הסכם 2002: ביום 7.3.2002 נחתם הסכם בין ההסתדרות לבין אגודי הערים לכבאות, שבו הוסכם, בין היתר, כי -
"..חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות, על נספחיה וההודעות בעינייני עובדים שפורסמו עד מועד זה, וכפי שתעודכן מעת לעת, תחול על העובדים באיגודי הערים, החל ממועד חתימת הסכם זה ואילך, והצדדים מאמצים את הוראותיה בהסכם קבוצי ביניהם".
בהסכם 2002 נקבע אפוא במפורש כי על הכבאים עובדי אגודי הערים תחול חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (להלן- חוקת העבודה).
גם טענתם של המערערים כי הם זכאים להכללת תוספת משמרות בשכר מכוח הסכם מקומי משנת 1998 שהשווה את תנאי העסקתם של כבאי האגוד לאלה של עובדי האיגודים בחיפה ובראשון לציון נדחתה, בנימוק שמלשון ההסכם עולה כי לגבי זכויות שלא פורטו בהסכם אין הצמדה אוטומטית, וזכויות המערערים הם בהתאם להסכמים הקבוציים החלים על הצדדים.
מקור זכאותם של המערערים להפקדות המעסיק לקרן הישתלמות הוא סעיף 80.3 לחוקת העבודה, שבו נקבע כאמור כך:
"ההפרשות לקרן הישתלמות הן ממשכורת ברוטו הכוללת את הרכיבים הבאים: שכר משולב, תוספת שהייה בדרגה, תוספת וותק לרבות קידום וותק, וכן כל התוספות המוכרות כתוספות קבועות לצורך חישוב הגמלאות".
אין מחלוקת כי התוספות אינן חלק מ"השכר המשולב" של המערערים, הן על פי הגדרתו בהסכמים הקבוציים החלים על המערערים, והן על פי מהותן, שכן כאמור הן תוספות מותנות.
ככל שמדובר בהפליה בין כבאי דור א' לבין כבאי דור ב', הרי שהפליה זו נובעת מהוראות הסכם מרץ 99, שאומץ בכל הנוגע לכבאים בהסכם הצטרפות 2002, שבו נקבע כי בהתקיים התנאים שבהסכם ובכפוף להוראותיו, לא יופחתו זכויותיהם של כבאי דור א'.
...
כללו של דבר: לאור כל האמור לעיל, הערעור בעניין הגדלת מכסת ימי החופשה נדחה.
יחד עם זאת, כפי שהבהרנו בהרחבה בסעיף 38 לעיל, אנו סבורים כי ההכרעה המשפטית בערעור אינה מייתרת את המשך המו"מ הקיבוצי בין הצדדים, על מנת להסדיר את המחלוקות בדרך המלך – משא ומתן בין הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים – תוך התחשבות במאפיינים הייחודיים של עבודתם של הכבאים.
בנסיבות העניין, לא מצאנו מקום לחייב את המערערים בהוצאות.
