תנועה חדה בכתף ימין וכתוצאה מכך נגרמו כאבים באותה כתף

כתוצאה מכך הופנה לבדיקת CT של עמוד השידרה הצוארי.

סמוך לתאונה התלונן התובע על כאבים בכתף בלבד.

מקריאת מכלול חוות הדעת ותשובותיו של המומחה עולה בבירור כי הוא סבור כי מבחינה רפואית הליקוי בצוארו של התובע אינו נובע ממנגנון הפגיעה, ולדבריו "לפי עובדות המקרה התובע ביצע תנועה חדה בידו הימנית תוך כדי נשיאת משקל של 50 ק"ג. כתוצאה מפעולה זו נפגע התובע בכתפו ואובחן קרע חלקי בגיד השרוול המסובב. פעולה זו, כפי שתוארה, אינה מערבת את עמוד השידרה הצוארי ולא יכולה לגרום לליקוי בעמוד השידרה הצוארי." על קביעה זו חזר המומחה בעקביות גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה: "מבחינה ביומכנית עמוד השידרה הצוארי לא מישתתף בחלוקת העומסים או בנשיאת משקלים ובדגש על הארוע- החלקת המכשיר הביאה למשיכה של היד והכתף, אולם הצואר לא יכול להפגע מפעולות משיכה כפי שתוארה" (הדגשה במקור), וכאשר הצביע התובע במסגרת שאלות ההבהרה על כך שמדובר בפעולה דחיפה ולא פעולת משיכה או נשיאה, השיב המומחה: "כפי שציינתי בחוות דעתי, מבחינה ביומכנית עמוד השידרה הצוארית לא מישתתף בחלוקת העומסים או בנשיאת משקלים מבחינה זו הן פעולות דחיפה והן פעולות משיכה- שתיהן לא מייצרות עומס על עמוד השידרה הצוארי ואינן יכולות לגרום לליקויים בעמוד השידרה הצוארי" (הדגשה במקור).

...

לא הוצג טיעון משכנע מדוע אין לקבל עמדה זו. קביעותיו של המומחה בנוגע לשאלת הקשר הסיבתי למעשה אינן מותירות מקום למסקנה אחרת מלבד דחיית התביעה.

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, שוכנענו כי יש לקבל את חוות דעתו של המומחה, שהינה מפורטת ובהירה, ולכן התביעה נדחית.

על מנת למנוע את נפילת הסולם נטה התובע לאחור וכתוצאה מכך, ביצע תנועה חדה לאחור וחש מתיחה בכתף ימין.

פנייתו השנייה לקבלת טפול רפואי בפני רופא אורתופד הייתה ביום 31/5/13, כשבועיים לאחר הארוע הנטען, וגם במועד זה אין כל תלונה על ארוע בעבודה אלא על כאבים בכתף ימין ללא חבלה או תנועה חדה.לא מדובר באנמנזה שותקת אלא אנמנזה סותרת בעלת משקל משמעותי להוכחת טענת התובע.

באין חבלה אין תאונת עבודה והחבלה היא אחת העובדות הדרושות לעילת התביעה (ראו - דב"ע נג/0-153 עוואד גאבר פארג' – המוסד, פד"ע כ"ז 50; דב"ע נב/0-88 כאמל קופטי – המוסד, פד"ע כ"ט 169; דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל פד"ע יב 225).התובע המבקש כי ארוע מסוים יוכר כתאונת עבודה נידרש להרים את נטל ההוכחה ולהוכיח כי קיים קשר סיבתי בין הארוע לבין העבודה וכי הנזק נגרם עקב העבודה ולא כתוצאה מגורמים אחרים שאינם קשורים לעבודה.

...

משאין עדים ותימוכין בכרטיס הרפואי ועדות התובע עומדת לבדה, ולאור העובדה כי התובע הינו עובד עצמאי אשר מוטל עליו נטל מוגבר להוכחת טענתו, יש לדחות את התביעה.

לאור האמור לעיל, משלא נשמעו עדים מטעם התובע אשר היה בעדותם כדי לתמוך בגרסתו, ולאור האנמנזה הרפואית אשר איננה אנמנזה שותקת אלא מתארת מציאות של כאבים בכתף טרם האירוע הנטען, ובהעדר נימוק ממנו עולה כי האנמנזה הרפואית יסודה בטעות ברישום, התוצאה היא כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר: התביעה נדחית.

תוך כדי ההרמה, ראה התובע ששקים שהונחו בתוך הארגז עמדו ליפול, ולמניעת נפילתם ביצע תנועה חדה בכתף ימין, וכתוצאה מכך נגרמו לו כאבים באותה כתף.

...

בנושא אי כושר לאחר התאונה עד 45 יום נראה לי סביר (הנספרים מיום התאונה) אבל רופא המטפל כשרושם אי כושר מתייחס פרטני לתנאי עבודתו של היחיד ויש ויראציות בין רופא לרופא".

מטעם ב"כ התובע הוגשו סיכומים, ולדעתו לאור העולה מהמסמכים הרפואיים וחוות דעת המומחה, יש לקבל את התביעה ולקבוע כי כתוצאה מהתאונה נגרם לתובע קרע בגיד ודלקת במרפק.

בחינת חוות הדעת והשלמתה, אותה אנו מאמצים, מובילה למסקנה חד משמעית, לפיה אין קשר סיבתי בין התאונה שארעה לתובע במועד הנ"ל, לתקופת אי הכושר הנוספת.

יתר טענות ב"כ התובע הינן טענות רפואיות –מקצועיות, ולא שוכנענו כי יש לקבל את גרסתו על פני מסקנותיו של המומחה.

האם נפגעה מתאמת צנתורים עת ישבה על כסא בעת קבלת קהל ובצעה תנועה חדה וכתוצאה מכך נפגעה בצוארה – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו בתיק דנא.

טענות התובעת ביום 12/12/18 בעת קבלת קהל, עקב רעש או טלפון ששמעה התובעת, ביצעה התובעת סיבוב חד עם הכסא כשלפתע חשה כאב חד בצואר ובכתפה הימנית.

לא זו אף זו, במסמך רפואי מיום 11.7.19 נכתב : "ללא מאורע מחולל ברור". רק בטופס התביעה למל"ל, כ - 10 חודשים לאחר התאונה הנטענת, נרשם "תוך כדי סיבוב חד מהכסא, הרגשתי קליק" ובפנינו הועלתה הגרסה חדשה נוספת בדבר הרעש או הטלפון שגרם לתובעת לעשות סיבוב חד. גרסתה של התובעת הורחבה שכן לא טענה בכתב התביעה ובתצהירה כי היה רעש והיא ביקשה לענות לטלפון שצלצל.

...

הכרעה לאחר ששמענו את עדותה של התובעת, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

בית הדין יכול להגיע למסקנה שונה על יסוד מכלול הראיות לפניו, לרבות רישומים ממסמכים רפואיים ממועדים מאוחרים יותר, הודעות שנמסרו לחוקר המוסד לביטוח לאומי, ועדותם של המבוטח ועדיו (עב"ל 60435-12-13, אליהו ימין - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6 בינואר 2015).

כתוצאה מכך הופנה לבדיקת CT של עמוד השידרה הצוארי.

לפי עובדות המקרה התובע ביצע תנועה חדה בידו הימנית תוך כדי נשיאת משקל של 50 ק"ג. כתוצאה מפעולה זו נפגע התובע בכתפו ואובחן קרע חלקי בגיד השרוול המסובב.

בדומה למומחה הראשון, המומחה קבע כי הליקוי של התובע בצוארו הנו "כאב צואר ללא הקרנה/ רדיקולופתיה לידיים. בלט דיסק C4-5 מרכזי מינימאלי." גם המומחה הנוסף סבור כי מבחינה רפואית הליקוי בצוארו של התובע אינו נובע ממנגנון הפגיעה, והוא מסביר זאת בצורה מקיפה וברורה, ללא סתירות כלשהן: "על פי העובדות המוסכמות מנגנון הפגיעה הנו משיכת יד ימין בעת נפילת המכשיר מהמשאית אל הטנדר. מנגנון זה אינו מתאים לליקוי צואר כלשהוא... לפי תאור הארוע בעובדות המוסכמות, החליק המכשיר הכבד (50 ק"ג) מהרמפה אל הטנדר וגרם למשיכה ביד ימין. משיכה כזו אינה במנגנון תנועה כלשהוא לעמ"ש צוארי אלא גפה העליונה/שכמה והרקמות הרכות שבין הכתף/שכמה לצואר... מנגנון מתיחת/משיכת הגפה הימנית אינו מתאים לליקוי בצואר אלא לליקוי בכתף ואפשרות למתיחה במקלעת הברכיאלית". תשובותיו של המומחה הנוסף לעניין הקשר הסיבתי היו ברורות ועקביות, והתובע לא הצביע על סיבה משכנעת שלא לקבל את הסבריו הרפואיים של המומחה, ואף לא הפנה לספרות רפואית העומדת בסתירה לעמדתו הרפואית של המומחה הנוסף.

...

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית.