שכן גם אם מעט לאחר פטירתו של המנוח ערכה ח' זיכרון דברים ואף עשתה תצהיר לתמיכה בו, עצם העובדה שבית המשפט לא זכה להתרשם מעדותה על אודות נסיבות עריכת הצוואה והילדים אף לא זכו לחקרה ולתהות האם אמנם ח' נכחה במעמד ההקלטה, מהוים אבן נגף משמעותית בבואנו לבחון האם יש ליתן משקל לדבריו של המנוח ולקיימם כצוואה של ממש.
גם מטעמים אלה, איפוא, לא ניתן לקבל את בקשתה, שבה ציינה מ' את עצמה כזוכה על פי הצוואה הנטענת שבעל פה.
כך או אחרת, דומה שהערפל הפרשני שהודגם לעיל, אשר לא הוסר כל עיקר לאחר שמיעת הראיות, איננו מאפשר קביעה אופראטיבית בדבר זהות הזוכים בנכסיו של המנוח, גם לו אניח שמדובר בצוואה של ממש בעל פה. כפועל יוצא, ולו בשים לב להוראותיו של סעיף 33 לחוק הירושה, אין לקיים את דברי המנוח בהקלטה בבחינת צוואה, ודין בקשת מ' להדחות.
...
כפועל יוצא, דין הבקשה למתן צו ירושה על פי דין להתקבל.
סיכום אופרטיבי
לאור מכלול קביעותיי לעיל אני מורה כדלקמן:
ההתנגדות לבקשה לקיום צוואה בעל פה מתקבלת, והבקשה לקיום הצוואה בעל פה נדחית.
ההתנגדות לבקשה למתן צו ירושה נדחית, והבקשה למתן צו ירושה מתקבלת.
