרץ וחד משמעי שיש בו התוויה של נורמות התנהגותיות ראויות והצבת הגדר שמעבר לה אותן התנהגויות הן פסולות ואסורות."
בחינת נסיבות ביצוע העבירות מעלה כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים בעניינינו היא בינונית.
כמו כן, הפנה הסניגור לפסקי הדין הבאים:
ע"פ 8881/17 ראנסינגה נ' מדינת ישראל (11.6.2018), במסגרתו נדון עניינה של מטפלת סיעודית בקשישה שבמהלך תקופה של שבוע היתעללה בקשישה בכך שדחפה אותה, סטירה על פניה, הכתה אותה באמצעות מגבת בעודה עירומה ומשכה את בגדיה.
...
נוכח כל האמור, בשים לב לנסיבות ביצוע העבירות בענייננו, לעצמת האלימות שהופעלה, לעובדה שמדובר בשני אירועים נפרדים שבוצעו בתוך תקופה של כשבועיים, בהתחשב בערכים המוגנים שנפגעו, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנוהגת, ותוך התעלמות ממקרים חריגים שאינם משקפים את רמת הענישה המקובלת, מצאתי לקבל את עתירת המאשימה ולקבוע מתחם עונשי הולם הנע בין 8 ל-16 חודשי מאסר בפועל.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ונתתי דעתי לאמור בתסקיר, לא מצאתי כל הצדקה חוקית לחרוג ממתחם הענישה שנקבע.
אשר על כן, אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים:
8 חודשי מאסר בפועל, בניכוי הימים בהם הייתה נתונה במעצר בין התאריכים 12.3.2020 ועד 19.3.2020.
