תקופת האשפוז המרבית לנאשם-חולה-נפש בעבירת רצח בסיסית

מהי תקופת האישפוז המרבית עליה יורה בית המשפט אגב הקביעה כי נאשם בעבירת רצח, לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), אינו מסוגל לעמוד לדין מחמת מחלת נפש, כאמור בסעיף 15(א) לחוק טפול בחולי נפש, תשנ"א – 1991 (להלן: "החוק")? זוהי השאלה הניצבת לפנינו בהליך זה. ההליך עד כאן נגד הנאשם הוגש ביום 19.5.22 כתב אישום אשר ייחס לו עבירה של רצח בכוונה – עבירה על סעיף 300(א) לחוק העונשין.

על פי עמדת ההרכב, הוראת סעיף 311א מחריגה מפורשות את סעיף 41 לחוק העונשין, ועל כן תקופת המאסר המרבית בעבירת הרצח "הבסיסית" היא 30 שנה או מאסר עולם, אך מאחר ותקופת האישפוז שנקבעה לצד עונש של מאסר עולם חובה עומדת על 25 שנה בלבד, ראוי לאמץ את הפרשנות המיטיבה עם הנאשם ולהשוות את תקופת האישפוז בין שתי עבירות הרצח.

...

לא זו אף זו, גם בהיבט המהותי, אין לטעמנו הצדקה להקיש מאותו סעיף, שכן סייג אי השפיות והוראות האחריות המופחתת אינם יכולים לחול במקביל.

היות שהדברים מוזכרים למעלה מהצורך, נסתפק בכך שנפנה לדברי כב' השופט גרוסקופף, בהם הבהיר את הרציונל העומד ביסוד הדברים, באופן המדגיש גם את עמדתנו שלנו: "כשם שנאשם איננו יכול לטעון לתחולתם במצטבר (להבדיל מתחולה לחלופין) של סייג אי השפיות והסדרי הענישה/האחריות המופחתת, כך גם אין לאפשר לנאשמת לטעון לתחולתם במצטבר (להבדיל מתחולה לחלופין) של סייג אי השפיות ושל סעיף 303 לחוק העונשין". מכל מקום, כמפורט לעיל, פרשנות הוראות החוק הקיים מובילה לדעתנו אל המסקנה לפיה יש להחיל גם על המקרה שלפנינו את הוראת סעיף 15(ד1)(2)(ג) לחוק.

לפיכך, ובהמשך להחלטה העקרונית בדבר מתן צו אשפוז מיום 13.7.22, אנו מורים כי תקופת האשפוז המרבית מכוח הצו תהא 25 שנים מיום הוצאתו.

כמו כן, נקבע כי בעיניינו של נאשם-חולה-נפש המואשם בעבירות ניסיון לרצח או רצח תדון ועדה פסיכיאטרית מיוחדת, ולה יוענקו סמכויות פקוח ובקרה על החולה אף לאחר שיחרורו מהאישפוז, וזאת לנוכח מסוכנותו הגבוהה (סעיפים 28א-ו לחוק טפול בחולי נפש) (דברי ההסבר לתיקון מס' 8, בעמוד 676-675).

תקופת האישפוז המרבית תיקון נוסף ומשמעותי לחוק טפול בחולי נפש, הניצב בבסיס העירעור שלפנינו הוא קביעת תקופת אישפוז מרבית באישפוז כפוי בגדרי המסלול הפלילי.

יחד עם זאת, בעקבות ביקורת של חברי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ובמסגרת הסכמות בין נציגי משרד המשפטים לנציגי הסניגוריה הציבורית, הוסף חריג לכלל הגורף בדבר תקופת המאסר המרבית המנוי בסעיף 15(ד1)(2א) לחוק טפול בחולי נפש: "(2א) על אף האמור בפיסקה (2)(א) ו-(ב), שוכנע בית המשפט כי מעשה העבירה בוצע בנסיבות מקלות במיוחד, רשאי הוא, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים שיירשמו, להורות בצו כי תקופת האישפוז או הטיפול המרבית תהיה קצרה מתקופת המאסר המרבית" (ההדגשה הוספה – י' א').

...

המסקנה המתבקשת ביחס לפרשנות התיבה "מעשה העבירה בוצע בנסיבות מקילות במיוחד", היא כי אין לפרש מילים אלו כמתייחסות למידת האשם של הנאשם-חולה-נפש.

סוף דבר אציע אפוא לחבריי כי נקבל את הערעור כך שתקופת האשפוז המרבית בעניינו של המשיב תהיה כתקופת המאסר המרבית – 20 שנים, ואין הצדקה לקביעת תקופת אשפוז מרבית קצרה מכך.

לפיכך, מסכים אני גם עם קביעתו של חברי השופט אלרון כי דין הערעור להתקבל במובן זה שתקופת האשפוז המרבית בעניינו של המשיב תהיה כתקופת המאסר המרבית, קרי – 20 שנים.

בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, מתייתר מאליו הצורך בהכרעה בין עמדות הצדדים בשאלה מהי תקופת האישפוז המרבית שיש לקבוע לגבי מי שההליכים בעיניינו הופסקו בעבירה של רצח בסיסי.

משכך ולאור האמור לעיל: (-) ניתן בזה צו אישפוז לגבי הנאשם בהתאם להוראות סעיף 15(א) לחוק לטפול בחולי נפש; (-) לפי הוראת סעיף 15(ד1)(2)(ג) לחוק הטיפול בחולי נפש תקופת האישפוז או הטיפול המרבית תהיה 25 שנים, וזאת החל מיום תחילת אשפוזו - 20.11.22; (-) אנו מורים על הפסקת ההליכים כנגד הנאשם בהתאם לסעיף 170(א) לחוק סדר הדין הפלילי; זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

...

ההגנה הפנתה להודיית הנאשם, אך זו אינה נוגעת למעשה העבירה ולכן אינה רלוונטית בהקשר זה. גם יתר הטעמים שהועלו אינם יכולים להוביל למסקנה אליה כיוון בא כוח הנאשם.

ש. מנדלבום, שופט סוף דבר, לאור האמור לעיל אנו קובעים כי קיימות ראיות לכאורה להתקיימות עבירה של רצח בנסיבות מחמירות, שיוחסה בכתב האישום.

משכך ולאור האמור לעיל: (-) ניתן בזה צו אשפוז לגבי הנאשם בהתאם להוראות סעיף 15(א) לחוק לטיפול בחולי נפש; (-) לפי הוראת סעיף 15(ד1)(2)(ג) לחוק הטיפול בחולי נפש תקופת האשפוז או הטיפול המרבית תהיה 25 שנים, וזאת החל מיום תחילת אשפוזו - 20.11.22; (-) אנו מורים על הפסקת ההליכים כנגד הנאשם בהתאם לסעיף 170(א) לחוק סדר הדין הפלילי; זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

]השופט י' אלרון:[ במוקד פסק הדין ניצבת סוגיה הנגזרת מהרפורמה בעבירות ההמתה, אשר טרם הוכרעה בפסיקת בית משפט זה – מהי תקופת האישפוז המרבית אשר ניתן לקצוב עבור נאשם-חולה-נפש בגין אישומו בעבירת הרצח הבסיסית (סעיף 300(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק)) לפי חוק טפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן: חוק טפול בחולי נפש).

...

שילוב תכלית הרפורמה בעבירות ההמתה יחד עם תכלית האשפוז הכפוי וקביעת תקופת האשפוז המרבית מוביל למסקנה ברורה – בעוד שההבדל שבין עבירת הרצח הבסיסית לעבירת הרצח בנסיבות מחמירות נעוץ במדרג האשמה ביחס שבין עבירות אלו, המחוקק קבע בצידן עונש מרבי זהה – מאסר עולם לתקופה בלתי קצובה.

לסיכום: פרשנות הוראות הדין מלמדת כי עמדת המדינה שלפיה תקופת האשפוז המרבית תהא 25 שנים מתיישבת עם לשון סעיפי החוק, אופן יישומם ועם תכליות הדין, ואילו עמדת המשיב שלפיה תקופת האשפוז המרבית תהא 20 שנים אינה עולה בקנה אחד עם לשון סעיפי החוק ותכליות הדין, ואף אינה מוצאת תמיכה בכלל הפרשנות המקלה בפלילים או בהיקש לעבירת ההמתה בנסיבות של אחריות מופחתת.

סוף דבר כדי להעמיד דברים על מכונם ביחס לתקופת האשפוז המרבית, אין לי אלא לשוב על שהבהרתי לאחרונה בעניין פלוני (ע"פ 664/23): "אשוב ואדגיש כי עניין לנו בתקופת אשפוז מרבית, אשר כשמה כן היא – מרבית. במצוות המחוקק, עניינו של המשיב יובא מעת לעת בפני הוועדה הפסיכיאטרית המיוחדת, אשר בהתאם למצבו הנפשי והטיפולי ובשים לב למידת מסוכנותו, עשויה להתיר את כבלי האשפוז עוד בטרם מלאו ימי תקופת האשפוז המרבית.

בדברי ההסבר להצעת החוק (הצ"ח הממשלה, 673, 668, 19.3.2012) הובהרה חשיבות בחינת הראיות לכאורה כדלקמן: "על פי המצב החוקי כיום, בית משפט הקובע כי נאשם אינו מסוגל לעמוד לדין על פי סעיף 15(א) לחוק, אינו נידרש לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהנאשם ביצע את העבירה. גם בהנחה שכתב האישום מוגש בדרך כלל על בסיס ראייתי לכאורי מוצק, עדיין ראוי שבית המשפט יבחן אם קיימות ראיות לכאורה לכך שהנאשם ביצע את העבירה. כמו כן, ייתכנו מצבים שבהם אף שהנאשם הואשם בעבירה מסוימת, הראיות תומכות בביצועה של עבירה אחרת, ומן הצדק לאשפזו או להורות על טפול מרפאתי על בסיס העבירה האחרת. זאת ועוד... קיימת חשיבות רבה לעבירה שבה הואשם הנאשם, הן לצורך קביעת תקופת האישפוז המרבית והן לצורך תחולתן של הוראות מיוחדות בעבירות של רצח וניסיון לרצח". בעניינינו, השאלה מאיזו עבירה יזוכה הנאשם חשובה לא רק לעניין קביעת תקופת האישפוז המרבית, אלא גם בשל העובדה כי עניינו של נאשם שהואשם בעבירת רצח ידון לפני ועדה פסיכיאטרית מיוחדת לפי סעיף 28א לחוק טפול בחולי נפש, ולא בפני וועדה פסיכיאטרית "רגילה". הסמכויות של כל אחת מהועדות שונה (ראו: סעיף 28 לחוק לטפול בחולי נפש אל מול סעיפים 28ג ו-28ד לחוק זה).

...

אנו דוחים את עתירת ההגנה לקבוע תקופת אשפוז קצרה מתקופת המאסר המרבית, וזאת מכוח סעיף 15(ד1)(א2) לחוק טיפול בחולי נפש.

סעיף זה קובע כי במקרים בהם "שוכנע בית המשפט כי מעשה העבירה בוצע בנסיבות מקילות במיוחד, רשאי הוא, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים שיירשמו, להורות בצו כי תקופת האשפוז או הטיפול המרבית תהיה קצרה מתקופת המאסר המרבי". לטעמנו, מקרה זה אינו מן המקרים החריגים והמיוחדים בהם יחול סעיף זה (ונציין כי לא מצאנו בפסיקה שהצטברה לאחר תיקון מס' 8 מקרה בו סעיף זה אכן הופעל).

במצב דברים זה, לא ניתן לומר כי נסיבות ביצוע העבירה בענייננו הן "נסיבות מקילות במיוחד". סוף דבר לאחר שמצאנו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת עבירת הרצח לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין, ובהתאם להסכמת הצדדים, אנו מורים על זיכוי הנאשם מביצוע עבירת הרצח מחמת אי שפיות.