בהתאם לכך ניתן צו מניעה קבוע כמבוקש בעיניין זה, אולם תוך כך שסעד הפינוי נדחה, כמו גם הסעד הכספי שביקשה הנתבעת וזאת משבית המשפט סבר כי המחלוקת על הפרשנות של ההסכם הייתה בתם לב וכי מדובר על כן במצב של "תאונה משפטית", המצדיקה מטעמי צדק שלא להורות על אכיפת ההסכם בתשלום פיצויים או בצו פינוי.
עוד יושם לב כי ייעוד המבנה בתעודה מיום 30.4.17 נרשם כ"מבנה איחסנה ומשרדים", כפי שמתאים לייעוד של הממ"מים במיתחם שמחוץ לתחנה, בעוד ייעוד המבנה בתעודה מיום 22.3.17 הוא כאמור "תחנת דלק".
ברור איפוא כי התעודה מיום 30.4.17 מתייחסת לממ"מים שהיה על הנתבעת לדאוג לבנייתם כתנאי לכך שהתובעת תתחיל לשלם לה דמי שכירות ואשר אי בנייתם במועד תגרור את הפצוי המוסכם.
...
סוף דבר
אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את סכום התביעה, בסך של 421,971 ₪, בהפחתת 35,915 ₪ ובסה"כ 386,056 ₪ וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
בהתחשב בתוצאה, תשלם הנתבעת לתובעת כהשתתפות באגרות המשפט, סכום השווה למכפלה של היחס שבין הסכום שנפסק לסכום התביעה, קרי 91.4%, בסכומי האגרות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרות לקופת בית המשפט ועד לתשלום בפועל.
לגבי שכר טרחת עו"ד, הרי בהתחשב בתוצאה של קבלת מרבית התביעה ובהתחשב בהיקף ההליכים ומשכם הלא קצר וכן בהיקף החומר שהוגש וכן בהתחשב בסכום שמשקף שכר טרחה ריאלי וסביר לייצוג התובעת בתיק זה, וגם בשולי הדברים לנוכח התנהלות הנתבעת, אשר לא בחלה בשום טענה, חסרת בסיס ככל שתהיה, ועמדה על סירובה לשלם את סכומי התביעה, אשר מלכתחילה ההגנה לגביהן הייתה קלושה למדי ועוד ההינה להעלות טענות קיזוז מן הגורן ומן היקב, שאין להן כל בסיס, למעט הטענה על תשלום הפרשי הצמדה, אשר התובעת מיד הסכימה להפחית מהתביעה, גם אם לא הסכימה לחיוב בריבית בגינה, אני מעמיד את שכר הטרחה שתשלם הנתבעת לתובעת על סכום של 75,000 ₪, המשוערך ליום מתן פסק הדין.
