תנאי הזכאות של סגן ראש מועצה מקומית לשכר במהלך כהונתו

לעמדת הנתבעת, המגובה בעמדת המדינה, התובע לא היה זכאי לשכר בתקופת כהונתו כסגן יו"ר המועצה, אף שקבל שכר בפועל, ולכן דין תביעתו להדחות.

באותו עניין, נדונה סוגיית זכאותם של שניים, אשר שמשו כסגני ראש המועצה המקומית כפר כנא, לשכר בגין תפקידם זה. על פי התשתית העובדתית של אותו מקרה, נתמנו השניים כסגני ראש המועצה וכיהנו בתפקידם 29 חודשים.

בהתאם לסעיף 2.4.3 לחוזר מנכ"ל משרד הפנים בעיניין "תנאי שכר ותנאים נלווים לראשי הרשויות המקומיות וסגניהם בשכר" (נ/1 בהליך דנן), סגן ראש רשות מקומית יהא זכאי לתשלום שכר רק אם הואצלו לו תפקידים וסמכויות על פי סעיף 17 לחוק הבחירה.

...

בית הדין הארצי הביע באותו עניין עמדתו כי לעיתים יתקיימו מקרים בהם תחושת אי הצדק שנעשה לאזרח אל מול הפרת הבטחת הרשות תגרום לפסיקת פיצוי לטובתו ואולם אין אנו סבורים כי זה המקרה שבפנינו וזאת בעיקר על יסוד כך שלא הוצג בפנינו כל נזק שנגרם לתובע מהפרת המצג לפי הינו זכאי לשכר, בשלב בו הדבר נעשה.

סוף דבר משמצאנו לנכון לדון בתביעה לגופה, אין לנו צורך להידרש לטענת ההתיישנות שנטענה על ידי הנתבעת אל מול הטענה להודאה בזכות שטען התובע.

על יסוד האמור לעיל – אנו דוחים את התביעה.

האם זכאי סגן ראש מועצה מקומית לשכר בגין משרה מלאה ללא שהיתקבל אישור משרד הפנים לשכר כאמור? זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו בתיק זה. התביעה שלפנינו הוגשה על ידי מר ח'אלד ג'מאל טאטור (להלן: התובע), נבחר ציבור ומי שכיהן כסגן וממלא מקום ראש המועצה המקומית ריינה – הנתבעת 1 (להלן: המועצה).

כך נקבע בחוזר מנכ"ל משרד הפנים 1/2009 , כי בטרם מתן אישור לתשלום שכר על המועצה לנקוט בהליכים הבאים: "1. להזמנה לישיבת המועצה בו ידון מינויו של סגן ראש רשות  מקומית, יצורף אישור הגזבר ואם מונה לרשות חשב מלווה – גם אישורו, המפרט את עלות העסקתו של הסגן לשנה ומאשר כי עלויות אלה מתוקצבות במלואן בתקציב המאושר של הרשות המקומית. כן יצהיר הגזבר על יכולתה הכספית של הרשות לעמוד בהתחייבות זו לטווח הנידרש.

כך נפסק:   "בלי להמעיט בחשיבות תרומתו של המערער לפעילות המועצה בתפקידו כסגן ראש המועצה במהלך שנת 2009, ולאחריה, לא מצאנו כי יש בתרומה הנטענת, ככל שהייתה, כדי לבסס היתערבות בשקול דעתו של משרד הפנים. מקובלת עלינו טענתו של משרד הפנים כפי שנפרשה בהרחבה לפני בית הדין האיזורי כמו גם לפנינו, לפיה, בעקרו של דבר, החלטות בעיניין אישור שכר לסגני ראשי מועצות מתקבלות על בסיס נתונים הידועים במועד בו מוגשת הבקשה לאישור משרד הפנים. בנסיבות המקרה, בעת שנדונה בקשת המועצה לראשונה, בתחילת שנת 2009, עמדו לפני משרד הפנים הדוחות הכספיים של המועצה לשנת 2008 שהצביעו על גירעון מיצטבר של כ-40 מיליון ש"ח בתקציב המועצה. הדוחות הכספיים של המועצה לשנת 2009 נערכו ונבדקו רק במהלך שנת 2010. לאור זאת, ובהעדר אישור של חשב מלווה, החליט משרד הפנים ביום 14.6.2009 שלא לאשר תשלום שכר לסגן ראש המועצה. בהחלטה מיום 21.6.2010 משמצא משרד הפנים כי קיים מימון תקציבי וחל שיפור במצבה הכלכלי של המועצה, אף כי עדיין נותר גירעון מיצטבר, אישר המשרד תשלום שכר למערער כסגן ראש מועצה, החל מיום 1.1.2010. מקובלת עלינו לעניין זה גם הבהרתו של משרד הפנים כי אכן, המועצה סיימה את  התקציב השוטף לשנת 2009 בעודף, אלא שהמועצה נותרה גירעונית בהיבט של הגרעון המצטבר. כמו כן סבירה בעינינו עמדתו של משרד הפנים, בהיבט של מדיניות עקרונית, כי אין לעודד על דרך של מתן אישורים רטרואקטיביים, תשלומי שכר של הרשויות המקומיות לסגני ראש מועצה, טרם קבלת האישורים הנדרשים לכך בחוק." אם כן, אישורו של משרד הפנים את תשלום השכר לסגן ראש רשות מקומית וקביעת שיעור המשכורת, הוא תנאי חיוני והכרחי, בלעדיו המועצה אינה רשאית לשלם את השכר.

...

ומכאן שלא סביר בעינינו ואף לא שוכנענו מהראיות שהונחו לפנינו כי אותם הגורמים שנכחו בישיבה הבטיחו לתובע "הבטחה מנהלית" כי שכרו המלא אכן ישולם וללא קיומו של התנאי המתלה – אישור משרד הפנים בכפוף למצבה הכלכלי של המועצה.

לסיכום – החלטות משרד הפנים לעניין היקף משרתו של התובע הינן החלטות מנהליות ראויות וסבירות ולא מצאנו כל עילה להתערב בהן.

זאת ועוד, התרשמנו כי התובע היה מודע לדברים, הבין אותם ולא בכדי המתין תקופה עד להגשתה של תביעה זו. התובע לא הביא כל תמיכה לטענותיו שעניינן בהבטחות המנהליות שלטענתו ניתנו לו. סוף דבר בהינתן כלל האמור לעיל, תביעתו של התובע נדחית על כל חלקיה.

השופטת ד' ביניש: עניינה של העתירה שלפנינו הוא שאלת זכאותו של העותר – שכיהן כסגן ראש המועצה המקומית כפר כנא (להלן: המועצה) – לתשלום שכר בעבור תקופת כהונתו במשרה זו. שאלה זו נדונה עד כה שלוש פעמים בפני בית משפט זה. תחילה, במסגרת בג"ץ 6867/96 המועצה המקומית כפר כנא נ' שר הפנים, פ"ד נב(3) 111 (להלן: בג"ץ המועצה המקומית), בהמשך, בבג"ץ 5605/00 מטר נ' שר הפנים, פ"ד נו(6) 890 (להלן: בג"ץ מטר), ולבסוף, בדנג"ץ 10350/02 שר הפנים נ' מטר, פ"ד נח(3) 255 (להלן: דנג"ץ מטר).

בעוד בג"ץ המועצה המקומית תלוי ועומד, היתקבל בכנסת סעיף 35ב לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש], הקובע כי שר הפנים (להלן: השר) לא יקבע תנאים לאי-תשלום שכר לסגן ראש מועצה שנבחר במהלך כהונתה של המועצה במקום מי שחדלו לכהן, בהתקיים תנאים מסוימים.

...

דיון לאחר שעיינתי בטענות העותר הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את העתירה.

למעלה מן הצורך אציין כי נוכח ההבדלים שהציגו המשיבים בתגובתם בין עניינם של הסגנים בעיריית תל-אביב לבין עניינו של העותר, מקובלת עלי טענת המשיבים כי לא ניתן לגזור גזירה שווה מעניינם של הסגנים בעיריית תל-אביב לעניינו של העותר.

אשר על כן, מכל הטעמים המנויים לעיל, אין עילה לדון בפרשה זו פעם נוספת ודין העתירה להידחות.

מכאן, שגם אם ההסכם תקף, אין אישורו בידי המועצה יכול לבוא במקום בחירה כדין של סגן ראש רשות, שלא נעשתה עד כה. ראוי לציין במאמר מוסגר כי מאז החלה המועצה לפעול חלו שינויים פרסונאליים בהרכבה באופן ש6- מחבריה התחלפו, ונטען כי, ככל הנראה, אילו הוצגה מועמדות המערער לבחירה כיום לא היה מובטח רוב לבחירתו לתקופת הכהונה שנותרה.

(ד) (1) התחלף ראש מועצה או סגן והתקיימו התנאים האמורים בפסקות (1) ו-(2) של סעיף קטן (ג) יהיה זכאי לתנאי פרישה וגימלאות עבור תקופת כהונתו רק מי שכיהן ראשון במהלך תקופת כהונתה של המועצה כראש מועצה או כסגן אלא אם כן בהסכם האמור בסעיף קטן (ב)(1) נקבע כי ראש המועצה או סגן שנבחר במקום מי שחדל מכהונתו, יהיה זכאי לתנאי פרישה וגימלאות עבור תקופת כהונתו, במקום מי שכיהן ראשון כאמור.

סעיף 35ב(ג) לפקודת המועצות המקומיות משמיענו כי אם "הונח" הסכם רוטאציה "על שולחן המועצה", תוך 45 יום מהיום שראש המועצה הראשון החל לכהן, ואם כל אחד מהסגנים כיהן בתפקידו לפחות 28 חודשים, "לא יקבע השר תנאים לאי תשלום שכר ותנאי שירות לסגן-ממלא מקום". בלשון אחרת: רק אם היה גילוי נאות של הסכם הרוטאציה על ידי הנחתו על שולחן המועצה בתחילת הקדנציה, ואם הסגנים כיהנו תקופה מזערית של 28 חודשים, יוכלו הסגנים לקבל שכר ותנאי שירות.

...

חברי המשנה לנשיא מסכים עם חברתי כי בית המשפט המחוזי שגה בפרשנות סעיף 14 ולפיכך דין הערעור להתקבל.

עוד קובע הוא כי "מבחינת הסמכות, החלטת הרוטציה בעינה עומדת, יהיו אשר יהיו טעמיה". אני סבורה כי בכגון דא, בהקשרים של בחירות ובחירה, עלינו לחפש - בבחינת החוק מתוכו ובו - מהו ההסדר שקבע המחוקק, ואל-לנו להוסיף עליו הסדר אותו המחוקק "אינו שולל". כפי שציין השופט ברק בע"א 503/80 זפרן ואח' נ' הועד המרכזי של לשכת עורכי-הדין בישראל, פ"ד לד (4) 831, תוך שהוא מביא כדוגמא את חוק הבחירה: "בעניני בחירות משמשים בערבוביה שיקולים אידיאולוגיים ופרגמטיים, כאשר דבר החקיקה הסופי משקף פשרה פוליטית שניתן היה להשיגה ... . הכל תלוי בהסדרו של המחוקק..." (שם, בעמ' 835) (ההדגשה אינה במקור - מ"נ).

כשם שנכבד את דברו בענין ההסדר שנקבע בסעיף 35ב לפקודת המודעצות המקומיות; ואולם - לא אוסיף את האפשרות לפצל את הכהונה ולבחור מראש סגן-מחליף אף אם לשון סעיף 14 לחוק הבחירה "אינה מתירה, אך גם אינה שוללת" (כלשון חברתי) דרך זו. אני סבורה, על דרך העיקרון, כי בין בחירה או מינוי לתפקיד כלשהו ובין איוש המשרה בפועל, יכול שתהיה תקופת התארגנות סבירה, לצורך העברה מסודרת של התפקיד - אך לא למעלה מכך.

זוהי תביעתו של התובע-אשר כיהן כסגן ראש מועצה מקומית מג'ד אל כרום בשכר בתקופה שהחל מחודש ינואר 2000 ועד חודש אוקטובר 2001 ועד בכלל, לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת כהונתו זו בהתאם לחוזר מנכ"ל משרד הפנים בדבר "תנאי שכר ותנאים נילווים לראשי הרשויות המקומיות וסגניהם בשכר", כמו גם לתשלום פיצויי הלנת שכר על האיחור בתשלום משכורותיו במשך תקופת כהונתו הנ"ל. לציין, כי בינתיים מכח הוראות סעיף 9 (א) לחוק התוכנית הכלכלית להבראה כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות הכספים (2004-2003) (מס' 2), התשס"ג – 2003, אוחדו שלושת המועצות המקומיות, דיר אל – אסד, בענה ומג'ד אל כרום לרשות מקומית אחת בשם אלשאג'ור, ובשלב מאוחר יותר עיריית אלשאג'ור, שהיא חליפתה של הנתבעת לעניין תביעה זו. בפתח ישיבת ההוכחות שנקבעה בתיק זה התברר כי חלק מן הרכיבים הנתבעים שולמו לתובע בנתיים, ואילו לגבי שאר הרכיבים הבהירו הצדדים, כי אין חולק ביניהם שהתובע זכאי להפרש הוצאות טלפון בסך של 3,000 ₪, הפרשי אש"ל בסך של 2,061 ₪ והפרשי רכב בסך של 3,125 ₪.

משכך, הודיעו הצדדים כי המחלוקות שנותרו ביניהם בתיק זה, הן מחד השאלה האם התובע זכאי לתשלום פיצוי בגובה 7.5% בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות לאור הוראות חוזר מנכ"ל משרד הפנים בדבר שכר ותנאים נלווים לראשי הרשויות המקומיות, ומאידך שאלת זכאותו של התובע לפיצויי הלנת שכר כנתבע בכתב התביעה או שמא זכאי התובע להפרשי הצמדה וריבית בלבד.

...

זאת ועוד, על כך נוסיף, כי במסגרת הכרעתנו, לקחנו בחשבון גם את נכונותם של הצדדים להביא את המחלוקת בסוגיה זו לכלל מיצוי בדרך מוסכמת כאמור, באופן שחסך מאת הצדדים ומבית הדין את ההליכים הכרוכים בבירור סוגיה זו. בסופו של יום, ולאחר ששיקללנו את הנתונים כאמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה במסגרת מיצוע הדין במחלוקת זו שנותרה בין הצדדים, כי יש לפסוק לתובע סכום מסוים בריכב זה, וכי הסכום הראוי אותו יש לפסוק לתובע ברכיב זה, הוא הסך של 12,000 ₪ ברוטו, נכון ליום 1/11/01, כאשר סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/11/01 ועד לתשלום המלא בפעל.

עם זאת בהמשך לאמור בפסק הדין החלקי לעניין הוצאות ההליך בכללותו, הרי שלאחר שלקחנו בחשבון מחד את ההוצאות בהם התחייב התובע לצורך הגשת תביעה זו, ומנגד את הדרך המוסכמת בה מיצו הצדדים את המחלוקת ביניהם לגבי שאר רכיבי התביעה, אנו מורים כי הנתבעת תישא בהוצאות התובע בגין שאר רכיבי התביעה בסך כולל של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ לתשלום בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפעל.

סוף דבר-אשר על כן, מכח הסמכת הצדדים כי נפסוק לפשרה ביניהם, ומכח סמכותנו לפי סעיף 79 א (א) לחוק בתי המשפט, החל בבית הדין מכח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 12,000 ₪ ברוטו כפצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות עבור התובע במשך תקופת כהונתו כסגן ראש רשות בנתבעת.