תנאי שכר עובדי עירייה: שינויים והשלכות

עוד נקבע כי "עובד בקופה (עובד קיים) שמונה לעובד בכיר ע"פ טבלת התפקידים המצ"ב יהא זכאי לבחור בין העסקה במתכונת חוזה הבכירים שבחוזר הממונה על השכר מיום 10.6.07 על תנאי העבודה והשכר הקבועים בו, לבין המשך העסקה ע"פ צורת העסקתו, תנאיה והשכר בגינה כפי שהייתה נהוגה לגביו עובר למינויו לתפקיד הבכיר. עובד שיבחר באפשרות השנייה, שכרו לא יפגע אך עדכונו יהא עפ"י השינוי בשיעור תוספת היוקר ועפ"י כללי תשלומה." 3.9.

" [וראו גם: ע"ע (ארצי) 1842-05-14 עריית ירושלים - גלית קידר (28.12.2016); ע"ע 1381/01 זאב אורפז – עריית בת ים ואח' (26.12.04) (להלן – עניין אורפז); עניין קופת חולים כללית] בית הדין הארצי חיווה דעתו בעיניין סמכותו של הממונה על השכר בעניינים אלו, והבהיר כי [ע"ע (ארצי) 1445/02 אמריק יהודה פרידמן - עריית מגדל העמק (19.12.04)]: "הוראות סעיף 29(א) ו- 29(ב) לחוק יסודות התקציב הן הליבה של מנגנון הפיקוח והמפתח להפעלת סמכויות הממונה על השכר. סעיף 29(א) קובע נורמה של רמת שכר, תנאי פרישה, גמלאות והטבות כספיות "..

אינטרס ההסתמכות של הנתבע והשלכות אישור החלטת הממונה על השכר על עובדים אחרים על מנת שלא יצא הנייר חסר נתייחס לטענת הנתבע כי הסתמך על היתנהגות הממונה ועל כך ששכרו נבדק ונימצא תקין.

...

אנו סבורים כי זו המסקנה המתחייבת אף מלשונם של ההסכמים והמכתבים אשר הוצגו לפנינו, ונוכח הפסיקה המפורשת בעניין קופת חולים כללית.

היות שבכל מקרה השכר אותו השתכר הנתבע בעת שמונה, עלה על השכר אותו ביקש הממונה על השכר להגביל לאדם הממלא את תפקיד מנכ"ל קופת החולים, נקבע על פי מכתבי 2009 הראשון והשני כי השכר ישמר כפי שהיה במועד המינוי, למעט תוספת יוקר, ובאופן מפורש כדקלמן (סעיף 4 למכתב שני 2009) (ההדגשות אינן במקור – ח"ט): "למען הסר ספק הסכומים המוצגים בטבלה הינם למשרה מלאה וכוללים את כל התשלומים שהעובד זכאי לקבלם, לרבות שעות נוספות, כוננויות, פרמיות, קריאות פתע וכל הרכיבים והתשלומים החודשיים והשנתיים כגון, גמול השתלמות וכל כל תוספות השכר ותוספות לשכר מכח הסכמים או הסדרים קיבוציים, למעט: הוצאות טלפון, הוצאות אש"ל, קצובת ביגוד, הבראה, הוצאות רכב (אין לגלם זקיפת שווי רכב)." לטעמנו פירוש הדבר הינו אי ביצוע העלאות בשכרו של הנתבע, בין שמדובר בתוספות שניתנו לכלל העובדים בדירוג, ובין שמדובר בתוספות קונקרטיות הנובעות משינוי בהוראות נציבות מס הכנסה או מהחלפת הרכב.

סוף דבר נוכח האמור והמבואר לעיל, התביעה מתקבלת.

מודל שכר הבכירים נגזר משכר מנכ"ל החברה (שנגזר משכר מנכ"ל עריית אשדוד) ומהוה חבילה אחת, מכלול של תנאים וזכויות.

המחלוקת בין הצדדים נגעה בשאלה העיקרית – האם הוצע/התאפשר לתובע להצטרף למודל שכר בכירים, האם פעלו הנתבעות בעיניינו מתוך אפליה פסולה ומה ההשלכות הנובעות מכך.

משכך, כאמור, על מנת להשוות את שכרם של מינהלי מתנ"סים בחברה קרוב ככל שניתן לשכר הניתן למנהלי מתנ"סים בחברה בארצית למתנ"סים, הוחלט לאפשר למנהלי המתנ"סים לעבור למודל שכר בכירים שבדרך כלל היה גבוה מהשכר על פי דרוג דרגה ולבצע חישובי התאמה, אלא שבכל הנוגע לתובע, בהיותו עובד ותיק שחלק מתנאי שכרו החריגים אושרו בהסכם מרץ 99', הגם שבסיס השכר היה זהה לבסיס שכרם של יתר המנהלים, הרי שבצירוף תוספות שקבל, עלה שכרו על שכר יתר המנהלים ובביצוע התחשיב לפי מודל הבכירים (כמפורט בסעיפים 4-6 לעיל), היה הוא נידרש להשבת סכומים ניכרים.

התובע טוען, כי רכיבי השכר משולמים עוד משנת 1998, דרוג השכר היה ידוע לממונה במשך שנים רבות ולפחות משנת 2007 כאשר תביעת ההשבה הוגשה לאחר כעשור וכשבמשך כל התקופה החברה והממונה גילו דעתם כאילו קיימת הסכמה בין החברה לממונה שלא ננקטות פעולות אכיפה נגד המנהלים והוצג מצג שאין ולא תהא כל דרישה לשינוי דרוג שכר ובודאי לא דרישה להשבה רטרואקטיבית.

...

משכך, לא מצאתי כי נפל פגם בהליך השימוע, באופן קבלת ההחלטה על ידי הממונה או כי ההחלטה עצמה נגועה באי סבירות או מידתיות - ודין טענות התובע והסעדים הנתבעים בגינם – להידחות.

אחרית דבר על יסוד כל האמור – תביעת התובע לחייב את החברה בהחלת מודל בכירים לגביו ותשלום הפרשי שכר וזכויות – נדחית.

לאור המסקנה שאליה הגעתי – נדחות גם תביעות התובע לפיצוי בגין אפליה פסולה, העסקה פוגענית ועוגמת נפש וכן לביטול החלטת הממונה.

בענין דכאן, נכתב בהסכם המעבר: פרק יד' – שמירת זכויות: תנאים ותניות של עובדים שנקבעו בעבר בין הצדדים, לרבות בהסכמים קבוציים ו/או בהסדרים קבוציים, אין בהסכם זה כדי להוסיף עליהם או לגרוע מהם ו/או מתוקפם, אלא אם הם שונו או בוטלו בהוראה מהוראות הסכם זה. מקובלת עלינו טענת המדינה כי הסכם המעבר נועד לגבור על ההסכמים והנהלים המוקדמים לו בכל הנוגע למעבר מפנסיה תקציבית לצוברת ולמעשה זוהי כל תכליתו.

מבלי לקבוע כל מסמרות, יש להניח כי פיצוי "מרוכז" שכזה עלול להיות בעל השלכות מיסוייות שונות מאשר במצב בו התובעת היתה פורשת לגימלה בהתרחש האירוע המזכה לכך ומקבלת זכויותיה ממבטחים באופן ישיר (בין ככל שהיתה זכאית ומקבלת גמלה חודשית ובין ככל שהיתה מהוונת חלק כלשהוא הימנה).

עם זאת מובהר כי התובעת אינה צריכה לשאת בתשלומי מס שהם תוצאה של פער בין מה שבוצע (ולמעשה לא בוצע) בענין הפרשות פנסיוניות לבין מה שהיה על העיריה לבצע, ועל העיריה יהא לגלם אותם לאחר שתציג חישובים של גורמים מקצועיים מומחים באשר לאופן שבו יש לעשות כן. התובעת עתרה לפצוי בהתאם להוראות סעיף 26א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 בשל מסירת תלושים לא נכונים.

...

יאמר לענין זה- אף שכאמור , מצאנו גם טעם לפגם בהתנהלות התובעת, לא מצאנו לקבוע כי יש לייחס לה "אשם תורם" כפי שטענה העיריה בהגנתה.

אף שכאמור סבורים אנו כי התובעת היתה מודעת בכל השנים ל"ספק" שיש ביחס לזכאותה לפנסיה תקציבית, הרי שעדין האחריות ליצירת הספק, מוטלת על הנתבעת.

בשקלול כלל הנתונים מצאנו מקום לפסוק לתובעת פיצוי ברכיב זה בסך של 20,000 ₪.

לפנינו תביעת התובעת לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתה בעריית באקה אל-גרביה (פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים עקב הפחתת הקף משרתה לאחר שובה מחופשת לידה בחודש 2/2012, פיצוי בגין הפרת חוק שויון הזדמנויות בעבודה עקב הפלייה מחמת היותה אם, פיצוי בגין אי עריכת שימוע לפני הפחתת הקף המשרה, פיצוי בגין אי מתן הודעה על שינוי בתנאי העבודה, תשלום הפרישי שכר והפרשי הפקדות לקרן פנסיה, תשלום שכר בעבור עבודה בקייטנות ותשלום הפרישי דמי לידה).

כלומר, כל עובדי הערייה ידעו על תהליך הפרדת הרשויות ועל השלכותיו על משרותיהם.

...

] יצוין שבמהלך עדותה של גב' עפאף חרזאללה, סמנכ"לית העירייה ומנהלת משאבי אנוש (להלן: גב' חרזאללה), נעשה ניסיון לטעון שלתובעת תעודה של סייעת חינוך מיוחד ולא תעודה תיכונית בלבד[footnoteRef:2] ובסיכומים אף נטען שהיא בוגרת תואר ראשון בחינוך מיוחד[footnoteRef:3], אלא שדין הטענות להידחות משתי סיבות: האחת, התובעת לא טענה בכתב התביעה המקורי או המתוקן ולא הצהירה בתצהירה שיש לה תעודה של סייעת חינוך מיוחד או תואר ראשון בחינוך מיוחד, ולכן הטענות לא הוכחו.

עם זאת, כאמור העירייה פעלה בניגוד לחוק עבודת נשים עת לא פנתה לממונה בבקשת לקבלת היתר להפחתת היקף משרת התובעת ולכן לא מצאנו שהשיהוי הניכר בהגשת התביעה מצדיק את דחייתה.

סוף דבר התביעה נדחית ברובה.

תביעות התובעת לתשלום פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, הפרשי שכר והפקדות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות בגין משרה בהיקף של 83%, שכר בעבור עבודה בקייטנות האביב והקיץ והפרשי דמי לידה – נדחות.

לטענת התובע, החל מחודש אוגוסט 2017 ועד לסיום עבודתו בחברה לא שולמה לו משכורתו בעד עבודתו, אף שתלושי השכר הופקו ונמסרו לידיו כרגיל (למעט תלוש נובמבר שהופק על סכום נמוך, בניסיון לשנות באופן חד צדדי ולא מוסכם את תנאי השכר של התובע ולמעט תלוש חודש דצמבר שלא הופק כלל), הכל כמפורט ביתר הרחבה להלן.

תגיע היום ומדי יום עד שתפטור [כך במקור – כ.פ.] את הבעיה, ותגיב לה! לא ברור לי אם אתה לא מבין את הרגישות העצומה ומה שקרה פה. ההשלכה על החברה עצומה, ואי אפשר להרשות לעצמנו להפסיד את הלקוח הזה.

בנוסף, יש בפיצויי ההלנה כדי להוות פיצוי לעובדים אשר לא זכו לקבל את שכר עבודתם במועד [ע"ע 1242/04 עירית לוד – דהן (28.7.05); ע"ע 56846-05-12 ג'י.איי.אס גלובל אנוירמנטל סולושנס בע"מ – אפללו (10.2.15)].

...

לאור האמור, טענתו המאוחרת של התובע בעניין זכאותו לתשלום פדיון חופשה – נדחית.

מכל אחד הטעמים המפורטים, קל וחומר בהצטברם – אנו דוחים את טענת הקיזוז.

סוף דבר מהטעמים שפורטו לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.