תפקיד מעין שיפוטי חסינות סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע

בהקשר לסוגיה זו הנו מציג את שתי הגישות אשר הוכרו בפסיקה- האחת ובהתאם לה: "עסקינן בחיסיון מוחלט אשר איננו מוגבל בסייג כלשהוא ולפיה תכנס תחת כנפי החיסיון גם אמירה פוגענית שלוחת רסן החורגת מכל נורמה תרבותית, המנותקת כליל ממסגרת הדיון השפוטי ואף אינה קשורה אליו בכל קשר אינטגראלי שהוא" והשנייה, ובהתאם לה: " אין מדובר בחיסיון מוחלט כי אם בחסיון יחסי וכי סעיף 13 (5) איננו יכול לשמש עיר מקלט לכל אמירה בוטה, זדונית, מעליבה ומרושעת, אשר לא זו בלבד שאיננה אמת, אלא אף איננה קשורה בקשר כלשהוא להליך השפוטי המתנהל בין בעלי הדין. " כב' השופט פיינשטיין מציין כי בהילכת בית המשפט העליון, כפי שנקבעה, בסיכומו של דבר בדנ"א 6077/02 דרור חוטר ישי נ' עדנה ארבל (7/4//03) הנה שסעיפי המשנה של סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, מעניקים הגנה מוחלטת לפרסומים הבאים בגדרם והנו מציין בהקשר להלכה זו כי : "ההלכה שנפסקה בעניינינו הולמת את הקונספציה הבאה לידי ביטוי בפסקי-הדין הללו, לפיה ההגנות שנקבעו בסעיף 13 לחוק הנן מוחלטות. הנחת המוצא בבסיסה היא שפרסום על -ידי בעל תפקיד מעין-שפוטי נעשה במסגרת תפקידו ולכן נהנה מחסינות מוחלטת. בטענה שהפירסום כוזב או שנעשה בזדון אין כדי לפגוע בחסינות זו, מאחר ועצם בחינתה תחייב עריכתו של דיון לגופם של דברים, שהוא כשלעצמו נושא השפעה מרתיעה על בעל התפקיד'.

...

לאחר שבחנתי הבקשה כאמור, הנני מוצאת לדחות הבקשה וזאת, מטעמים חלופיים ומצברים כדלקמן: ראשית- הנתבעת התנגדה לבקשה לתיקון כתב התביעה , תגובתה זו הועברה לתשובת התובעת אשר לא הוגשה וזאת, על אף חלוף המועדים הנקובים לתשובה זה מכבר.

מכל האמור – הרי אין כל תכלית בהיעתרות לבקשתה של התובעת לתיקון כתב התביעה ומשכך, הנני דוחה בקשתה.

אחרית דבר : לאמור לעיל, דין הבקשה לסילוק התובענה על הסף להתקבל ודין הבקשה לתיקון כתב התביעה על דרך צירוף עילת תביעה חדשה להידחות ומשכך, הנני מורה על דחיית התביעה.

פסקה 5, הנזכרת בסעיף, חלה על פירסום הנוגע להליך שפוטי או מעין שפוטי - "פירסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פירסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור". מכאן, שפרסום כתב טענות בהליך משפטי, אשר כלולים בו דברי לשון הרע, נכלל בפטור אשר בסעיף 13(7) לחוק ובילבד שמתמלאים תנאי הסעיף.

תפקיד זה הוא המצדיק את עצם מתן החסינות לכלי התיקשורת על דיווחים מבתי-המשפט, גם אם הדברים שנאמרו באולם בית-המשפט הם דברי כזב, העולים כדי לשון הרע.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את העירעור וקובעת כי הפירסום אינו חוסה תחת כנפי סעיף 13(7) וכי מדובר בפירסום של לשון הרע, המהוה עוולה אזרחית, כאמור בסעיף 7 לחוק איסור לשון הרע ולכן דין התביעה להיתקבל וכך אני מורה.

...

לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את הערעור וקובעת כי הפרסום אינו חוסה תחת כנפי סעיף 13(7) וכי מדובר בפרסום של לשון הרע, המהווה עוולה אזרחית, כאמור בסעיף 7 לחוק איסור לשון הרע ולכן דין התביעה להתקבל וכך אני מורה.

אני מורה למשיב להסיר את המסמך המשמיץ מהאתר לציבור, באופן מידי ולא יאוחר מ- 24 שעות מקבלת פסק דין זה. בית משפט קמא קבע כי לא הוכח נזק ממון.

הגנות סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע וייצוג הולם סעיפי החוק שבליבת ערעור זה הם סעיפים 13(5) ו-13(7) לחוק איסור לשון הרע, ולשונם כדלקמן: לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי – (5)   פירסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פירסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור; (7)   דין וחשבון נכון והוגן על מה שנאמר או ארע כאמור בפסקות (5) או (6) בישיבה פומבית, ובילבד שהפירסום לא נאסר לפי סעיף 21; סעיפים אלו מבטאים איזון בין הזכות לשם טוב כנגזרת של כבוד האדם לבין אינטרסים כדוגמת האנטרס של שמירת הגינות ויעילות ההליך, הגוברים על הזכות לשם טוב.

עמד על כך השופט מצא בדנ"א חטר-ישי (דנ"א 6077/02 דרור חטר-ישי נ' עדנה ארבל, 07.04.2003 – ש.ד.) הנ"ל: 'החסינות שסעיף זה [13] מעניק לפירסום הנעשה על-ידי בעל סמכות מעין-שיפוטית במסגרת מילוי תפקידו היא אחת מההגנות הללו [המוחלטות], והיא מבטאת את הכרעתו הנורמטיווית של המחוקק, שלפיה באיזון בין זכותו של אדם להגנה על שמו הטוב לבין האנטרס לשמור על הגינותו ועל יעילותו של ההליך המעין-שפוטי, ידו של האנטרס האחרון על העליונה.

בית המשפט היתייחס בפרשת יצחק לחשש כי בפרסומים אודות הליכים משפטיים יעשה שימוש בחסינות שניתנת בסעיף 13(7) לחוק איסור לשון הרע, בחזרה על דברי לשון הרע ואף בהחמרתם ומבלי לשאת באחריות על כך (עמוד 71 לפרשת יצחק).

...

לסיכום קבע בית משפט קמא כי התביעה נדחית, וכי נסיבות המקרה אינן מצריכות הכרעה בשאלה עקרונית ורחבה ביחס להתנהלות עורכי דין בכלל וסנגורים בפרט מול התקשורת.

צירוף לשכת עורכי הדין להליך כיוון שמדובר בערעור שתוצאתו יכולה להביא להשלכות רוחב על כללי האתיקה של עורכי הדין שהלשכה אמונה עליהן (ראו: 11152/04 פרדו נ' מגדל (11.04.2005)), ולאור העובדה שהלשכה הייתה צד להליך בבית משפט קמא, החלטתי לצרף את לשכת עורכי הדין כצד להליך.

השאלות המשפטיות שעלו בערעור זה יכולות היו להשפיע על דרך התנהלות ציבור עורכי הדין כלפי לקוחותיהם והתקשורת, ולכן אין אני מקבלת את טענת המערער כי לא היה מקום לצרף את לשכת עורכי הדין להליך למרות שבסופו של יום לא היה בידי הלשכה להוסיף על הממצאים או ההלכות שנקבעו.

לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערעור.

הנחת המוצא בבסיסה היא שפרסום על-ידי בעל תפקיד מעין-שפוטי נעשה במסגרת תפקידו ולכן נהנה מחסינות מוחלטת.

(דנ"א 6077/02 חוטר ישי נ' ארבל, [פורסם בנבו] 7.4.03) כך סעיפי המשנה של סעיף 13 בחוק איסור לשון הרע, וכך גם סעיף 13 (9) בחוק קובע כי לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי "פירסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור". החסינות המוקנית לפי הוראה זו, נועדה לאפשר לרשויות מדינה רשמיות לבצע את תפקידן ולהפעיל סמכויותיהן, בלא מורה מפני תביעות על התבטאויות שהתבטאו במסגרת תפקידן.

...

עוד טוען המשיב כי מאחר ולא ניתן להצביע על שיקולים ענייניים לביסוס הדרישה להעברתו מתפקידו, אזי המסקנה המתבקשת היא שזו התבססה על שיקולים לא ענייניים.

סיכום לסיכום: אני מקבל את הודעת החסינות אשר הגישה רת"א, ועל בסיס הודעה זו נדחית התביעה כלפי מבקשים 2 – 5.

הטענה שיש לדחות על הסף את החלק בתביעה העוסק בתקיפת ההחלטה להורות על העברת המשיב מתפקידו כממונה על מבצעים – נדחית.

נוכח תוצאות הדיון אני מחייב את המשיב לשאת בהוצאות רת"א בסך של 5,000 ₪, אשר ישולמו בלי קשר לתוצאות ההתדיינות בתיק העיקרי.

בפסק-הדין שלערעור נקבע (מפי השופטת דורנר, בהסכמת השופטים אנגלרד וריבלין), כי הכנת חוות-דעת של פרקליטת המדינה בדבר העמדה לדין פלילי מהוה הפעלה כדין של סמכות בעלת אופי מעין-שפוטי, כמשמעה בסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, ולפיכך אינה יכולה להקים עילה להגשת תביעה.

כן נקבע, כי מטרתה של החסינות המוקנית לבעלי סמכות מעין-שיפוטית היא להבטיח כי יוכלו לבצע את תפקידם ללא מורא, מבלי שיעמדו מול הצורך להיתגונן באופן אישי מפני תביעות בגין לשון הרע; וכי בבסיסו של ההסדר הקבוע בחוק איסור לשון הרע עומדת ההנחה, שכתיבתה של חוות-דעת מקצועית בצלהּ של תביעה פוטנציאלית בגין לשון הרע, עלולה לפגוע באופייה האובייקטיווי ובהגינותה של חוות-הדעת, וכן לשבש את מהלכו התקין והיעיל של ההליך המעין-שפוטי.

...

דין העתירה להידחות.

משמעות הדבר היא אמנם, שעל-אף ששמו הטוב של אדם עשוי להיפגע מפרסום הנעשה בגדר הליך מעין-שיפוטי, אין הדבר יכול להקים לו עילת תביעה על-פי חוק איסור לשון הרע; אך, כדברי בית-המשפט בפסק-דינו, זהו "רע הכרחי שיש להסכין עמו, ושהצדקתו נובעת מן השאיפה להגן על טוהרו של ההליך המעין-שיפוטי, ולאפשר את התנהלותו באורח סביר". ההלכה שנקבעה בפסק-הדין נגזרת מן האיזון שקבע המחוקק בחוק איסור לשון הרע, וכאמור, היא מתיישבת עם פסיקה קודמת של בית-משפט זה. העתירה נדחית.