בהעדר רישיון, העותרת פועלת למעשה באופן בלתי חוקי, ולכן גם אינה זכאית לפטור מארנונה בגין פעילות זו. יצוין כי העותרת השיבה לטענה זו, שהועלתה לראשונה בכתב התשובה של המשיבה, וטענה כי היא אינה בית ספר כמשמעותו בחוק הפיקוח על בתי ספר, אלא סמינר למורות, ולכן היא אינה זקוקה לרישיון להפעלת בית ספר על מנת לפעול באופן חוקי.
סעיף 4(א)4(א) לפקודת הפיטורין, שהוא הרלוואנטי למקרה הנוכחי, קובע כי לא תוטל ארנונה כללית על ביניין או קרקע תפושה אשר:
"הבעלות והחזקה עליהם הן בידי כל מוסד חינוך, בתנאי שהבנין או הקרקע התפוסה משמשים לאותו מוסד-חינוך: — (א) כגן-ילדים, בית-ספר, סמינר או בית-ספר מקצועי, או (ב) כבית חינוך לעוורים, לאילמים או לחרשים, או פק' 13 לש (ג) כספריה ציבורית;" ובהמשך הסעיף נקבע סייג לפיו הפטור יוענק:
"בתנאי כי לא יפטרו ממס כל בנין או קרקע תפושה שהבעלות והחזקה עליהם הן בידי כל מדינה או כל אדם המחזיק מטעם כל מדינה, או כל עדה דתית או מוסד דתי, אגודת צדקה או מוסד חינוך, אם אותה מדינה או אותה עדה דתית או אותו מוסד דתי, או אותה אגודת צדקה או אותו מוסד חינוך משתמשים בבנין או בקרקע התפושה לאיזה צורך שתכליתו הפקת ריווח כספי".
סעיף 14 לפקודה קובע כי:
"כל שאלה באם איזו עדה דתית או אם איזה מוסד או מוסד דתי או אם איזו אגודה היא אגודת צדקה או אם איזה מוסד הוא מוסד חינוך, יחליט בה הממונה על המחוז שבו נמצא הנכס אשר ביחס אליו נתבעים הפטורין ע"י אותה עדה או אותו מוסד דתי או אותה אגודת צדקה או אותו מוסד חינוך".
כלומר, בהתאם להוראות הסעיף, פטור מארנונה בגין נכס מסוים יוענק, בין השאר, למוסד שלגביו קבע הממונה על המחוז כי הוא מוסד חינוך, ובתנאי שהוא עושה בנכס שימוש, כסמינר, ובתנאי שלא נעשה בו שימוש שתכליתו היא הפקת רווח כספי.
...
בית המשפט פירש את המונח "סמינר", בהתאם למשמעותו המילולית, וקבע כי העותרת מהווה סמינר, שכן היא עוסקת בהדרכת מורים הרי שבית המשפט סבר כי אין בכך כדי לשלול את מסקנתו זו. אשר לעובדה שמדובר בהדרכתו של מי שכבר יש לו תעודת הוראה, והכוללת גם הכשרת הורים שאינם מורים, אינה שוללת מסקנה זו. לטענת העותרת, משנמנעה המדינה מלערער על פסק הדין, הרי שהוא מחייב אותה, ועליה ליישמו גם לענייניה.
לעניין זה אין לקבל את טענת העותרת לפיה בפסק דין עיריית רחובות נקבעה קביעה הסותרת מסקנה זו. כפי שציין משיב 2, בפסק דין עיריית רחובות נקבע כי יש לבחון את זכאותם לפטור של נישומים שנהנו מפטורים הסטוריים לפי סעיף 5(י) לפקודת הפיטורין לפי הקריטריונים שבחוזר המנכ"ל, וכי יש לשוב ולבחון את עמידתם בקריטריונים אלו מעת לעת.
גם טענת העותרת לפיה לכל הפחות יש לפטור אותה מארנונה לשנת 2003, שכן ביטול הפטור נרשם במחשבי העירייה רק בשנת 2004 ולא ניתן לבטלו רטרואקטיבית, דינה להידחות.
סוף דבר העתירה נדחית.
