]
"הינה כי כן, שילוב שני החוקים ונוהל תנאי ההיתר מלמד על כך שהעסקת עובד זר מהגר עבודה בענף הבניין אפשרית אך על ידי תאגיד כוח אדם, וכזה העוסק בהשמת עובדים בענף הבניין בלבד. העסקתם של עובדים זרים בענף הבניין שלא על ידי תאגיד כוח אדם, ללא היתר, ושלא בהתאם לתנאיו, מנוגדת להוראות הדין, ויש בה אף אספקטים פליליים"[footnoteRef:27].
בשום שלב, לא נטען כי העובדים הסינים שהועסקו באתר הבניה היו עובדים של תאגיד מורשה להעסקת עובדים זרים בבניה וטענה זו עלתה רק לאחר שהתובע ביסס סיכומיו, בין היתר, על הטענה כי חברת נופר אינה תאגיד מורשה להעסקת עובדים זרים בענף הבנייה ועל כן, לא יכלה להעסיק את העובדים הסינים כנטען על ידה.
...
זאת ועוד, כאמור לעיל, שוכנענו, כי הסכמי ההתקשרות של הנתבעת עם חברת נופר היו הסכמים למראית עין.
אשר על כן, על אף שגזר הדין מתייחס לנתבעים 9 ו-10, לא מצאנו לבסס ממצאים עובדתיים בהתאם לגזר הדין וקביעותינו מבוססות, כאמור לעיל, בנימוקים שפורטו לעיל בהרחבה.
לאור כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א. 28,800 ₪ בגין חלף הפרשות לפיצויים ולפנסיה.
