תנאי עבודה של עובדי הדפוס בעיתונות

ביום 23.1.2002 הגישה ההסתדרות לבית הדין האיזורי בקשת צד בסכסוך קבוצי, במסגרתה טענה כי העתון פגע באורח חד צדדית בתנאי עבודתם של עובדי הדפוס בעיתון בעניינים שונים.

...

לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לעיכוב חלקי של ביצוע פסק הדין, כמפורט להלן.

בנסיבות אלה, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים האמורים, אני מורה כי לכל משיב ישולמו 30% מהסכומים שיש לשלם לידיו לפי פסק הדין (מחצית הסכום לאחר ניכויי 33 החודשים בגינם לא ניתנה על ידי המשיבים תשובה לטענות המבקשים) וכן 30% משכר הטרחה שנפסק ויתר הסכומים (70% מהחיוב הכולל לפי פסק הדין) יעוכבו.

סוף דבר - הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת בחלקה, כאמור בסעיף 16 לעיל.

חלק מהעובדים השתמשו בשווי הכספי לצורך מימון נסיעה לחו"ל. ביום 23.1.02 הגישה ההסתדרות בקשת צד בסכסוך קבוצי לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, בו טענה נגד פגיעה חד צדדית בתנאי העבודה של העובדים, בשני נושאים, האחד – ביטול הטבת תלושי מזון לעובדים.

בפסק הדין של בית הדין הארצי נקבע : "... לפי העולה מחומר הראיות, הנוהג של מימון סופי השבוע נעשה על פני שנים ברציפות בהתאם להסכמות קיבוציות בין הנהלת העתון לועדי העובדים בדפוס העתון... נראה על פני הדברים, כי משכה של הטבת סופי השבוע ורציפותה, והעובדה שסוכמה כחלק מהמשא ומתן הקבוצי על שכר עובדי דפוס העתון, מקנה לה בנסיבות העניין מעמד של "תנאי עבודה". .

...

באשר לשווי ההטבה העיד מר כפיר: "... במהלך המו"מ עם העובדים לנסות להגיע לקביעת עלות סופ"ש, עשינו בירורים עם המלון ועם משרדי הנסיעות והגענו למסקנה שבמועד ההוא, עלות הסופ"ש הוא 3,600 ועל כן זה מה שהצענו". עיינו עיין היטב בתצהירי התובעים, בעדותו של מר עופר ובסיכומי התובעים, ולא מצאנו כל הסבר לסכום שאליו הגיעו התובעים – 47,352 ₪ לכל עובד.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים סך 25,200 ₪ ברוטו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (24/10/13) ועד לתשלום בפועל.

חלק מהעובדים השתמשו בשווי הכספי לצורך מימון נסיעה לחו"ל. ביום 23.1.02 הגישה ההסתדרות בקשת צד בסכסוך קבוצי לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, בו טענה נגד פגיעה חד צדדית בתנאי העבודה של העובדים, בשני נושאים, האחד – ביטול הטבת תלושי מזון לעובדים.

בפסק הדין של בית הדין הארצי נקבע : "... לפי העולה מחומר הראיות, הנוהג של מימון סופי השבוע נעשה על פני שנים ברציפות בהתאם להסכמות קיבוציות בין הנהלת העתון לועדי העובדים בדפוס העתון... נראה על פני הדברים, כי משכה של הטבת סופי השבוע ורציפותה, והעובדה שסוכמה כחלק מהמשא ומתן הקבוצי על שכר עובדי דפוס העתון, מקנה לה בנסיבות העניין מעמד של "תנאי עבודה". .

...

באשר לשווי ההטבה העיד מר כפיר: "... במהלך המו"מ עם העובדים לנסות להגיע לקביעת עלות סופ"ש, עשינו בירורים עם המלון ועם משרדי הנסיעות והגענו למסקנה שבמועד ההוא, עלות הסופ"ש הוא 3,600 ועל כן זה מה שהצענו". עיינו עיין היטב בתצהירי התובעים, בעדותו של מר עופר ובסיכומי התובעים, ולא מצאנו כל הסבר לסכום שאליו הגיעו התובעים – 47,352 ₪ לכל עובד.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים סך 25,200 ₪ ברוטו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (24/10/13) ועד לתשלום בפועל.

בעיניין עס"ק 12-08 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' ידיעות אחרונות בע"מ נדונה השאלה, האם הטבה שניתנה לעובדים הופכת לזכות של העובדים ותנאי מתנאי עבודתם או הטבה המצויה בשקול דעת ההנהלה ויכולה היא לבטלה בכל עת. ביה"ד הארצי קבע כי ההטבה הפכה לחלק מתנאי השכר ולא ניתן להפסיקה באופן חד צדדי: "... לפי העולה מחומר הראיות, הנוהג של מימון סופי השבוע נעשה על פני שנים וברציפות בהתאם להסכמות קיבוציות בין הנהלת העתון לוועדי העובדים בדפוס העתון. מבלי לקבוע מסמרות בעיניין מעמדן של הטבות שונות שמעניק המעסיק לעובדים ובעניין שיקול הדעת הנתון לו בהתייחס למתן הטבות אלה, נראה על פני הדברים, כי מִשְכה של הטבת סופי השבוע ורציפותהּ, והעובדה שסוכמה כחלק מהמשא ומתן הקבוצי על שכר עובדי דפוס העתון, מקנה לה בנסיבות העניין מעמד של "תנאי עבודה". יש לציין, כי בתקופה שקדמה להחלטת העתון על ביטול מימון סופי השבוע לעובדים ואף לאחריה, ניהל העתון משא ומתן קבוצי עם ועדי העובדים בעתון במטרה להגיע להסכמות בעיניין צימצום ההטבה או ביטולה, אולם משא ומתן זה לא הבשיל לכלל הסכמות.

...

" לנוכח קביעותינו לעיל, ומשהארגון אינו הארגון היציג של המורים לאנגלית במכינה במועד הגשת התביעה ונכון לעת הזו, דין טענותיו באשר להחלת הסכמים כאלו או אחרים על המורים לאנגלית במכינה- סילוק על הסף.

סוף דבר בקשת הצד מתקבלת בחלקה.

יחד עם זאת, אנו קובעים כי ההחלטה על פיטורי המורים לאנגלית שהועברו לעבוד במכינה או שינוי תנאי העסקתם לעומת תקופת עבודתם במחלקה לשפות זרות הינה שלא כדין.

תקנה 12 המפרטת את הנסיבות לצרוף דרגות נכות, קובעת כך: "הנסיבות שלפיהן תובא בחשבון נכות מעבודה קודמת לצורך הגדלת דרגת נכות מעבודה של נכה עבודה לפי סעיף 121 לחוק (להלן - דרגת הנכות המצטברת) הן אלה:

" לפי העולה מפסק הדין של בית הדין האיזורי, המבקש, יליד 1947, עבד כדפס בעתון.

לאור זאת, קביעת הועדה כי המבקש יכול לעבוד בתנאי רעש מזיק אינה חוקית לאור תקנה 11 לתקנות הבטיחות בעבודה (גהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), תשמ"ד-1984.

...

לכן לא מצא בית הדין האזורי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ודחה את הערעור.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי מתבקשת תגובתו של המוסד לביטוח לאומי לשאלה מדוע לא יוחזר עניינו של המבקש לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר, אשר תדון מחדש בתביעתו לצירוף דרגות נכות מעבודה בהתאם לתקנה 12.