מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תנאי הפרישה של עובדי רשויות מקומיות, בכפוף להסכמים הקיבוציים

בהליך ערעור עבודה (ע"ע) שהוגש בשנת 2018 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

הסכם 2002: ביום 7.3.2002 נחתם הסכם בין ההסתדרות לבין אגודי הערים לכבאות, שבו הוסכם, בין היתר, כי - "..חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות, על נספחיה וההודעות בעינייני עובדים שפורסמו עד מועד זה, וכפי שתעודכן מעת לעת, תחול על העובדים באיגודי הערים, החל ממועד חתימת הסכם זה ואילך, והצדדים מאמצים את הוראותיה בהסכם קבוצי ביניהם". בהסכם 2002 נקבע אפוא במפורש כי על הכבאים עובדי אגודי הערים תחול חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (להלן- חוקת העבודה).
גם טענתם של המערערים כי הם זכאים להכללת תוספת משמרות בשכר מכוח הסכם מקומי משנת 1998 שהשווה את תנאי העסקתם של כבאי האגוד לאלה של עובדי האיגודים בחיפה ובראשון לציון נדחתה, בנימוק שמלשון ההסכם עולה כי לגבי זכויות שלא פורטו בהסכם אין הצמדה אוטומטית, וזכויות המערערים הם בהתאם להסכמים הקבוציים החלים על הצדדים.
מקור זכאותם של המערערים להפקדות המעסיק לקרן הישתלמות הוא סעיף 80.3 לחוקת העבודה, שבו נקבע כאמור כך: "ההפרשות לקרן הישתלמות הן ממשכורת ברוטו הכוללת את הרכיבים הבאים: שכר משולב, תוספת שהייה בדרגה, תוספת וותק לרבות קידום וותק, וכן כל התוספות המוכרות כתוספות קבועות לצורך חישוב הגמלאות". אין מחלוקת כי התוספות אינן חלק מ"השכר המשולב" של המערערים, הן על פי הגדרתו בהסכמים הקבוציים החלים על המערערים, והן על פי מהותן, שכן כאמור הן תוספות מותנות.
ככל שמדובר בהפליה בין כבאי דור א' לבין כבאי דור ב', הרי שהפליה זו נובעת מהוראות הסכם מרץ 99, שאומץ בכל הנוגע לכבאים בהסכם הצטרפות 2002, שבו נקבע כי בהתקיים התנאים שבהסכם ובכפוף להוראותיו, לא יופחתו זכויותיהם של כבאי דור א'.
...
כללו של דבר: לאור כל האמור לעיל, הערעור בעניין הגדלת מכסת ימי החופשה נדחה.
יחד עם זאת, כפי שהבהרנו בהרחבה בסעיף 38 לעיל, אנו סבורים כי ההכרעה המשפטית בערעור אינה מייתרת את המשך המו"מ הקיבוצי בין הצדדים, על מנת להסדיר את המחלוקות בדרך המלך – משא ומתן בין הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים – תוך התחשבות במאפיינים הייחודיים של עבודתם של הכבאים.
בנסיבות העניין, לא מצאנו מקום לחייב את המערערים בהוצאות.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

עוד נקבע לעניין הזכאות לגימלאות את הדברים הבאים: "14.א. מוסכם בין הצדדים, כי על תקופת עבודתו של העובד ברשות המקומית עפ"י כי חוזה זה לא יחולו הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות)(נוסח משולב), התשל"ב- 1970 (להלן: "חוק הגמלאות". על אף האמור לעיל, תקופת שרותו של העובד לפי חוזה זה תצורף לתקופת שרותו הקודמת ברשות המקומית (להלן: "תקופת השרות הכוללת") לעניין הזכות לגמלאות לו ולשאריו, בכפוף לתנאים הבאים: המשכורת הקובעת שעל בסיסה תשולם קצבתו של העובד עבור תקופת השרות שקדמה לתקופת חוזה זה תהיה המשכורת הקובעת, כהגדרתה בסעיפים 8 ו-9 לחוק הגימלאות בדרגה שהיתה לעובד ערב החתימה על חוזה זה, היינו בדרגה 14 בדרוג הנדסאים.
התובע שלא השלים עם תשובותיו של גזבר המועצה פנה לשני גורמים נוספים במרכז השילטון המקומי לסיוע בחיזוק עמדתו: האחד - גב' חנית מגן (נספח ת/7 לכתב התביעה המתוקן), ראש מנהל הסכמי עבודה בשלטון המקומי שהשיבה כי "כן הותק ממשיך להתעדכן – אולם לא לצרכי מענק יובל אם לא הייתה זכאות ערב ההקפאה למענק יובל". וכן לעניין דרגת הפרישה של התובע השיבה גב' מגן כי "היות והעובד נמצא בדרגה 44 שהיא דרגה חריגה, יהיה זכאי בפרישה ל 44+. (לחצי דרגה הנוספת לדרגת פרישתו התקנית)". השני - מר שמואל נחמני, סגן בכיר לממונה על השכר באותה עת (נספח ת/8 לכתב התביעה המתוקן) שהשיב לשתי הסוגיות באופן דומה "לגבי הוותק לשכר סופרים גם את השנים בחוזה בכירים" ו"לשאלה השנייה דרגת הפרישה תהיה 44+".
א להנחיות אגף כוח אדם ושכר ברשויות המקומיות בעיניין חוזה אישי לעובדים שאינם סטאטוטוריים (נ/15) הקובעת כך: "ביטוח פנסיוני עובדים בכירים – עובד חדש ייקלט בפנסיה צוברת או בביטוח מנהלים. רק עובד ותיק שמועסק 10 שנים לפחות באותה רשות מקומית עפ"י ההסכמים הקבוציים (דירוג דרגה) ובגין תקופה זו זכאי לפנסיה תקציבית – יהיה זכאי להמשיך להיות מבוטח בפנסיה תקציבית, כאשר השכר הקובע לפנסיה יחושב לפי 2 תקופות: תקופה א' עבודה השכר הקובע יקבע בכפוף לאחוז הצבירה שצבר העבודה ושכרו לפי דירוג דרגה ותקופה ב' במסגרת השכר הקובע ייחשב לפי אחוש השכר שיאושר לו כאחוז משכר מנכ"ל בכפוף לשנות הצבירה העתידיות שיצבור עד למועד סיום עבודתו ברשות". פיצוי על עוגמת נפש התובע כלל בתביעתו רכיב נפרד שעניינו פיצוי על כך שהנתבעת דחתה את "דרישותיו הצודקות בנושא הדרגות, בנושא הותק, וכן בנושא פדיון ימי המחלה (סעיף 53 לסיכומיו). משדחינו את טענותיו אלה, הרי שגם דין דרישתו לפצוי בגין עוגמת נפש להדחות. נבהיר בהקשר זה, שלא מצאנו גם כל מקום לטענות התובע כי הוא זכאי לפצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לו עקב היתנהלות גזבר הערייה, שפעל על פי התרשמותנו על פי דין ובתום לב.
...
א להנחיות אגף כוח אדם ושכר ברשויות המקומיות בעניין חוזה אישי לעובדים שאינם סטטוטוריים (נ/15) הקובעת כך: "ביטוח פנסיוני עובדים בכירים – עובד חדש ייקלט בפנסיה צוברת או בביטוח מנהלים. רק עובד ותיק שמועסק 10 שנים לפחות באותה רשות מקומית עפ"י ההסכמים הקיבוציים (דרוג דרגה) ובגין תקופה זו זכאי לפנסיה תקציבית – יהיה זכאי להמשיך להיות מבוטח בפנסיה תקציבית, כאשר השכר הקובע לפנסיה יחושב לפי 2 תקופות: תקופה א' עבודה השכר הקובע יקבע בכפוף לאחוז הצבירה שצבר העבודה ושכרו לפי דרוג דרגה ותקופה ב' במסגרת השכר הקובע ייחשב לפי אחוש השכר שיאושר לו כאחוז משכר מנכ"ל בכפוף לשנות הצבירה העתידיות שיצבור עד למועד סיום עבודתו ברשות". פיצוי על עוגמת נפש התובע כלל בתביעתו רכיב נפרד שעניינו פיצוי על כך שהנתבעת דחתה את "דרישותיו הצודקות בנושא הדרגות, בנושא הוותק, וכן בנושא פדיון ימי המחלה (סעיף 53 לסיכומיו). משדחינו את טענותיו אלה, הרי שגם דין דרישתו לפיצוי בגין עוגמת נפש להידחות. נבהיר בהקשר זה, שלא מצאנו גם כל מקום לטענות התובע כי הוא זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לו עקב התנהלות גזבר העירייה, שפעל על פי התרשמותנו על פי דין ובתום לב.
לסיכום התביעה נדחית על כל רכיביה.
התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 8,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

במסגרת ההליך כאן נטען כי הנתבעים 2 ו 4, שהיו בעלי תפקידים במועצה, הפעילו על התובעת לחץ פסול כדי להביאה לסיים את תפקידה במועצה בכפוף לתנאי הסכם פרישה, אשר בסופו של דבר כלל לא השתכלל או הופר.
(ג) הפרת סעיף 20 לחוק הסכמים קבוציים, תשי"ז – 1957 – הקובע כי זכויות המוקנות לעובד בהוראות אישיות שבהסכם קבוצי אינן ניתנות לויתור - בכך שהביאו לסיום העסקתה של התובעת שלא בהתאם להוראות שבסעיפים 70 ו- 71 לחוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות.
(ה) הפרת הוראות סעיף 190(א) לצוו המועצות המקומיות הקובע את התנאים שבהתקיימם רשאית המועצה המקומית להיתקשר בחוזים – בכך שהמועצה היתקשרה עם התובעת בהסכם הפרישה שלא בהתאם לתנאי הדין.
...
במסגרת ההליך כאן נטען כי הנתבעים 2 ו 4, שהיו בעלי תפקידים במועצה, הפעילו על התובעת לחץ פסול כדי להביאה לסיים את תפקידה במועצה בכפוף לתנאי הסכם פרישה, אשר בסופו של דבר כלל לא השתכלל או הופר.
בענייננו, ועל יסוד הראיות שהוצגו עד כה לא ניתן להגיע לכלל מסקנה כטענת הממונים שמשלוח המכתבים נושא התביעה בעילת לשון הרע הוא מעשה שהממונים עשו "תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור". בשלב זה הממונים לא הראו במידה הנדרשת שאותם מכתבים נשלחו מכח תפקידם השלטוני, אלא נראה שמדובר במעשה שנעשה מכח תפקידם הניהולי, במסגרת יחסי עבודה ובכובעם כמעסיק או כנציגי המעסיק.
סוף דבר בקשות הנתבעים 2 ו- 4 לסילוק התביעה על הסף ולהכרה בחסינותם - נדחות.
בהקשר זה, אנו קובעים שאם התובעת תגיש בעתיד תביעות כנגד הנתבעים 2 עד 4 בעילות שהובאו בתביעה כאן ונמחקו עד שלב זה היא תישא בהוצאות כל אחד מאותם נתבעים בסך 4,000 ₪.

בהליך ערעור עבודה (ע"ע) שהוגש בשנת 2018 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

בחוקת העבודה נכללה הוראה מקבילה לזו שנקבעה בתקשי"ר לעניין פדיון ימי מחלה, והיא נשענת על כך שמלכתחילה בהתאם לחוקת העבודה הוסדרו תנאי הפרישה של עובדי הרשויות המקומיות בהסדר של פנסיה תקציבית.
בחלופה המתייחסת לעובד שהשלים לפחות 10 שנות עבודה ברשות הנושאות זכות לגימלאות ובוחר להוסיף לבטח את זכויותיו בפנסיה תקציבית, נקבע בסעיף 14(ט) לחוזה הבכירים כי "זכויותיו של העובד לפדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים עבור תקופת השרות הכוללת, אם יש כאלה, יהיו לפי המשכורת הכוללת לפי סעיף 8 לעיל, בכפוף להוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות". הוראה זו, המקנה זכאות לתשלום פדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים, אינה מופיעה בנוסח חוזה הבכירים שצורף לחוזר המשותף בחלופות שבהן תקופת שרותו של העובד אינה נושאת זכות לגימלאות על פי חוק הגימלאות וזכויותיו של העובד מבוטחות בפנסיה צוברת (בביטוח מנהלים או בקרן הפנסיה).
בחוזה האישי נקבע כי "חוזה זה יבוא במקום כל ההסכמים ההסדרים והנוהגים הקודמים בין הרשות המקומית לבין העובד"(סעיף 2); "ההסכמים הקבוציים, לרבות חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות החלים על עובדיה האחרים של הרשות המקומית לא יחולו על העובד"(סעיף 5(א)); "חוזה זה הנו הסכם אישי ומיוחד המסדיר את היחסים בין הרשות המקומית לבין העובד וקובע באופן בלעדי את תנאי העסקתו של העובד" (סעיף 5(ב)).
...
פרשנות חוקת העבודה - זכאות עובד רשות מקומית שבוטח בפנסיה צוברת ופרש לפנסיה לפני 31.12.2010 לפדיון ימי מחלה: נוכח המסקנה אליה הגענו, הדיון בשאלה שבכותרת הוא למעשה דיון תיאורטי, שכן כמובהר לעיל בכל מקרה נוכח הוראות החוזה האישי וסעיף 29 לחוק יסודות התקציב, חוקת העבודה אינה חלה על המערער; מעבר לכך, בשל העובדה שהסכם 2011 הסדיר את זכאות עובדי הרשויות שבוטחו בפנסיה צוברת לפדיון ימי מחלה, וזאת לפני למעלה משבע שנים, ספק אם יש בכלל משמעות אופרטיבית לדיון בשאלה זו. נוכח האמור, איננו מוצאים מקום להתייחס לכל טענות הצדדים בעניין פרשנות סעיף 52.21 לחוקת העבודה, ונסתפק בהערות אחדות.
בהקשר זה, אין בידינו לקבל את טענת המערער כי הסכם 2011 נועד להסדיר את הזכאות לפדיון ימי מחלה של עובדי מדינה שבוטחו במסגרת פנסיה צוברת, שכן כאמור הוא נחתם על ידי שורה של מעסיקים בשירות הציבורי (מרכז השלטון המקומי, שלוש הערים הגדולות, מרכז המועצות האזוריות, חבר המועצות הדתיות ועוד), ולא נעשתה שום הבחנה בין המדינה לבין המעסיקים האחרים בהסכם 2011.
סוף דבר – הערעור נדחה.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה ב"ש בשבתו באילת נפסק כדקלמן:

ביום 31.8.2019 פרש התובע מעבודתו בערייה על פי בקשתו במסגרת תכנית לפרישה מוקדמת בהתאם ל"קול קורא – הפעלת תנאי סיום העסקה מיטיבים לעובדי הרשויות המקומיות", שפורסם ביום 5.2.2019 על ידי אגף השכר והסכמי העבודה במשרד האוצר (להלן – תכנית הפרישה או קול קורא).
הפסיקה הכירה בלגיטימיות הדרישה מעובד לחתום על אישור העדר תביעות כתנאי לתשלום תנאי פרישה מיטיבים: "בשולי הדברים ייאמר כי הצדדים להסכם הקבוצי יכולים לקבוע משטר כזה או אחר – הן מתן אפשרות לעובד לוותר על זכויות כתנאי לקבלת תנאי הפרישה המוגדלים, והן ויתור חלקי כתנאי לקבלת תנאים כאמור (השוו: דב"ע (ארצי) נב/3-19 מרקוס בן יפלח - פלוגת תעשיות בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כה 489 (1993)). כך או כך, מדובר בהסדר לגיטימי. זאת גם במצבים שקודם להסכם הקבוצי באו לעולם דרישות או תובענות שטרם הוכרעו, ולכן סיכון וסכוי אופף אותן. במצב דברים זה, כל צד רשאי לכלכל את צעדיו בהתאם לסיכונים ולסכויים אותם הוא רואה לנגד עיניו. נזכיר כי מפרשנות זו עולה שהעובד נידרש לבחור: העובד אינו חייב לוותר על מיצוי בירור הזכויות; מנגד, העובד צריך לבחור בין האפשרות של מיצוי בירור הזכויות לבין האפשרות של קבלת תנאי הפרישה המוגדלים. איננו מוצאים פגם במתוה זה של מתן הברירה בידי העובד. לעיתים יכול ויתברר בדיעבד כי היתה טעות בכדאיות הבחירה. אולם טעות מסוג זה אינה הופכת את הבחירה להדירה" (ע"ע 26530-04-19 ידיעות אחרונות בע"מ - אביטל אביטל (מיום 27.2.20); ר' גם ע"ע 36149-10-20 אופיר פרץ - טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (מיום 21.3.23)).
כמו כן, הדרישה לכוננות היא של הרשות המקומית ובהתאם להקף שנקבע על ידה מראש על פי צרכי העבודה ומיגבלות תקציב, ובכפוף לבצוע הכוננות בפועל ודיווח על כך. בעניינינו, כמפורט לעיל, עם מינויו של התובע לתפקיד מנהל מחלקת החניה סוכם עם התובע כי תנאי שכרו ייוותרו ללא שינוי, זאת כאשר התובע העיד בחקירתו הנגדית כי בתפקידו הקודם במחלקת הפיקוח על הבנייה לא היו כונניות והוא לא קיבל תגמול עבור כוננויות (עמ' 9, ש' 22).
...
לאור הכרעתנו האמורה, הגענו לכלל מסקנה כי גם דין התביעה שכנגד להידחות.
מקובלת עלינו אפוא גישת בית הדין האזורי כי המקום הנכון להביא בחשבון את מהלכיו של מר לוי בהגשת התביעה ודרך ניהולה הוא בפסיקת הוצאות משפט.
לפיכך, דין התביעה שכנגד להידחות, אך יש מקום לחייב את התובע בהוצאות משפט בגין הגשת התביעה על אף חתימתו על כתב הוויתור.
סוף דבר לאור המפורט לעיל, התביעה והתביעה שכנגד נדחות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו