תנאים לתחולת פטור מארנונה למוסדות חינוך

האם זכאית העותרת לפטור מארנונה הניתן למוסד חינוך על פי סעיף 5ג(ה)(3) לפקודת מסי הערייה ומסי הממשלה פיטורין – 1938 (להלן: "פקודת הפיטורין"), גם עבור משרדיה הנמצאים בבנין מסחרי ומשמשים כמשרד לצורך הניהול השוטף של כל הפעילות הפדגוגית, המינהלית והאדמיניסטרטיבית שלה.

על מנת לקבלו אין די שהמוסד יהיה מוסד חינוך הנמנה על המוסדות המפורטים בסעיף אלא עליו לעמוד בתנאים מסויימים "שבו לומדים או מתחנכים באופן שיטתי יותר מ- 10 תלמידים ושניתן בו חינוך גן ילדים, חינוך יסודי וחינוך על יסודי לתלמידים עד גיל 18... ושיהיה מוסד שלא למטרות רווח" בהתקיים כל התנאים הללו מוענק הפטור רק לחלקים מסויימים בנכס "לגבי השטח המשמש לחינוך או ללימוד". אין מחלוקת כי משרדי העותרת השוכנים במבנה נפרד ובמרכז מסחרי אינם שטח המשמש בפועל למטרת חינוך או לימוד.

השאלה לה נידרש ביהמ"ש בענין מכבי היתה אם הפטור החלקי מארנונה הניתן לקופות חולים בהתאם להוראות סעיף 5(ז) לפקודת הפיטורין חל גם על משרדי הנהלת המחוז של קופת החולים וזאת לאור מה שמפורט בחוזר מנכ"ל משרד הפנים שהוצא בענין זה ואשר לכאורה צימצם את תחולת הפטור כפי שנקבע בפקודה.

...

אני דוחה את טענת העותרת לפיה יש להתייחס אל בקשתה לפטור מארנונה כאל השגה שלא נענתה.

סוף דבר אני דוחה את העתירה.

המערערת תשלם למשיבה את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בשעור של 10,000 ₪.

נראה כי מוסכם על הכל שמוסד יזכה לפטור מארנונה כללית לפי סעיף זה בהתקיימם של ארבעה תנאים: (1) מדובר ב"מוסד חינוך"; (2) הבנין או הקרקע הרלבאנטיים הם בבעלותו ובהחזקתו; (3) הבנין או הקרקע משמשים את המוסד לאחת מהפעילויות המנויות בסעיף; ו-(4) פעילות המוסד אינה למטרות רווח [ראו: עניין מכללת הדרום, בפיסקה ו(1) לפסק דינו של השופט רובינשטיין].

ראיה למסקנה הנ"ל נלמדת, בין השאר, מהעובדה שהפטור איננו אוטומאטי, אלא טעון – מכוח סעיף 14 לפקודה – החלטה של הממונה על המחוז שבו נמצא הנכס, אשר ביחס אליו נתבעים הפטורים ע"י אותו "מוסד חינוך". זאת ועוד – מכאן גם מתבקשת, לגישתי, הסמכות להתנות את הפטור בתרומה לקהילת העיר, שכן מכח סעיף 12 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981 (להלן: חוק הפרשנות): "הסמיכה ליתן פטור, הקלה, הנחה וכיוצא באלה – משמעה הסמיכה ליתן אותם אף במקצת, או בתנאים", וחוק הפרשנות האמור חל לגבי כל חיקוק אף אם יצא לפני תחילתו.

...

חוות דעתו המפורטת, הנשענת גם בהרבה על משפט משוה, מקובלת עלי, אף שאיני מקל ראש בעמדה שהביעו חברי השופט דנציגר ושאליה הצטרפו חברינו הנשיא (בדימ') והשופטים ג'ובראן ועמית.

הסעיף - זה לשונו לעניין אי הטלת ארנונה במקרקעין אשר: הבעלות והחזקה עליהם הן בידי כל מוסד-חינוך, בתנאי שהבנין או הקרקע התפושה משמשים לאותו מוסד –חינוך –כגן ילדים, בית ספר סמינר או בית ספר מקצועי, או כבית חינוך לעוורים, לאילמים או לחרשים או כספריה ציבורית" כשלעצמי סבורני, כי הפקודה כנתינתה וביסודה נתכוונה ל"עיר קטנה ואנשים בה מעט" (קהלת ט"ו, י"ד) ולנסיבות בהן יש לציבור המקומי עניין במוסד בו עסקינן, להוציא המקרים שהפטור בהם ניתן מטעמים היסטוריים אשר שרשיהם עוד בתקופה העותמאנית (כמו קונסוליות ומוסדות דת).

לענייננו משמעות הדבר כי הרשויות מחויבות ליטול עליהן חלק ניכר יותר מן הפעילות בתוכן, ואם כך - ריבוי הפטורים עומד בניגוד למגמה זו. כך - סבורני - פרשנות הדין הקיים.

הסעיף הקובע פטור למוסדות חינוך מציב ארבעה תנאים מצטברים לתחולת הפטור; הנישום הנו "מוסד חינוך"; הבעלות וההחזקה בנכס שלגביו נתבקש הפטור מארנונה הן בידי מוסד החינוך; הנכס משמש את מוסד החינוך לאחת מן המטרות המנויות בס"ק (א)-(ג); הפטור אינו מוענק לנכס שהשימוש בו הוא ל"איזה צורך שתכליתו הפקת רווח כספי" (ראו רע"א 8879/99 עריית תל-אביב-יפו נ' המכללה לביטוח, פ"ד נז(2) 577, 583 (2003)).

...

עם זאת, גם בהעדר חלוקה ניתן להגיע לאותה מסקנה, שכן הפקת רווח אינה נלמדת רק מחלוקת רווחים.

  על כן ובהתאם לפסק הדין בבג"צ 3585/94 הנ"ל נראה לי שיש לראות בפניה למנהל הארנונה לאשר לנישום קבלת פטור על פי פקודת הפיטורין כהשגה על שומת הארנונה.

סוף דבר על-כן אני מקבל את העתירה ומורה כי העותרת זכאית ליהנות מהפטור החלקי על פי סעיף 4(א)(IV) לפקודת הפיטורין.

נוכח טענות שהועלו לפיהן ניתן לקבל פטור מארנונה למוסד חינוכי וכי פטור צפוי להיתקבל בזמן קרוב, נכון היה בית המשפט לאפשר מיצוי הליכים אלה לתקופה מוגבלת.

לצד זאת הודגש כי אין לסכל את מטרת התקנה על ידי קביעת תנאים או ערובות שאין בכוחו של הנתבע לעמוד בהם (שם; וראו גם ע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ בפיסקה 7 לפסק דינו של כבוד השופט י' טירקל (1.11.2004)).

נראה כי המבקשת לא חלקה על כך. לכך יש להוסיף כי בפנייה של המבקשת עצמה בזמן אמת לעירייה אישרה המבקשת שהיא שוכרת את הנכס נשוא החוב הנידון והתייחסה לפעולות לקבלת פטור בלא שהעלתה כל הסתייגות לעניין מעמדה כ"דייר משנה" המוציא אותה מגדר "מחזיק" ומגדר מי שהחוב חל עליו (נספח 5 לכתב התביעה המתוקן; בפנייה האמורה לא נזכרו גם יתר הטענות שהועלו מאוחר יותר בבקשה למתן רשות להיתגונן).

...

לאחר שעיינתי בבקשה על כל שצורף לה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית.

לטענת התובעות מתקיימים בעיניינן התנאים המצטברים לתחולת חוק ההקצבות.

העיריה מוסיפה, שאמנם הובעו בפסיקה דיעות, לפיהן גם בית המשפט לעניינים מינהליים מוסמך לדוּן בסוגיית הפטור מארנונה, הואיל והמחלוקת עניינה בתנאי הזכאות לפטור, אולם ברי שאין סמכות בעיניין לבית משפט השלום (עמ"נ (מִנהלי חיפה) 31638-03-20 רפאל – רשות לפיתוח אמצעי לחימה בע"מ נ' עירית קריית ים (16.11.2020); עת"מ (מִנהלי חיפה) 53334-03-15 מוסדות חינוך מר אליאס אעבלין נ' מועצה מקומית אעבלין (16.6.2016)).

...

העיריה העלתה טענות נוספות בגינן לטענתה יש להורות על סילוק התביעה על הסף (שיהוי, מעשה בית דין ושימוש לרעה בהליכי משפט), אך משעה שהגעתי למסקנה שהתביעה אינה בסמכותי העניינית, איני רואה צורך להידרש לטענות אלה.

סוף דבר נוכח כל המפורט לעיל, דין התביעה להימחק בשל חוסר סמכות עניינית.

בנסיבות העניין, נוכח השיהוי מצד העיריה בהגשת הבקשה לסילוק התביעה (בקשת הסילוק הגשה כשנה וחודש לאחר הגשת התביעה), אני קובעת שכל צד יישא בהוצאותיו.