תנאי ל"משפט חוזר" בהליך אזרחי

לטענתו, במסגרת ההסכמות הוסכם והוכרע כי דמי השכירות יעמדו על 20% מהפדיון בכפוף להוצאת רישיון עסק שהנו תנאי מתלה שלא קוים מעולם ולא הוצא רישיון עסק; כי ביחס לתביעות התובע הוסכם כי אלה ידונו בהליך נפרד; כי בהמשך הופנו לבורר אולם משהמו"מ לא צלח פתח המנוח בהליך אזרחי והתובע הלך בעקבותיו, להוכחת טענותיו, צירף התובע לכתב תביעתו צלומי החלטות ביניים שונות שניתנו על ידי בד"ץ בית יוסף.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית בקשה לביטול פסק דין חלוט בהליך אזרחי הנה למעשה בקשה ל"משפט חוזר אזרחי".

...

" גם ערעור שהגיש התובע על החלטה זו נדחה לגופם של דברים תוך שנקבע, על ידי בית המשפט העליון (רע"א 8875/18, הליך מס' 11 לעיל) כי אין במסמכים הללו כדי להביא לביטול פסק הדין ולמשפט חוזר: " ביטולו של פסק דין חלוט, קל וחומר מקום שבו בפסק דין מוסכם עסקינן אינו דבר של מה בכך. מכאן, כי על הטוען לביטול פסק חלוט מחמת גילוין של ראיות חדשות מוטל נטל כבד מאוד... על רקע האמור, אינני מוצא לנכון להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, שלפיה לא הניח המבקש תשתית ראייתית לכך שלא ניתן היה להשיג את הראיות בשקידה סבירה. כזכור, היו אלה נספחים בהליך הבוררות שהתנהל עובר להגשת התביעה מושא פסק הדין. התביעה הוגשה זמן קצר לאחר היווצרותן של אותן ראיות "חדשות". בית המשפט ציין גם, למעלה מן הצורך, תהיות בקשר לאותן ראיות חדשות.

אין בפי התובע שום טענה שאם תתקבל יהיה בה כדי להועיל לו ודין הבקשה להתקבל.

אני מוצאת להוסיף כי התובע, המבקש מבית המשפט סעד מן הצדק, ראוי היה שיבוא ב"קלפים פתוחים" ובצירוף כל המסמכים הקיימים למשל, בתיק הבוררות, ולא שבריר החלטה פה ורסיס הסכם שם, משלא עשה כן התובע ובחר לצרף ב"פינצטה" את שצירף, חזקה כי לו היה מצרף את כל תיק הבוררות, למשל, היה הדבר פועל לחובתו (ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' ,פד"י  מז2 עמ' 605), ואין לי אלא לצטט את כב' השופט רובינשטיין מצטט את כב' השופט סולברג בעניין אחר: "דעת לנבון נקל, כי סופיות הדיון איננה 'לעומתית' לצדק. התדיינות שאינה פוסקת, היא- היא היוצרת עיוות, מבוכה ועוול. דרך הכלל היא, כי סופיות הדיון משרתת את הצדק. היוצא מן הכלל הוא, מצב שבו סופיות הדיון גורעת מן הצדק" (ת.א. (ירושלים) 4582/03 ידיעות תקשורת בע"מ נ' פרופ' משה צימרמן (24.2.04) והציטוט מתוך רע"א 194/07 בני פור נ' מ.מ. פרדס חנה כרכור (6.3.07)) לסיכום: הבקשה לסילוק התביעה על הסף מתקבלת והתביעה לביטול פסק הדין בע"א 52255-11-11 נדחית.

למרות זאת, הייתה הנתבעת מוכנה לחתום על הטיוטה ששלחה לב"כ התובעים אשר בה נכללו תנאי הארכה פחות טובים מבחינתה בהשוואה להסכם הראשון, אך גם לכך לא הסכימו התובעים ובסופו של דבר לא נחתם הסכם בכתב בין הצדדים, אך נכרת ביניהם הסכם בעל –פה כפי שיפורט בהמשך פסק הדין להלן;.

דברי בית המשפט שם יפים גם למקרה שלפנינו : "עקרון סופיות הדיון מחייב כי בית משפט בהליך מאוחר לא יהיה מוסמך לפסוק הוצאות בגין הליך קודם שהסתיים בפסק דין מקום בו אותו בית משפט שדן בהליך הקודם, לא מצא לנכון לפסוק הוצאות. גם באם בהליך הקודם לא הייתה היתייחסות מפורשת לסוגיית ההוצאות, אין מקום לידון בסוגיה זו בהליך אחר, אלא לכל היותר, זכותו של נחמני הייתה להגיש ערעור/בקשת רשות ערעור על פסק הדין, דבר שלא נעשה על ידו באף אחד מההליכים..." (סעיף 11 לפסה"ד)             "...האפשרות לתבוע ברשלנות אינה מקימה לבעל הדין זכאות ל"שידור חוזר" של הליכים שהתקיימו והסתיימו.

עיקרון סופיות הדיון מחייב לכבד היתדיינות שהתקיימה והחלטות שהתקבלו בגדרה (ר' למשל: נ' זלצמן, מעשה בית דין בהליך האזרחי, 1991, פרק ראשון, ע' 14).

חוסר שביעות רצון מן התוצאות אינו מזכה בעילה ל"משפט חוזר" או לעיון מחודש בטענות שהוכרעו (או שניתן היה להעלותן לאור האמור לעיל, חרף קיומה של התניה בהסכם, מצאתי לנכון שלא ראוי להורות על אכיפתה.

...

סוף דבר לסיכום, אני קובע כי התובעים היו רשאים לגבות מהנתבעת את סכום השטר בסך של 40,000 ₪ קרן.

לפיכך, אני מורה על שפעול ההליכים נגד הנתבעת במסגרת תיק מס' 513344-10-16 בלשכת ההוצל"פ בראשל"צ .

בשים לב לאופן ניהול ההליך וקיומם של 3 דיונים בימ"ש, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים באמצעות ב"כ הוצאות משפט בסך של 1,200 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 7,000 ₪ שיתווספו לחוב בתיק ההוצל"פ ויישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום.

המסגרת הנורמאטיבית תביעה לביטול פסק דין במשפט האזרחי, היא למעשה תביעה ל"משפט חוזר אזרחי".

תנאי לקבלת תביעה שכזו היא קיום נסיבות המבססות הכרעה ששיקולי צדק עדיפים על פני שקולי סופיות הדיון ומעשה בית דין, ובעילות תביעה קונקרטיות ומצומצמות, כשבראשן עילת התרמית (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 853 [מהד' 13, 2020], והאסמכתאות שם).

כאשר מתגלה פגם בהליך השפוטי, יש לבחון את השפעתו של הפגם על ההכרעה בהליך השפוטי (ראו: נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך בהליך אזרחי 600 [1991]).

...

כך, לא ציינו המשיבים מתי נודע להם בסופו של דבר על קיומן של ההסכמות, ואלו פעולות בוצעו על ידם במהלך ניהול התביעה המקורית כדי להתעדכן בהתפתחות ההליכים מול בא כוחם הקודם.

בהקשר זה יש להזכיר כי הוויתור על חקירת המצהירים היה בסופו של דבר הדדי.

סוף דבר, הבקשה לדחיית התביעה על הסף מתקבלת.

במסגרת פרשנותו של התנאי בדבר שקדנות סבירה, יש להותיר פתח לסטייה ממנו במקרים בעלי חשיבות ציבורית או עוול משמעותי לאחד מהצדדים, שאז תיטה הכף לעבר פתיחת ההליך הסופי, למרות מחדלי או רשלנות הצד המבקש לפתוח את ההליך.

בבקשתה טענה המערערת כי לשמאית המכריעה, כגוף מעין – שפוטי, סמכות להדרש לבקשה וכי סמכות זו כוללת להזקק לפסק דין סופי לפי ההלכות הנוגעות ל"משפט חוזר" אזרחי (סעיפים 27 – 45 לבקשה).

כיוון שההליך בפני שמאי מכריע הנו הליך משפטי וסמכויותיו מעין שיפוטיות, הרי שאין סיבה שלא להחיל על דרכי פעולתו כללים משפטיים הנדרשים להכרעה בעיניין שבפניו, ובהם הכללים הנוגעים ל"משפט חוזר" ולביטול פסק דין מוסכם, ובזיקה לעניין שבפניו, תיקון השומה המכרעת.

...

כיוון שלא שוכנעתי כי קיימים טעמים מיוחדים לאיחור וכי סיכוייו של ההליך נמוכים ביותר, אין הצדקה להתערבות בהחלטה.

נוכח כל האמור, הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיבה הוצאות ההליך בסך 60,000 ₪.

תחילה קבע בית משפט קמא כי התביעה אינה בקשה ל"משפט חוזר אזרחי" במובנה המקובל בפסיקה, שכן המשיבים לא היו צד להליך הקודם.

אף-על-פי-כן, ההחלטה דנן יוצרת "מצב ביניים" לפיו יתנהל הליך משפטי מלא בשאלה האם עמדו המשיבים בתנאים לניהול משפט חוזר, תוך היתעלמות מעקרון סופיות הדיון.

...

מהו דינו של פסק דין חפצי שניתן בלא שצורף צד נחוץ לדיון, או מבלי שקוימו הדרישות הפרוצדורליות שנקבעו על ידי המחוקק? במקרה כזה, אין מנוס מקביעה לפיה פסק הדין ניתן בחוסר סמכות במובן הפרוצדורלי, שהרי הוא ניתן בהיעדר צד הכרחי לדיון, ו"פסק המוגבל בתוקפו לצדדים הישירים הינו חסר משמעות בנסיבות [של פסק דין חפצי], ולכן לא יכול לעמוד" (רע"א 9041/05‏‏ "אמרי חיים" עמותה רשומה נ' ויזל, פסקה 9 (6.9.2007).

זאת מאחר שכפי שיובהר להלן, אני סבורה כי בהנחה שיוכחו העובדות המופיעות בכתב התביעה, המשיבים הוכיחו קיומה של עילת תביעה לכאורית שעשויה לעמוד להם.

סוף דבר; דין הערעור להידחות.