כב' השופט דנציגר בע"א 3849/09 הר נשגב השקעות בניה ופיתוח בע"מ נ' ברוך ובר [ פורסם בנבו], שיפה גם לענייננו, מתייחס שם, למרבית הסוגיות שעל הפרק כאן, ובין השאר להוראות חוזיות, שרק בהתקיימן מתגבשת חובת הרישום ונסללת הדרך לבחון שאלת "המועד הסביר ":
"ניתן לראות אפוא כי מבחינה עובדתית הן בעיניין מפעלי ברוך שמיר והן בעיניין שהם מדובר היה בחיובים שנטל על עצמו הקבלן לבצעם בתוך פרק זמן מוסכם לאחר שיתקיים תנאי מתלה מסוים (קבלת הודעת המינהל בעיניין שהם או קבלת היתר הבניה בעיניין מפעלי ברוך שמיר). ואילו במקרה שלפנינו לא הותנה החיוב שנטלה על עצמה החברה, לרשום את הזכויות בדירה על שם הרוכשים, בקיומו של תנאי מתלה מסוים. ודוק, בחוזה שלפנינו נטלה על עצמה החברה חיוב לרשום את הזכויות בדירה על שם הרוכשים בחלוף כשנה ממועד מסירת החזקה בדירות, ולא נטלה על עצמה חיוב מותנה לפיו רישום הזכויות בדירה ייעשה בחלוף כשנה ממועד רישום החלוקה במקרקעין. אילו היה סעיף 11(א) לחוזה מנוסח כך שרישום הזכויות בדירה ייעשה רק לאחר רישום החלוקה במקרקעין, היה עלינו להדרש לשאלה האם פרק הזמן שחלף במקרה דנן (למעלה מ-11 שנה) מבלי שהתקיים התנאי המתלה מהוה עילה לתביעת הרוכשים בגין הפרת חוזה, תוך השוואה לנסיבות שנידונו בעיניין שהם ובעניין מפעלי ברוך שמיר, אך זהו אינו החוזה שמונח לפנינו. די בשוני עובדתי זה כדי לדחות את טענות החברה בנוגע לשני פסקי הדין הללו."
נקבע כי העובדה שמדובר בעסקת מקרקעין וברישום הכרוך ברשויות וגורמים חצוניים, מקנה חשיבות רבה לשיקול "הזמן הסביר" , זמן סביר זה אינו זמן סטטי מוגדר, אלא הנו זמן אשר משתנה לפי נסיבות המקרה, ועולה מהפסיקה הרבה בעיניין כי רובה בוחנת אותו לפי הנסיבות.
התניה חוזית וציר הזמן לענין ביצוע הרישום:
בהיתעלם בשלב זה מהטענות הפרטניות בקשר לחלק מן התובעים השונים, ולענין תניה ספציפית, העידר יריבות, סילוק בשל מיצוי עילה, ניתן לומר בהקשר זה ועל בסיס חוזי רכישת הדירות מן הנתבעת שהוגשו, כי מדובר ככלל ברכישה "על הנייר" בתחילת/מהלך 2007, וכאשר מועד המסירה החוזי, במרבית החוזים, הנו 30.11.08.
...
האם מדובר בהפרה יסודית:
אני מקבל את טענת הנתבעת, כי בענייננו אין מדובר בהפרה יסודית של הסכמי המכר, ראשית מן הטעם שלמעט בנספח השינויים שנערך עם התובעים 1-2 (ה"ה אלקובי), בכל חוזי המכר עם שאר התובעים לא נקבע לענין הרישום, שמדובר בתניה יסודית, או שהפרתה תהווה הפרה יסודית.
יש לדחות את טענת התובעים בענין, גם מן הטעם שלגופו, ולאחר עיון בכלל החומר ובהתנהלות הצדדים בהקשר לרישום, לא ראיתי לקבוע כי מדובר בהפרה בוטה או יסודית, אלא מדובר לכל היותר בהפרה רגילה, שתוקנה במהלך ההליך, וכאשר הנתבעת מלכתחילה פועלת בענין ואינה מזניחה אותו, הגם שאיני מקבל טענתה שפטורה בנסיבות, היה ויוכח נזק, עקב נסיבות שאינן בשליטתה ותלויות בגורמי הרישום וכיו"ב, לענין זה אציין שמדובר בסיכון שנטלה הנתבעת על עצמה, עת נקבע בהסכמי המכר מועד מוגדר ומסויים לטעמי, וללא סייגים בעת עריכתו, לענין תנאי מתלה או אחר, בקשר להתנהלות של רשות או גורם רישומי כזה או אחר, המעורב בענין.
הטענות הפרטניות:
נוכח קביעתי לעיל, לפיה לא הוכח נזק על ידי מי מן התובעים, מתייתר הצורך לדון בהקשר זה, יחד עם זאת ולמעלה מן הצורך, אציין כי אני סבור בהקשרים אלה כדלקמן:
אני סבור כי מן החומר שבפני לא נסתרה היריבות המשפטית שבין התובעים 7-8 (ה"ה פרי), הגם שמכרו דירתם לאחר, ורשאים לשייר בידם זכות התביעה בענין כלפי הנתבעת.
לענין מיצוי העילה הנטען, ובקשר לתובעים 1-4, אומר כי מדובר בענין שלכאורה דיוני, יחד עם זאת אני סבור שיש לקבל, אם כי בדוחק, את עמדת הנתבעת בענין זה, ובקשר לתובעים 1-4 (ה"ה אלקובי ואביב), לא נסתר שתובעים אלו ניהלו הליך קודם בגין החוזה נשוא הדיון כאן וטענות להפרתו, אמנם, בהקשר של ליקויים, ושניתן בכל אחד מהם פסק דין, או הושגה פשרה, ולא התבקש או ניתן צו המתיר פיצול סעדים, וכאשר מדובר לטעמי באותה מערכת חוזית.
סוף דבר:
נוכח כל האמור והגם שנקבע, שמדובר בהפרת הסכם, שאינה יסודית, ובהעדר הוכחת נזק כלשהו שנגרם למי מן התובעים, אני מחליט לדחות את תביעת כל התובעים שבפני, ובנסיבות הענין, משנקבע שהיתה הפרה מחד, ומאידך לא הוכח נזק, ולרבות נוכח ההסכמה הדיונית, שחסכה זמן והוצאות, אני מחליט שכל צד ישא בהוצאותיו.
