תפיסת סחורה על ידי המכס בגין הפרת סימן מסחר

ביחס למשך הזמן בו בוצעה ההפרה נטען, כי היא לא בוצעה מאחר בשל התפיסה על-ידי המכס.

אין ספק שביצור ובשיווק של אריזות הנושאות את הסימן GEWSS יש משום הפרה של סימני המסחר של התובעתGEWISS , בעיקר כאשר ברור שהאריזות נועדו לשיווק מוצרי פלסטיק לשקעים ולמפסקים, בדומה לאלה המשווקים על-ידי התובעת.

אני מציין לזכות הנתבעים את הסכמתם לעיכוב הסחורה על-ידי מנהל המכס ולהשמדתה מאוחר יותר.

...

נטען, כי מוצרי הנתבעת 1 ואריזותיה אינם מזויפים ואינם מתיימרים להתחזות כמוצרי התובעת ולא נשאו את הסימן "GEWISS", והינם כשרים מכוח זכויות הנתבעת 1 ברשות הפלשתינאית בסימן "GEWSS", שהנתבעת 1 היא בעלת הזכויות הבלעדיות בו. לפיכך, טענו הנתבעים 3-1 כי יש לדחות את התביעה ואת הסעדים המבוקשים.

ניתן בזאת צו מניעה קבוע בהתאם לעתירה בסעיף 8.3 לכתב-התביעה שהוגש ביום 30.5.2012; אני מורה בזאת למנהל המכס להשמיד את הטובין נשוא הודעת מכס גשר אלנבי מתאריך 2.5.2012, דהיינו, שׂקיות הנושאות את הסימן "GEWSS". בהוצאות האחסנה והשמדת הטובין, יישׂאו הנתבעים 1, 2 ו-3 (ביחד ולחוד), לפי הודעת חיוב שתוצא על-ידי מנהל המכס.

אם לא ישלמו הנתבעים 1, 2, ו3 את החיוּב כאמור, יגבה המכס את הסכום המתאים מהערבוּת הבנקאית שהופקדה בידיו על-ידי התובעת.

אחרי ששקלתי את כלל נסיבות העניין לרבות הדרך המקוצרת של ניהול ההליך, אני מחליט כדלקמן: (א) אני מחייב את הנתבעים 1-2-3, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצוי בסך של 30,000 (שלושים אלף) ₪, להיום; (ב) אני מחייב את הנתבעים 1-2-3, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הוצאות המשפט (בצרוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הוצאתו בפועל של כל פריט), וכן, בנוסף, שכ"ט עו"ד בסך 10,000 (עשרת אלפים) ₪ (כולל מע"מ), להיום.

התובעים שילמו את התמורה המוסכמת אולם לא קיבלו את המוצרים מאחר ולטענת הנתבע נתפס המשלוח במכס מאחר והפר סימן מסחר רשום.

מאזן האשמה בין הצדדים מצדיק כי מרבית התמורה ששלמו התובעים בגין סחורה שלא סופקה להם תושב על ידי הנתבע, למעט אשם תורם בשיעור של 15% כמפורט לעיל.

הנתבע ביודעין פעל לייצור מוצרים אשר הפרו סימן מסחר תוך ניסיון לייבאם לארץ ללא דיווח והסתרת תוכן המטען על ידי עירובו עם כסויים תמימים למראה של מותגי מכוניות.

...

סוף דבר הנתבע ייצר בסין וייבא עבור התובעים כיסויים לאייפון אשר נתפסו במכס והושמדו.

לפיכך ישלם הנתבע לתובעים סך של 52,700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.8.2011.

התביעה שכנגד נדחית.

בקשה למתן צו עשה לשיחרור טובין, משקאות קלים של חברת "Schweppes", אשר יובאו על ידי המבקשות ועוכבו במכס לפי סעיף 200א לפקודת המכס, מחמת חשש להפרת סימן מסחרי או זכויות יוצרים של המשיבה 2.

מעבר לכך, סעיף 2(ד) לנוהל קניין רוחני, מנוהלי רשות המיסים בישראל, מחריג באופן מפורש את תחולתו של סעיף 200א דלעיל במקרים של ייבוא מקביל אשר אין בהם משום הפרת סימן מסחר כי אם פגיעה לכאורה בחוזה בלעדיות של יבואן בישראל.

הסחורה שנתפסה במכס יוצרה על ידי יצרן בחו"ל. מה גם, טיב המוצר שונה בשים לב לכשרותו בישראל בשונה מיתר מדינות העולם.

לכאורה עומדת למבקשות דוקטרינת ה"מיצוי הבנלאומי" בדיני סימני המסחר, לפיה "די בכך שהמוצר נמכר פעם אחת במתכונת שנשלטה על ידי בעל סימן המסחר, יהא זה בארץ או בחו"ל" (ע"א 7629/12 דלעיל, עמ' 11-12).

...

נטל ההוכחה לא הורם, מכאן יש לקבל את הבקשה לשחרור הטובין.

במכלול הדברים, הבקשה נדחית.

המבקשות תשלמנה הוצאות משפט לידי המשיבה בסך 5,000 ש"ח. ניתנה היום, כ"ד אדר תשע"ה, 15 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.

התובעת טוענת להפרת זכויותיה, נוכח מלאי מזוודות שנתפס על ידי המכס ובו מזוודות המתיימרות להיות מסוג RONCATO, בעוד שאינן כאלו.

מכאן עתירתה לפצוי כספי עקב הפרת סימן מסחר, גניבת עין ועשיית עושר ולא במשפט.

בעדותו מספר אפרים ביבי: "ת. ...עידן היתקשר אלי ואמר לי, וזה הפתיע אותי לגמרי. שהמכס תפס את הקונטיינרים האלה והוא לא משחרר לו. בשבילי זה היה די טראומה. עשיתי את היבוא הראשון אצל עידן. כשאתה עושה את היבוא פעם ראשונה, ומגלה שהלקוח לא יכול לשחרר את הסחורה, בשבילי זה טראומה. אני נפגע ולך תדע מה יהיה הלאה. אני רוצה לציין בפני בית המשפט שאני גם אמרתי את זה לעוה"ד של עידן. אני בעקבות זה הפסקתי לעשות את היבוא. זה היה טראומה לא קלה בשבילי. חשבתי להכניס את זה כביזנס שאפשר לעשות עם אותה חב', אבל אחרי המקרה הזה, עצרתי את כל הפעילות שלי בעיניין זה.

הפרת סימן המסחר נעשתה על ידי אחרים , שלא בידיעת ו/או הסכמת הנתבעים; ובנגוד לאנטרס, הרצון והכוונה של הנתבעים לקבל מזוודות RONCATO מקוריות.

...

משקבעתי, כי לא הנתבעים הם אלו אשר הפרו את סימן המסחר של התובעת; וכי אין להם "אשם" בדבר; וכי הם לא קיבלו ולא מכרו מזוודות לא מקוריות של RONCATO , המסקנה המתבקשת היא: כי יש לדחות עילות תביעה נוספות אלו.

סוף דבר אני דוחה את התביעה.

בנסיבות תיק זה, כאשר הובאו לארץ מזוודות הנחזות להיראות כ- RONCATO מקוריות, למרות שאינן כאלו; וכאשר העובדות ונסיבות הבאתן לארץ התבררו רק בביהמ"ש; אני מחליט שלא לעשות צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

הנתבעת טוענת כי הפריטים הנ"ל שנתפסו בחנות הנם סחורה מקורית אשר יובאה ארצה ביבוא מקביל, לאחר שנרכשה מהתובעות, או מגורם חוקי אחר, על ידי ספק הולנדי בשם FASHION GATE B.V. (להלן: "הספק ההולנדי").

כך גם נטען כי הפריטים שנתפסו עברו בדיקת מכס, ושם גם נתפרו להם תוויות.

השאלה העיקרית המתעוררת במשפט הפרה בגין סימן מסחרי היא שאלת הדמיון המטעה בין סימן התובע לסימן הנתבע, אשר מבסס את החשש שציבור הצרכנים יבלבל בין סחורת התובע לסחורת הנתבע (ראה סיכום ההלכות מפי כב' השופט א' גרוניס ברע"א 4322/09 ש.א. פורמט סחר ושירותים (1994) בע"מ נ' א.ש. שניר בע"מ, תק-על 2009(3) 1549, 1550 (2009), וכן רע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה סופהרב בע"מ, פ"ד נז(2) 438, 450-449 (2003)).

למעשה, לא הוכח כי הפריטים המפרים שנתפסו סופקו על ידי הספק ההולנדי.

...

סיכומו של דבר: צו חשבונות הינו סעד שבשיקול דעת בית המשפט (סעיף 59(א) לפקודה מאפשר לבית המשפט ליתן כל סעד שהוא מוסמך לתיתו, אך אינו מאזכר במפורש מתן חשבונות).

התביעה שהגישו התובעות 3 ו- 4 נדחית, ותביעתן של התובעות 1-2 בגין הפרת סימני המסחר של TH הרשומים על שמן מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעות 1-2 בגין שלב זה של המשפט הוצאות משפט בסך 30,000 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪.