תנאים למחיקת כתב אישום שאינו מגלה עבירה

כתב אישום קודם, במסגרתו הואשם הנאשם בעבירה דומה, נמחק ביום 25.2.2020, לאחר שנקבע כי עובדותיו אינן מגלות עבירה (ת"פ 42398-09-19 בבית משפט השלום בתל-אביב; להלן: התיק הקודם; התיק הראשון).

דיון והכרעה כפי שקבעתי בהכרעת דיני מיום 3.1.2022 – הנאשם מזוכה מחמת הספק מהמיוחס לו. היסוד העובדתי בעבירת הסיוע לעיסקת סמים סעיף 31 לחוק העונשין קובע כי מסייע הוא מי אשר, לפני עשיית העבירה או בשעת עשייתה, עשה מעשה כדי לאפשר את הבצוע, להקל עליו או לאבטח אותו, או למנוע את תפיסת המבצע, גילוי העבירה או שללה, או כדי לתרום בדרך אחרת ליצירת תנאים לשם עשיית העבירה.

...

בנסיבות ענייננו אנו, הגשת כתב אישום לאחר ביטולו ולאחר קיום הליך שימוע בו פורטו טענות הסנגוריה, אינה עולה בגדר פגם בהתנהלות המאשימה, ואף אם הייתי מגיעה למסקנה שונה, אין בנימוקי הסנגור על מנת לקבוע כי ניהול ההליך הפלילי פוגע בחריפות בתחושת הצדק וההגינות, ודאי לא באופן המצדיק מתן סעד של ביטול כתב האישום.

ונזכיר: לאחר שהמאשימה ציינה כי לא תוכל לתקן את כתב האישום במועד הדיון, נדחתה בקשת ההגנה לזכות את הנאשם, ובית המשפט מצא לנכון להורות אך על ביטולו של כתב האישום.

טענת ההגנה מן הצדק – נדחית אפוא.

באשר לעבירת השכרות – נטען כי הרשעה מכוח סרובו אינה אפשרית שכן כתב האישום אינו מגלה אשמה וכן לא הוכחו כל יסודות העבירה, אשר להרשעה בשיכרות מכוח מאפייני היתנהגות – נטען כי הנאשם שתה אלכוהול לאחר ארוע התאונה וטרם הגעת השוטרים למקום.

ניסוח כתב האישום מגלה עבירה כאמור, לטענת ההגנה, לא צויין בעובדות כתב האישום כי הנאשם סירב להבדק בדיקת אוויר נשוף ולכן יש להורות על תיקון כתב האישום בדרך של מחיקת סעיף 2 לעובדות כתב האישום וכן הוראת חיקוק 2, ולחילופין יש להורות על זיכויו מעבירת השכרות מכוח סרובו.

ובהקש לכך, אף שעובדת סרובו להבדק בדיקת נשיפה לא צויינה – ניתן להרשיעו בעבירת השכרות מכוח חזקת הסרוב, ובילבד שנתקיימו התנאים לעיל.

...

לסיכום, התנהגות השוטרים בהיות הנאשם מחוץ לרכבו וטרם נכנס לניידת, אינה תקינה ועולה כדי שימוש בכוח שלא כדין.

סוף דבר לאחר שמיעת העדויות, עיון בראיות, לרבות סרטוני מצלמת הגוף של השוטרים וסרטוני מצלמת רכב הנאשם, שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם נהג ברכב בהיותו שיכור – הן מכוח סירובו למסור דגימת אויר נשוף לשם איתור אלכוהול בגופו והן מכוח מאפייני שכרות שעלו מהתנהגותו בשטח ובתחנת המשטרה, מאופן נהיגתו ברכב וגרימת התאונה וכל זאת לצד סתירות מהותיות שנתגלו בין עדויותיו במשטרה לבין עדותו בבית המשפט – אשר פעלו לחיזוק ראיות המאשימה.

לאור האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום: נהיגה בקלות ראש וסירוב לבדיקת שכרות, עבירות לפי סעיפים 62 (2) ו- 62 (3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961; סטיה מנתיב נסיעה והתנהגות הגורמת נזק, עבירות לפי תקנות 40 ו-21(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.

אביא הדברים כלשונם: " סמכותו של התובע לגבי חומר החקירה, כסמכותה של כל רשות ציבורית בעלת סמכויות משפטיות, היא הסמכות להתייחס לחומר שלפניו באופן עינייני ולדון בו ולטפל בו על-פי חובתו המשפטית והציבורית, כפי שמתחייב ממהותו של החומר. אם היתנהלה חקירה ולא נתגלו ראיות מספיקות והתיק ניסגר, אין פרושו של דבר, שאין לפתוח בחקירה מחדש או להגיש כתב אישום, אם, למשל, מתגלות ראיות חדשות. לשם כך אינו דרוש ערר, היינו הערר אינו תנאי לבדיקתו מחדש של תיק חקירה, והעיון והדיון מחדש בתיק יכולים להעשות גם, כאמור, אחרי שחלפה בכלל התקופה אשר בתוכה ניתן היה להגיש ערר." בעיניין דותן טען העותר שסמכות הרשות לחזור בה מההחלטה שלא להגיש כתב אישום, היא אך במקרה בו הוגש ערר לפי סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 (להלן – החסד"פ).

בסעיף 4(ג) להודעה צוין: "בסמכות המישטרה/הפרקליטות לפתוח מחדש את התיק וכן להחליט על הגשת כתב אישום. בכפוף להוראות החוק בדבר היתיישנות העבירות." כעולה מדברי המשיבה, ביום בו נימסרה ההודעה על סגירת התיק למבקש, הועבר התיק לעיונה של שלוחת תביעות תעבורה, הראיות נבחנו על ידי תובע תעבורה, שהחליט, בשים לב לאנטרס הצבורי, שיש מקום להגשת כתב אישום בתעבורה נגד המבקש.

המערער הגיש בתגובה בקשה למחיקת כתב האישום בעילה של הגנה מן הצדק.

...

אשר לטענת הסנגור שרק בהתקיימן של נסיבות חדשות ניתן לפתוח חקירה מחדש – אף זו דינה להידחות.

לסיכום, נוכח מכלול הנסיבות שצוינו, לא מצאתי שיש להורות על ביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק.

הבקשה נדחית.

עוד הוסכם על מחיקת כתב האישום כנגד אשת הנאשם.

כעולה מכתב האישום המתוקן, השניים סיכמו ביניהם, כי קרובו של הנאשם יישלח את האקדח ומחסנית תואמת בחבילה לארץ, את הנשק יטמין בתוך קופסת נשק דמה מסוג איירסופט כדי למנוע את גילויו, והחבילה תשלח לכתובת הוריו של הנאשם, בביתם התגוררו, באותה עת, הנאשם ומשפחתו.

לכך אוסיף, כי בעבירות הנשק צורך השעה הוא לבכר את האנטרס הצבורי על פני אינטרס הנאשם ואין בנסיבותיו של הנאשם שבפניי כדי להביא לסטייה מכלל זה. עוד אזכיר, כי המלצות שירות המבחן אינן מחייבות את בית המשפט וביכולתו לסטות ממנה מטעמים מוצדקים (ע"פ 2048/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פ' 13) עם זאת, לא ניתן להיתעלם מנסיבותיו, הפגיעה החמורה שעלול לגרום עונש המאסר לעסקו ולמשפחתו ושהייתו תקופה ארוכה בתנאים מגבילים.

...

לאחר שבחנתי את נסיבות ביצוע העבירה ומדיניות הענישה הנוהגת אני קובעת מתחם ענישה שנע בין 21-50 חודשי מאסר.

לאחר שבחנתי את המקרה שלפניי, מצאתי כי אכן מדובר בנאשם חיובי, בעל מידות טובות, שהמעשה בו הורשע חריג בנוף חייו הנורמטיבי, עם זאת לא שוכנעתי מקיומן של נסיבות מיוחדות המאפשרות להטיל עליו ענישה חריגה של מאסר בדרך של עבודות שירות, ואין עניינו נופל בגדר המקרים המתאימים לחריגה ממתחם הענישה מכח סעיף 40ד'(א) לחוק עד כדי הימנעות ממאסר ממש.

לאחר ששקלתי את כלל השיקולים לקולא ולחומרא, ונתתי משקל מסוים לעונשו של רמי, מצאתי ללכת לקראת הנאשם ולחרוג חריגה קלה ממתחם הענישה לקולא, באופן שייגזר על הנאשם עונש מאסר שאינו ממושך המאזן בין כלל שיקולי הענישה בתיק זה. לאור האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את כלל השיקולים, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 18 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו החל מיום 17.8.21 ועד ליום 14.9.21.

רקע כללי: הנאשם הורשע – על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, שניתנה במסגרת הסדר טיעון דיוני ללא הסכמות לעניין הטיעונים לעונש – בבצוע עבירה של החזקת סכין שלא כדין, לפי הוראות סעיף 186(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

יתר על כן, נוכח שתוף הפעולה של הנאשם בקשר הטיפולי מזה תקופה ממושכת, כמו גם העובדה שבשלוש השנים שכבר עברו מאז ביצוע העבירה לא שב הנאשם והסתבך בפלילים, העריך שירות המבחן כי הנאשם הוא בעל יכולת לגלות אחריות והתמדה בהליך השיקומי ובעריכת שינוי חיובי בחייו.

עוד הדגישה ב"כ המאשימה כי במקרה דנא החזיק הנאשם בסכין, בידו, והתייחסה לנסיבות נוספות – שנמחקו במסגרת כתב האישום המתוקן וממילא אין מקום להתייחסות אליהן כאן.

אשר על כן – ובהיתחשב בשיקולים לכף חומרה ולכף קולה, אשר פורטו לעיל – אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: (א) מאסר על תנאי למשך 3 חודשים, אותו לא יישא הנאשם אלא אם כן יעבור, תוך שלוש שנים מהיום, את העבירה בה הורשע.

...

בית המשפט נעתר לבקשה והורה על קבלת תסקיר שירות המבחן, תוך שציין כי אין בהחלטה משום קביעה כלשהי באשר לעונש הראוי במקרה זה (שם, עמ' 6 שורה 22 ואילך).

אני קובע אפוא את מתחם העונש ההולם, במקרה זה, בין ענישה צופה פני עתיד בצירוף ענישה נלווית לבין שמונה חודשי מאסר בפועל.

אשר על כן – ובהתחשב בשיקולים לכף חומרה ולכף קולה, אשר פורטו לעיל – אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: (א) מאסר על תנאי למשך 3 חודשים, אותו לא יישא הנאשם אלא אם כן יעבור, תוך שלוש שנים מהיום, את העבירה בה הורשע.