תנאי מגורים לא ראויים לעובד זר

כל תכליתו של הסדר התאגידים שלפיו ההיתרים להעסקת עובדים זרים בענף הבניה ניתנים לתאגידי כ"א ולא לקבלני הבניה, נועדה להבטיח כי האחריות לתנאי העבודה והמגורים של העובדים הזרים תופקד בידי חברות כ"א שזו מומחיותן, ואשר מספרן מוגבל, והן נתונות תחת פקוח משרד התמ"ת, וזאת תחת הפקרתם של העובדים וזכויותיהם בידי קבלני בניה וקבלני משנה לסוגיהם, אשר אפשרות הפיקוח והאכיפה כלפיהם מוגבלת (ראה עע (ארצי) 137-08 מטין אילינדז נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ).

בעדותו בפנינו העיד מפקח תורג/מן (ראה עמ' 7 לפרוטוקול) כדלקמן: התמונות שהוגשו לתיק מלמדות מעל לכל ספק סביר כי תנאי המגורים שהועמדו לעובדים לא היו ראויים למגורי אדם.

...

אשר על כן אני קובעת כי רק שישה מתוך 15 העובדים הובאו לאתר ערב הביקורת והיתר הולנו באותם תנאים תקופה ממושכת.

לנוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי הנאשמת 1 העסיקה את העובדים והלינה אותם בתנאים שאינם הולמים וכי הנאשם 2 אחראי לביצוע העבירות בהיותו מנהלה, לפי סעיף 5 לחוק עובדים זרים.

לפיכך, החלטתי להרשיע את הנאשמים בגין העסקת 16 עובדים מבלי שהעמידו להם תנאי מגורים הולמים עבירה לפי סעיף 2 (ב) (4) לחוק עובדים זרים, התשמ"א – 1991.

התרשמנו מהעדויות כי המנוח והתובעת אמנם לא גרו יחד, אך היה זה אילוץ מכורח הנסיבות הייחודי למקרה זה, בשל מחלתו הקשה של המנוח.

השתכנענו כי נבצר מהתובעת לעבור להתגורר עם המנוח, שכן לא היו בה תנאים ראויים למגורים ו/או לניהול חיי מישפחה תקינים, וכן מאחר שהתגוררו בדירה עובדים זרים ושהו בה חדשות לבקרים מכרים וידידים שסייעו למנוח.

...

כך או כך, אין בראיה זו בפני עצמה כדי לקבוע ממצא עובדתי, לפיו זה היה מצב הדברים ולסתור את הראיות שהובאו בפני בית הדין לפיהן התובעת והמנוח היו נשואים (ראה בעניין זה: בל (חיפה) 403-01/09 ויקטוריה גודן נ' המוסד לביטוח לאומי) טענות הנתבע בדבר חיכוכים בין הצדדים המעידים על חיים לא משותפים אנו סבורים, כי אמירות התובעת בדבר "חיכוכים עם המנוח בעיקר בעניין הילדים" הנן אמירות תמימות ואותנתיות, שדווקא הן מעידות על כך שלאורך כל השנים המשיכה להתקיים אינטראקציה בין הצדדים ומערכת יחסים נורמטיבית בין בני זוג.

סוף דבר בסיכומו של דבר, לאחר ששמענו העדויות ועיינו בכל המסמכים שהוגשו אנו קובעים כי יש לקבל את טענת התובעת באשר לטיב יחסיה עם המנוח ומהותם, לעניין היותם בני זוג ונשואים לכל דבר ועניין, עד לפטירת המנוח.

מצאנו לקבל את תביעתה של התובעת ולקבוע כי היא והמנוח יצחק הלפרין ז"ל היו בני זוג לעניין זכאות לקצבת שאירים, לפני פטירתו ושל המנוח וככזו היא זכאית לקבל קצבת שאירים על פי הוראות החוק.

מר ג'אבר גאזי (להלן: "הנאשם") מואשם בעבירה של אי העמדת מגורים הולמים לחמישה עובדים אשר אינם אזרחי ישראל או תושביה (להלן: "העובדים"), בנגוד לסעיפים 1ה ו- 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן: "החוק") וכן, תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים (מגורים הולמים)), תש"ס-2000 (להלן: "תקנות תנאים הוגנים").

כך העיד מר וקנין: "הגענו לשם, מצאנו עד כמה שאני זוכר 5 עובדים זרים, תאילנדים, אני אישית ביקשתי מהם לראות את ההיתרים שלהם... בהמשך הבקורת בנושא המגורים הם גרו באיזה כמו מעין אוטובוס ישן כזה, כולו רעוע, לא ראוי למגורים... חשמל הכל גלוי, המים חמים לא מים חמים, הגישה לא גישה..." (עמ' 4, ש' 3-7 לפרוטוקול) וכך העיד מר גרשוני: "זה היה אחד האתרים המוזנחים שיצא לי לראות..." (עמ' 11, ש' 7 לפרוטוקול).

...

כך העיד מר וקנין: "הגענו לשם, מצאנו עד כמה שאני זוכר 5 עובדים זרים, תאילנדים, אני אישית ביקשתי מהם לראות את ההיתרים שלהם... בהמשך הביקורת בנושא המגורים הם גרו באיזה כמו מעין אוטובוס ישן כזה, כולו רעוע, לא ראוי למגורים... חשמל הכל גלוי, המים חמים לא מים חמים, הגישה לא גישה..." (עמ' 4, ש' 3-7 לפרוטוקול) וכך העיד מר גרשוני: "זה היה אחד האתרים המוזנחים שיצא לי לראות..." (עמ' 11, ש' 7 לפרוטוקול).

נוכח דברים אלה, הנאשם לא הרים נטל ראיה כלשהי או הציג ראיה כלשהי היכולה לבסס אכיפה בררנית וטענתו לעניין זה נדחית.

סוף דבר: הוכח מעבר לכל ספק כי הנאשם לא סיפק לעובדים תנאי מגורים הולמים כנדרש בנושאים המפורטים לעיל ובנסיבות אלה מצאתי להרשיע אותו בעבירה לפי סעיפים 1ה ו- 2(ב)(4) לחוק.

"הערך המוגן של העבירות מכוח חוק עובדים זרים יסודו בערך כבוד האדם ובזכות לקיום מינימלי בכבוד, ונגזר מתכליתו של חוק עובדים זרים להבטיח תנאי העסקה ראויים והוגנים לעובדים הזרים כקבוצה מוחלשת... הצורך בהוראה חוקית מפורשת המחייבת העמדת מגורים הולמים נבע מהעובדה כי "במקרים רבים תנאי המחיה של העובדים הזרים אינם הולמים מדינה נאורה. העובדים הזרים ובני משפחותיהם מתגוררים בצפיפות, לעתים במכולות שאינן ראויות למגורי אדם כאשר הם נעדרי זכויות... במציאות כזו יש כדי לפגוע בתדמיתה של המדינה כמדינת חוק" (דברי ההסבר להצעת חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), ה"ח 2824 התש"ס - 1999; וראו גם את ע"פ (ארצי) 33098-09-12 א.פ.י. שירותי כח אדם בענף הבניין (2005) בע"מ נ' מדינת ישראל (11.8.14); ע"פ(ארצי) 18/06 פיבר טכניק בע"מ נ' מדינת ישראל (20.2.07))". (הדגשה במקור; פס"ד שמש חי ס' 27).

...

סימן א1 מגדיר את שלבי גזירת העונש על ידי בית המשפט כדלקמן: "בשלב הראשון - המקדמי, נדרש בית המשפט לבדוק האם הנאשם שלפניו הורשע בכמה עבירות, להבדיל מהרשעה בעבירה יחידה. במידה ומדובר בכמה עבירות, על בית המשפט לקבוע האם הן מהוות אירוע אחד או כמה אירועים נפרדים. אם מדובר באירוע אחד, ימשיך בית המשפט 'כרגיל', אל שני השלבים הבאים (קרי, יקבע מתחם ענישה לאירוע כולו ויגזור עונש כולל לכל העבירות הקשורות לאותו אירוע (סעיף 40 יג(א) לחוק העונשין). לעומת זאת, במידה ובית המשפט מצא כי בעבירות שבהן הורשע הנאשם מדובר בכמה אירועים, יקבע עונש הולם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן יוכל לגזור עונש נפרד לכל אירוע (בד בבד עם קביעה האם ירוצו העונשים בחופף או במצטבר), או עונש כולל לאירועים כולם (סעיף 40 יג(ב)לחוק העונשין) בעקבות המסקנה שהתקבלה בשלב הראשון ימשיך בית המשפט לשני השלבים הבאים: בשלב השני קובע בית המשפט מתחם ענישה ראוי בהתחשב בעבירה ובנסיבות הקשורות בביצועה; ובשלב השלישי נבחנות הנסיבות שאינן קשורות לעבירה, ובהתחשב בהן גוזר בית המשפט על הנאשם עונש המצוי במתחם הענישה שנקבע בשלב השני (אלא אם מתקיים אחד משני חריגים שיפורטו להלן)." (ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל (5.8.13); הדגשות במקור)".

בפסיקה נקבע כדלקמן: "...במסגרת הפעלת שיקול הדעת השיפוטי אין מניעה להגיע למסקנה כי בנסיבות מקרה מסוים יש לקבוע מתחם ענישה לפי הקנס הנקוב בחוק לגבי עבירה יחידה (גם כאשר באירוע כלולות מספר עבירות או מספר "יחידות עבירה"), כשם שאין מניעה להגיע למסקנה כי יש לקבוע מתחם ענישה הלוקח בחשבון הכפלה אריתמטית על יסוד "יחידות העבירה", כל עוד הדברים נעשים לאחר הפעלת שיקול דעת ובהתאם לנסיבות כל מקרה, ה"תקרה" המירבית האפשרית של מתחם הענישה היא הצטברות עונשי המקסימום בכל אחד מה"מעשים" אך אין משמעות הדבר כי תקרה זו תהווה בהכרח – או לרוב – את הרף העליון של מתחם הענישה, שכן עליו להיקבע בהתאם לנסיבות המקרה הקונקרטיות" (ראו פס"ד שמש חי וכן ע"פ(ארצי) 36941-09-19 מדינת ישראל – שופרסל בע"מ (3.3.2020).

התובעת לא סיפרה איך בית ההורים הפך מבית מפואר למבנה לא ראוי למגורים .

כיוון שבאותה עת התובעת שכרה דירה ומצבה היה קשה , הציעו לה בני המשפחה לבוא לגור עם האב כדי להיות עם היד על הדופק בנוגע לעובד הזר .

אם לנתבעת 1 יש רשות מהתובעת אשר מוגבלת בזמן כפי שציינה בסעיפים הנ"ל אז תנאי הכרחי לתקפותה של רשות זו הוא שלתובעת זכויות הקניין בנכס או מעין זכויות קניין, לרבות הזכות לקבוע מי יחזיק בנכס ומה ייעשה בו. נתבעת 1 לא יכולה מצד אחד לכפור בזכויות התובעת ומצד אחר לציין כי ניתנה לה רשות מוגבלת בזמן.

...

שיקול זה מחזק את המסקנה כי יש לבטל את הרישיון.

אולם, מאחר שציינתי לעיל כי ביטול רשות זו כפוף לעקרונות צדק ותום לב, בהתחשב במצבה הרפואי של הנתבעת 1 אני דוחה את מועד הפינוי ולא מורה על סילוק ידה לאלתר .

תוצאה נוכח מסקנתי כי למעשה מדובר ברישיון חינם, אין מנוס מקביעה כי בכוחה של התובעת לבטלו.