תנאי הסכם על בוררות בעניין שכר טרחה, בכפוף לאישור בית המשפט

המבקש הועסק בקבוצה בהתאם להסכם העסקה עונתי אשר נחתם בין הצדדים וכלל את תנאי העסקתו בשורות הקבוצה, וכן כלל תניית בוררות ייחודית.

בסיפא לדברים היתייחס הבורר גם לקבלת או אי קבלת דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי בפועל וכן לשכר טירחתו והוצאות.

במסגרת התגובה לבקשת הקבוצה לביטול פסק הבוררות נטען כי התביעה הייתה לתמורה הנסמכת על הסכם ההעסקה שנכרת בין הצדדים.

  (א)  היתאחדות או איגוד יתקינו תקנונים שיסדירו את הניהול התקין של הענף או של ענפי הספורט שהם מרכזים, לרבות תקנונים בדבר משמעת, שיפוט פנימי, ובכלל זה מוסדות השיפוט הפנימיים וסדרי הדין שלפיהם ידונו – בכפוף לסעיף 11, העברת ספורטאים – בכפוף לסעיף 11א, וכן בדבר שכר ותשלומים לספורטאים, למאמנים ולבעלי תפקידים אחרים.

עם זאת, סעיף 3 לחוק הבוררות, עליו נסמכת בקשת הקבוצה לביטול, קובע כי: "אין תוקף להסכם בוררות בעיניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים" כמו כן, קובע סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה כי: "שום דבר בחוק זה לא יתפרש כאילו הוא בא למנוע מסירת ענין פלוני לבוררות; אולם אם נושא הבוררות היחיד היה ענין שיש בו לבית הדין סמכות ייחודית, יהיו לבית הדין סמכויות בית המשפט בבוררות וכן תהא לבית הדין סמכות ייחודית לידון בתובענה שעילתה בפסק של בוררות כאמור." על סמך הוראות אלו ובהתאם לסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין, לעבודה נפסקה ההלכה כי עת מדובר במחלוקת הנוגעת לזכויות קוגנטיות מתחום משפט העבודה, הרי שבית הדין לעבודה הוא בעל הסמכות הייחודית לידון בהן.

בבג"צ דיין אליו הפניתה הקבוצה נקבע כדקלמן (ההדגשות אינן במקור – ח"ט): האם זכותו של העובד לשכר העבודה יכולה לשמש נושא להסכם בין המעביד לבין העובד והאם ניתן למסור הסיכסוך בגינה לבוררות? בעיניין זה קבע בית-הדין הארצי בהחלטתו נשוא עתירה זו כי "אין ספק שהזכות לשכר עבודה עצמו היא זכות במשפט האזרחי, ובתור שכזאת היא בת- בוררות" (ראה גם לב/3-36 "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אברהם פלצנר פד"ע ד 267).

הקבוצה מסתמכת בבקשתה, בין היתר, על הפסיקה בעיניין תב (ת"א) 24483-05-20 אוהד דוד - בני כפר אכסאל לתרבות וספורט (16.6.20), בה נקבע כי "כידוע, הזכאות לשכר עומדת בליבת משפט העבודה והזכויות הקוגנטיות. צדדים אינם רשאים להתנות על הזכות לשכר. מכאן שהבורר לא היה מוסמך לידון בשאלת זכאות התובע לשכר". מדובר בפסק דין תמציתי הדוחה בקשה לביטול פסק דין שבו נדחתה בקשה למתן תוקף של פסק דין לפסק בוררות, כאשר נסיבות המקרה נסקרו בו בקצרה בלבד.

כמו כן, הקבוצה תשלם למבקש הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום שיומצא לו פסק הדין.

...

במאמר מוסגר ובבחינת למעלה מן הצריך, נציין כי מנוסח הדברים ממילא עולה כי מדובר בטענה שנזנחה או נטענה מלכתחילה בעלמא, שכן כל שנכתב מפיו של עו"ד הינדאווי שם היה (ההדגשה אינה במקור – ח"ט): "לא הגשנו בקשה לסילוק על הסף מחוסר סמכות הבורר לדון בחוקי עבודה, כי הייתה בקשה לפירוק האגודה והמתנו ולאור זאת הנספח להסכם תקף והיה כזה אם היה מונח ביה"ד לעבודה". על כן, אנו סבורים כי קיים טעם לפגם בהעלאת טענה גורפת לחוסר סמכות הבורר כאשר מדובר בקבוצה המנהלת, כעולה מן הפרוטוקולים וההליכים שהזכירה היא עצמה, הליכים רבים בפני בוררות של ההתאחדות, רק לאחר קבלת תוצאות פסק הבוררות ולאחר שנפסק לחובתה.

לטעמנו ספק זה יש להחיל ביתר שאת לגבי הטלת פיצויי הלנה בבקשה לאישור פסק בורר.

סוף דבר הבקשה לאישור פסק הבוררות מתקבלת, והבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית.

לפני המרצת פתיחה בגדרה מתבקש בית המשפט לקבוע כי תניית הבוררות המופיעה בהסכם שכר הטירחה בין הצדדים אינה חלה על תביעה שכנגד שהגיש המשיב נגד המבקש ואף לא על טענות קזוז שהעלה המשיב בכתב הגנתו מפני התביעה המקורית.

לוּ חפצו הצדדים להעביר לבוררות כל סיכסוך הנוגע להסכם ביניהם יכולים היו ללא קושי לנסח את תניית הבוררות באופן זה. לא כך עשו הצדדים אלא בחרו, במפורש, להעביר לבוררות כל מחלוקת או סיכסוך הנוגעים לשכר הטירחה המגיע לעורך הדין.

כלל פרשנות ותיק זה, המעוגן כיום בהוראת סעיף 25(ב1) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, קובע כי מן הראוי לפרש תנאי לא ברור בחוזה לרעת מנסחו, אלא שלטעמי תניית הבוררות בין הצדדים ברורה לגמרי ואין איפוא כל מקום לפרשה לרעת המנסח (במקרה זה – המבקש).

בודאי שהלקוח רשאי לטעון במסגרת זו טענות הנוגעות לטיב השרות המקצועי שקבל מעורך הדין (טענות שעורך הדין היה מודע אליהן לפחות משנת 2015 כעולה מהמכתב נ/1 שאת תוכנו אישר בעדותו).

אמת, התוצאה אליה הגעתי עלולה ליצור פיצול בין ערכאות (אם אמנם יגיש המשיב תביעה נפרדת לבית המשפט) ועל כן יש בה פוטנציאל להכרעות סותרות (בכפוף כמובן לדיני ההשתק).

...

דעתי היא שאין מנוס מלאפשר לטענות אלה לעלות במסגרת הבוררות המוסכמת על הצדדים – כאמור משום הלשון בה נקטו הצדדים וגם בשל הגיונם של דברים.

תוצאה זו אולי אינה עולה בקנה אחד עם שיקולי יעילות, אך היא התוצאה הנכונה במקרה דנן.

התוצאה התביעה מתקבלת בחלקה.

ביום 21.11.2007 הגיעו הצדדים להסדר דיוני שקבל תוקף של החלטת בורר, וביום 13.1.2009 ניתן פסק הבורר אשר אושר על ידי בית המשפט ביום 21.6.2009 (הפ"ב (מחוזי חי') 5969-03-09.

בנוסף, נקבע כי המשיבים זכאים לפיצויים כספיים בסכומים הבאים: 640,000 דולר וכן 92,000 דולר בגין כל שנה מיום 31.12.2011 ועד למתן פסק הדין – הכול בתוספת הפרישי הצמדה וריבית, ובנוסף לכך הוצאות משפט ושכר טירחה עורך דין (להלן: "פסק הדין").

מכאן, טוענות המבקשות כי סכויי העירעור שלהן טובים ומספיקים לצורך קבלת הבקשה, כאשר אלה נלמדים מטענותיהן, המתחלקות לשני סוגים: טענות סף, הנוגעות להיעדר יריבות בין הצדדים ולקיומה של תניית בוררות בנוגע לסכסוך; וטענות לגופו של עניין, הנוגעות לשאלת הפרתם של ההסכמים בין הצדדים, לפרשנות פסק הבורר ולשאלת הפרתו, להתנהלות המשיבים לאורך חיי המיזם וההליכים המשפטיים, וכן לשגיאתו של בית המשפט קמא אשר חרף ביטול ההסכמים לא הורה על השבת השקעתן במיזם עד כה. ביום 11.12.2019 הצעתי לצדדים הסדר דיוני לפיו עד להכרעה בעירעור יינתן צו איסור דיספוזיציה ביחס למקרקעין, ותירשם הערה במירשם המקרקעין מכוח סעיף 130 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "ההסדר המוצע").

ביום 23.12.2019 הודיעו המשיבים כי הם מסכימים להסדר המוצע בכפוף לשתי הבהרות: האחת, כי הסעדים הכספיים שנקבעו בפסק הדין לא יעוכבו; השנייה, כי המבקשות יפקידו התחייבות צד ג' או ערבון כספי להבטחת נזקיהם כתוצאה ממתן הצוו (להלן: "דרישת הבטחונות").

סטייה מכלל זה תעשה בהתקיים התנאים הבאים: (א) סכויי העירעור להיתקבל הם גבוהים; (ב) מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש העיכוב (ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו(4) 178, 181 (2002)).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב הביצוע, על נספחיה, וכן בהודעות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להתקבל בחלקה, כמפורט להלן.

לאור הסכמתם של המשיבים להסדר המוצע מיום 11.12.2019, אני מורה על הוצאת צו איסור דיספוזיציה ביחס למקרקעין, כאשר הרישום והחזקה במקרקעין יוותרו, עד להכרעה בערעור, על שם ובידי המבקשות.

לפיכך, סבורני כי במתן צו איסור הדיספוזיציה ביחס למקרקעין ניתן מענה לטענותיהן של המבקשות בדבר הנזקים שעלולים להיגרם להן אם לא יעוכב הביצוע, ואין מקום לעיכוב רכיב הסעדים הכספיים.

סוף דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת בחלקה, כמפורט להלן: ניתן בזאת צו איסור דיספוזיציה על המקרקעין הידועים כגוש 20340 חלקה 53, באום אל-פאחם.

לכן עתר המבקש כי בית-המשפט יאפשר לו להגיש תביעה נגזרת בשם החברה נגד אברהם ונגד חברת יונה בן עמיתי, להשבת דמי-השכירות ששולמו בגין השכרת המקרקעין והופקדו אצל חברת יונה בן עמיתי; להשבת שכר-טירחת עורכי-הדין בתביעת הפינוי – שעל-פי ס' 1 לנספח להסכם הפשרה היה על אברהם לשאת בו; לפצוי בגין אובדן של דמי-שימוש בתקופה של 7 חודשים בהם אביק לא שילמה לחברה שכר-דירה; ולפצוי בגין העיכוב שגרם אברהם בהשלמת התנאים המתלים בהסכם עם אביק, עיכוב שגרם לתוספת של 9 חודשים בהם שולמו לחברה דמי-שימוש ולא דמי-שכירות.

יתרה מכך, בהחלטתו של בית המשפט המחוזי (מרכז) בה"פ 63486-12-13, בה תבעו עורכי-הדין קורצוויל ופרימס את שכר-טירחתם כמוציאים לפועל של הסכם הפשרה, ציין בית-המשפט כי: "המבקשים מציינים את פועלם משך השנים בהם פעלו שתמציתו כדלקמן: עיכוב הליכי כנוס, מגעים מול רשויות המס והסדרת חובות החברה, מו"מ וחתימת הסכם שכירות בעיניין המקרקעין מול חברת אביק, נקיטת הליכים משפטיים לפינוי הפולשות מהמקרקעין, מחיקת שעבודים שרבצו לטובת בנק הפועלים בע"מ, החייאת החברה ועוד" (ס' 19 להחלטה מיום 24.8.2017).

בסעיף זה נקבע כי "עם החתימה על הסכם זה ובכפוף לקיום תנאיו, לרבות התנאי המתלה שבו, לא יהיה [כך במקור, ר.ר.] למי מהצדדים טענה ו/או תביעה בכל הקשור לחברה, למגרש, לפירותיה, לחובותיה, לאחזקות בה ולרבות טענות בקשר לתקבולי עבר שנתקבלו אצל מי מהצדדים". המשיב טען כזכור כי מכוח סעיף זה יש לראות את המבקש כמי שויתר על זכותו לתבוע את המשיב, וכן כי המבקש מנוע או מושתק מלהעלות את הטענות אותן הוא מעלה בבקשה דנן.

הסכם הבוררות קובע מפורשות כי הויתור ההדדי של הצדדים על טענותיהם הוא "בכפוף לקיום תנאיו [של ההסכם, ר.ר.], לרבות התנאי המתלה שבו". בנספח להסכם הפשרה (נספח 14 לבקשת האישור), קבעו הצדדים כי סעיף התנאי המתלה בהסכם הפשרה יתוקן ויתווסף בו תנאי מתלה נוסף לפיו "ניתן פסק בורר בהתאם להסכם זה" (ס' 4 לנספח להסכם הפשרה).

זאת משום שאין זה סביר כי הצדדים התכוונו לאפשר זה לזה למנוע את קיום הבוררות ובה בעת למנוע זה מזה להעלות את טענותיהם זה כנגד זה. יוער בהקשר זה כי מסקנה זו עולה בקנה אחד עם עמדתו של מי שהיה ב"כ המשיב בדיון שהתקיים בבית-המשפט העליון בע"א 8310/17 (בקשר עם מחלוקת אודות שכר-טירחתם של עורכי-הדין) ביום 18.11.2018.

בהתייחס לשכר הטירחה של הליך הפינוי, המבקש הפנה לסעיף 1 לנספח השינויים להסכם הפשרה (נספח 14 לבקשת האישור) בו נקבע כי המשיב יישא לבדו בעלות שכר הטירחה בגין פינוי השוכר, שכר שנקבע להיות בשיעור של $9,000.

...

לכן אני סבורה כי המבקש עמד בנטל שהוטל עליו נכון לשלב זה של הדיון – שלב הבקשה לאישור תביעה נגזרת, ביחס לכל רכיבי התביעה שאותם הוא מבקש לאשר.

מובן כי כאשר תידון התביעה לגופה, יהיה מקום לשוב ולברר את עילות התביעה וזאת בהתאם לנטל ההוכחה המוטל על תובע בתביעה אזרחית, ולקבוע האם החברה עמדה בנטל זה. בשולי הדברים אוסיף כי לאור כל האמור לעיל אני סבורה כי אין גם מקום לקבל את עמדת המשיב ביחס לחוסר תום-לבו של המבקש, וכי אין מקום לדחות את בקשת האישור גם מטעם זה. עוד יצוין כי ניתן לאשר את הבקשה גם ביחס למשיבה 2 – חברת יונה בן עמיתי (שלא הייתה מיוצגת בהליך דנן), כאשר לגישת המבקש לחברה עומדת עילת תביעה כנגדה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, מאחר שדמי השכירות הגיעו לידיה.

לכן, לאור כל האמור, אני מאשרת את הבקשה להגשת תביעה נגזרת בשמה של החברה מטעמו של המבקש.

בהתייחס לסוגיית שכר הטירחה והגמול נטען כי הגם ששאלת השכר והגמול אינן מעניינו של הבנק, ההגינות מצדיקה לציין כי שעורי שכר הטירחה והגמול הוסכמו על הצדדים במסגרת הסכם הפשרה (ובפירוש לא במוקדו ולא בהתנייתו ובכפוף, כמובן, לאישור בית המשפט) וזאת, בין היתר, בשים לב לעמלו של המבקש לאורך ההליכים המשפטיים והמשאבים שהושקעו על ידו.

עוד טוען המתנגד כי טיעון הדירקטוריון הבלתי קונפליקטורי איננו משכנע ואף אינו נכון, זאת מן הטעם שלא בורר והוכח כי מדובר בדירקטוריון בלתי קונפליקטורי; לא ברור איזה הליך ניהל הדירקטוריון הנוכחי של בנק הפועלים טרם מתן האישור ועד כמה היה זה הליך אפקטיבי; וכלל לא ברור שעסקינן בדירקטוריון שאינו מצוי בקונפליקט.

לאור האמור לעיל, אני מאשרת את הסכם הפשרה על כל חלקיו, בכפוף להערה דלעיל בנוגע לתחולתו של ההסכם על עילות שלא נכללו בבקשת האישור ולמעט בכל הנוגע לסוגיית הגמול ושכר הטירחה, אשר אינם (ואינם יכולים להיות) תנאי לתוקפו של ההסכם ולגביהם אדון בהמשך.

...

ואולם, אני סבורה כי במקרה שלפניי אין מקום לבצע הפחתה כאמור, בזאת בשל קיומם של מספר טעמים מצטברים.

בשים לב ליחס הגמול-שכר שהומלץ במסגרת הסכם הפשרה, אני קובעת כי הגמול למבקש יעמוד על סך של 365,000 ₪ וכי שכר הטרחה של באי כוחו יעמוד על סך של 2,310,000 ₪ בצירוף מע"מ. על הגמול למבקש יתווסף מע"מ, ככל שקיימת חבות לכך על פי הדין.

סוף דבר אני מאשרת את הסכם הפשרה, למעט המלצת הצדדים לעניין הגמול למבקש ושכר הטרחה לבאי כוחו, ובכפוף להערה הנוגעת לתחולת סעיפי הפטור על עילות שלא נכללו בבקשת האישור, ונותנת לו תוקף של פסק דין.