תנאי בטיחות בעבודות טיח ובנייה

לטענת התובע, הוא הועסק על ידי הנתבעים ביחס ולחוד בעבודות טיח בניה וריצוף.

והואיל והקבלן מצהיר כי אין בינו ו/או הפועלים לבין החברה שום יחסי עובד ומעסיק וכי הוא אחראי בלעדי על הפועלים שיכנסו לאיזור, על תשלום שכרם, בטיחותם וכל הכרוך והמסתעף" מהאמור עולה, כי המסמכים היחידים שצרף התובע לתמיכה בתביעתו, הם היתרי העסקה על שם הנתבעים, אשר משמעותם המשפטית והעובדתית הנה במחלוקת, שכן לטענת הנתבעים המדובר בהיתרי העסקה שהונפקו לבקשת מר פראס, טענה אשר נתמכה במסמכים המפורטים לעיל.

למעלה מן הדרוש, על אף שדי בכך כדי לקבל את הבקשה שכן מדובר בחלופות ולא בתנאים מצטברים, הרי שהתובע לא עמד אף בחלופות הנוספות שמונה תקנה 116 א (ב).

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל ולהלן אפרט נימוקיי.

מכל הטעמים שמניתי לעיל, אני סבורה כי יש מקום להטיל ערובה על התובע לצורך הבטחת הוצאות הנתבעת בהליך זה. באשר לסכום הערובה - לאחר שנתתי דעתי לזכות התובע לגישה לערכאות שהיא זכות יסוד, ומנגד לזכות הנתבעים שלא לצאת בחיסרון כיס, ובשים לב לסכום עליו הועמדה התביעה בגין זכויות קוגנטיות, מצאתי לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך של 1,500 ₪.

לאור האמור, אני מורה כי התובע יפקיד סך 1,500 ₪ בקופת בית הדין כערובה לתשלום הוצאות הנתבעים וזאת בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן תימחק תביעתו כנגדה ללא התראה נוספת.

לסיכום, לטענת ויטנס, לפי ההסכם, הנתבע הוא "מבצע הבניה", וככזה הוא אחראי לבצוע ואכיפה של כל החובות החוקיות הנוגעות לעבודות ולבטיחות במהלך ביצוען, והיה גם המחזיק האחראי ו/או בעל הפיקוח והשליטה על הבניין במהלך ביצוע העבודות, וכל עובדי האתר ומפעיליו היו עובדיו השכירים ו/או פעלו מטעמו ו/או לפי הסכם עמו.

על פי הוראת תקנות התיכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970, ממונה "אחראי לבקורת על הבצוע של עבודות הבניה" בטרם תחילת הבנייה - מי שיכול להיות עורך הבקשה [ס' 16.2 לתקנות ההיתר]; יכול שבפועל בעניינינו זה נוכחות של "מהנדס ביצוע מוסמך מטעמו" שבסעיף 13 להסכם, שהוא חיוב שמוטל על הנתבע למלאו.

מחלוקת נוספת עולה בשאלה: האם ערב התאונה, במקביל לנתבע, עבדו באתר הבניה קבלנים אחרים, ומי "הביא" אותם? ובכן, אפתח ואומר כי מהעדויות עולה שחלק משיפוץ הבניין היה בפנים, וביצועו החל אף טרם קבלת היתר, ובודאי – טרם יציקת היסודות ורצפת הקומה הרביעית; נסיבות אלה תומכים בגירסת הנתבע בחקירתו, שהיו קבלנים נוספים: "כמו חשמלאי, טיח, קבלן פיגומים" [ש' 8 בעמ' 28 לפרו'].

...

בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובע 1, ביחד לחוד - שכר טרחת עו"ד בשיעור 23.4% מהסכום הנקוב ב-ס' 1א' לעיל, היינו - 9,477 ₪.

כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובע 2, ביחד ולחוד – החזר הוצאותיו בגין האגרה ששילם בתיק זה, והוצאות עדים ככל שנפסקו ושולמו; הכל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד תשלומן.

בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובע 2, ביחד לחוד - שכר טרחת עו"ד בשיעור 23.4% מהסכום הנקוב ב-ס' 1ב' לעיל, היינו - 28,431 ₪.

מדובר בליקוי בטיחותי ברור הנוגד את הוראות תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח – 1988 (להלן – תקנות הבטיחות), המחייבות הקמת פיגום באופן שיימנע התמוטטותו (תקנה 21 לתקנות הבטחות), בין היתר באמצעות חובת קיבוע /קשירה של פיגום לבניין או לגוף יציב אחר שיקנה לו את אותה מידת יציבות (תקנה 44 לתקנות הבטיחות).

נזכיר כי אין מדובר בפרויקט בניה/הקמה של ביניין, כי אם בעבודות שפוץ מוגבלות במהותן ובהיקפן – חידוש טיח חוץ.

הראציונאל העומד מאחורי כלל זה הוא כי ברגיל המעביד הוא בעל האמצעים למנוע, או לכל הפחות למזער, את הסיכון הכרוך בעבודה, תוך שמירה על תנאי עבודה בטיחותיים ומתן הדרכה הולמת לעובד.

...

לפי אישור המל"ל שצורף בדבר תשלומים ששולמו לתובע בגין גמלת נכות מאז הפגיעה, וכן תעודת עובד ציבור לעניין ערך הגמלאות שישולמו לתובע בעתיד , כפי שהוגשו ע"י המל"ל, ובעדכון הסכומים בסיכומיו, סה"כ הגמלאות ששולמו ישולמו לתובע עקב התאונה עומד על 1,345,737 ₪, כאשר התובע לא העלה כל טענה במישור זה. המסקנה היא כי תביעת התובע נבלעת בתגמולי המל"ל. מאחר שהתביעה נגד צדדי ג' נדחתה, אין התובע זכאי לתשלום 25% מהנזק.

סוף דבר: התביעה נגד נתבעות 2 ו-4, נגד פרח ונגד נתבעות 6 ו-7 – נדחות בהיעדר אחריות.

התביעה נגד מוסטפא נדחית, נוכח היבלעות הנזק בתגמולי המל"ל. תביעת השיבוב של המל"ל נגד נתבעות 2-7 – נדחית, בהיעדר אחריות.

כך גם אין מחלוקת על כך שהמערער היתקשר עם קבלנים שונים לצורך ביצוע עבודות הבניה (עבודות שלד, טיח, אבן, מזגנים, אינסטלציה וכו').

עוד ראוי להתעכב על הוראת סעיף 4(א) לפקודת הבטיחות הקובעת כי "במקום שבו עובד אדם ברשותו של תופש המקום או לפי הסכם עמו בעבודה שהיתה עושה את המקום למפעל אילו היה אותו אדם עובדו של התופש, יראו אותו כמפעל לעניין פקודה זו". במילים אחרות, גם אם היה המנוח מבצע את העבודה כעובדו של המערער, אזי על מנת לעשות את עבודת הבנייה כעבודה במפעל צריכים היו להתקיים התנאים שבסעיף 191(א) לפקודה, היינו שהבנייה תהיה עסק או משלח יד של המערער או פעולה הנילוות להם, וכפי שכבר ציינתי לא כך הם פני הדברים.

...

הסניגור טען כי ההפסקות הגדולות שבין עבודות קבלן אחד לשני הן שצריכות היו להוביל למסקנה שונה לפיה במקרה זה המנוח היה קבלן ראשי ויחיד אשר לקח על עצמו את עניין הבטיחות, ולכן יש לזכות את המערער מן העבירה בה הורשע.

בית המשפט קמא סקר בפסק דינו את ההוראות השונות של תקנות הבטיחות והגיע למסקנה שיש לראות במערער משום "מבצע בנייה" כמשמעו בתקנה 1 של אותן תקנות, היינו "קבלן ראשי או מזמין המבצע את העבודה כולה או חלקה באמצעות עובדים שלו או באמצעות קבלנים העובדים עבורו". המונח "מזמין" הוגדר באותן תקנות כ"בעל הנכס או מי שבעל הנכס ייפה את כוחו להיתקשר עם קבלנים לביצוע עבודת בנייה או בנייה הנדסית כולה או חלקה", ועל יסוד הוראות אלה הוא ראה לקבוע כי המערער הוא מי שמוטלות עליו החובות לפי תקנות הבטיחות, ובכללן גם החובות לפי תקנה 79 האמורה, ולפי תקנה 2(א) המחייבת את מבצע הבנייה למנות מנהל עבודה שיהיה אחראי במישרין ובאופן מתמיד לכל עבודת בנייה המתבצעת.

מסקנה זו אינה מייתרת את הצורך לבחון את שאלת התרשלותו של המערער כבעל מקרקעין, שאלה שהתשובה עליה ניתנה על ידי חברי השופט שפירא ואני מסכים לדבריו ללא סייג.

כאמור, מטעמיו של חברי, אב בית הדין השופט ר' שפירא, שעניינם המדיניות המשפטית הראויה והיעדר בסיס לאשמתו של המערער, כמו גם מן הטעם שפירטתי לעיל, אני סבור שיש לקבל את הערעור ולבטל את הרשעתו של המערער.

רקע עסקינן בתביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף, שנגרמו לתובע 1 ביום 8.1.17 במהלך עבודתו כעוזר טייח אצל הנתבע 1, קבלן משנה של הנתבעת 2, בעבודות טיח שבוצעו באתר בנייה ברחוב ברנדה 25 בפתח תקווה (להלן: "אתר הבניה", "הפרוייקט").

המעסיק היה אחראי לבצע עבודת הטיח באתר הבניה, תוך הבטחת תנאי עבודה בטיחותיים לעובדיו.

...

על כן, התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית.

סיכום בהתאם לפסק הדין אני מחייב את הנתבעים 2 ו-3 יחד ולחוד לשלם את הסכומים הבאים: מחייב את הנתבעים 2-3, לשלם לתובע 1 פיצוי בגין הנזקים כפי שפורט בפסק הדין, בסך של 101,496 ₪.

התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית ללא צו להוצאות, נוכח "בליעת" סכום הנזק בתגמולי המל"ל. הסכומים שנפסקו ישולמו על ידי הנתבעים תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין ובהיעדר יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.